נוסעים דרומה: נחל גוב ומעלה העקרבים הרומי

עכשיו זה הזמן האידיאלי לטיול בנגב. הדרך ארוכה ומפותלת, אך בסופה מתגלה קסמו של האזור

צבי גילת | 11/4/2012 15:10 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
תגיות: נחל גוב,דרום
בנגב לא תמיד קל לטייל – בקיץ חם ולוהט, בחורף לכו תדעו איפה (הלוואי) יתפוס אתכם שיטפון. קשה למצוא מסלולים מעגליים שלא מצריכים תכנון, ברוב המקומות לא בטוח להשאיר רכב בלי השגחה, בלגן. את המסלול המוצע כאן אפשר לעשות ברכב אחד בלבד (מעגלי), העונה אידאלית, השבילים, הנקיקים והסולמות יגרו אתכם לשוב אליו. יוצאים, אם כן, למעלה העקרבים הרומי ולנחל גוב.
חנן ישכר isachar-photography.com
גמלים בנחל גוב חנן ישכר isachar-photography.com
איך מגיעים?

שתי אפשרויות, ואנחנו ממליצים דווקא על השנייה. אם זמנכם ממש קצר, מגיעים ישר לנקודת ההתחלה, תחתית מעלה העקרבים. נוסעים בכביש הערבה (כביש 90) עד צומת חצבה, פונים ימינה (לבאים מצפון) לכביש 227 (על השילוט מצוין שזו הדרך לעין צין ומעלה העקרבים), נוסעים 17 ק"מ - הגעתם.

אם זמנכם בידכם, כדאי לעבור את כל הדרך ולרדת בסיבובים התלולים והמרתקים של מעלה העקרבים המנדטורי, וליהנות תוך כדי כך מתצפית יפה מאוד על המכתש הקטן. נוסעים מדימונה מזרחה, לכיוון צומת הערבה (כביש 25), קילומטרים ספורים אחרי דימונה פונים בצומת רותם ימינה לכביש 206, נוסעים איתו כעשרה קילומטרים דרומה, עד שרואים בצד

שמאל של הדרך שלט כתום המפנה למעלה העקרבים, לכביש 227. פונים. זו דרך שנפרצה על ידי הבריטים בשנות ה-20 של המאה הקודמת, כדי לחבר בין ממשית לעין חצבה. היא עוברת במישור ימין, בערוץ נחל מעלה ויורדת במורדות רכס חצרה אל נחל צין. הדרך יפהפייה, כרטיס כניסה למדבר.

לאחר נסיעה של כשבעה קילומטרים, בקטע די מישורי ומייבש יחסית, מגיעים לצומת: ימינה, להמשך הדרך שלכם, שמאלה, בדרך כורכר, למצפה עלי ולתצפית על המכתש הקטן. כדאי מאוד, אם יש לכם זמן לסטות לשם. נסיעה של כשני קילומטרים וחצי ועוד עלייה רגלית של כ-500 מטרים יביאו אתכם לאחת התצפיות היפות בארץ - כל המכתש הקטן, והסגור, תחתיכם.

הלאה, חוזרים לדרך 227, עוברים בערוץ העילי של נחל גוב (שאת חלקו התחתון והמרתק יותר תפגשו בהמשך), ולאחר כשני קילומטרים מגיעים אל ראש מעלה העקרבים המנדטורי, לנקודת תצפית שליד אנדרטת חיל ההנדסה. עד ראשית שנות החמישים הייתה הדרך המפותלת הזו כביש הגישה היחיד לאילת, תארו לכם. מיד אחרי כיבוש אילת הרחיבו ושיפצו את הדרך הזו, והאנדרטה הממוקמת בראש המעלה מציינת זאת. מוזכר בה גם המקרה הטרגי של אוטובוס "אגד" שהותקף בדרך הזו ב-1953 על ידי פדאיונים ורוב נוסעיו נהרגו.

מכאן מתחילה דרך תלולה ומפותלת. 13 סיבובים תלולים, ובתוך קילומטר וחצי של נסיעה יורדים גובה של 300 מטרים לערך. כדאי לבדוק את הבלמים, לנסוע באטיות, אבל אין חשש לסכנה אם הכול תקין אצלכם. עכשיו הגעתם לתחתית מעלה העקרבים, וזו תחילת מסלול הטיול הרגלי.

מתחתית מעלה העקרבים פונה ימינה שביל מסומן בכחול. אחרי כמה עשרות מטרים הוא נפגש בשביל מסומן ירוק, שאיתו תחזרו לכאן. השביל השחור עולה במעלה העקרבים הרומי. החוקרים סבורים שהדרך נבנתה במאה השנייה לספירה כחלק מדרך שחיברה את הפרובינציה הרומית באזור אילת אל הפרובינציה הסורית, דרך ירושלים.

האזור, כפי שתראו מיד, תלול מאוד, וכדי להקל על בהמות המשא וההולכים, המרחק של 350 המטרים בין תחתית מעלה העקרבים לראשו נפרס על פני שניים וחצי קילומטרים, כך שהשיפוע לא יהיה תלול מדי. בנקל אפשר להבין שנעשתה כאן עבודה אדירה של חציבה בסלע, בתנאים קשים. הדרך יושרה והורחבה ונבנו לאורכה מדרגות בגובה של כ-20 סנטימטרים, חלקן ברוחב של יותר משלושה מטרים, עם טרסות קטנות שנועדו למנוע סחף.

>> ואפשר לטייל גם בכרמל

לאחר כקילומטר של טיפוס מגיעים אל חרבת צפיר בצד הדרך. זהו מבנה גדול, המחולק לחדרים. ייתכן שחנה כאן חיל המצב ששמר על המעלה, ואולי היה זה מחנה של החוצבים, ובוודאי שימש את השיירות שעברו כאן בדרכן מפטרה ועבר הירדן צפונה. יש כאן תצפית יפה על המצלעות של רכס חתירה, רואים את מפעל הפוספטים של נחל צין וגם את כביש מעלה העקרבים המנדטורי ממזרח.

מכאן ואילך, בעלייה, הקטע צר יותר, והוא מגיע, לאחר כקילומטר וחצי נוספים, אל מצד צפיר, מבנה נוסף בשולי הדרך, קטן יותר מקודמו, וגם ממנו תצפית יפה ביותר. אם שמתם לב, כ-300 מטר לפני שהגעתם לתצפית הסתעף מהשביל הכחול שבו עליתם שביל מסומן שחור שפנה ימינה (מזרחה).

עכשיו חוזרים אליו, ויורדים איתו אל ערוצו של נחל גוב. הולכים כקילומטר עד שמגיעים אל מפל די תלול (שהכביש שבאתם ממנו עוקף מימינו), והשביל השחור מתחבר אל שביל מסומן ירוק. זהו נחל גוב, ועכשיו מזומנת לכם הרפתקה קלילה וחביבה. גם הערוץ הזה תלול יחסית, ולאורך הדרך יש מדרגות סלע, ואפילו סולם קטן (לא להתרגש, כולה מטר וחצי, והוא יציב מאוד). הערוץ הופך במחצית הדרך לקניון קטן, מה שמספק צל נעים ותחושה של אינטימיות. בסופו הוא מתחבר לשביל הכחול שבו התחלתם, ולידו השארתם את הרכב שלכם.

אם יש לכם זמן, וכיוון שאתם כבר כאן, כדאי לנצל את ההזדמנות ולקפוץ לעין עקרבים ועין צין, נאות מדבר חמודות בלב השממה, עם דקליה יפה ומקום לפיקניק. לפני שאתם מזדרזים להגיע עם כביש 227 לכביש הערבה, פנו שמאלה (מזרחה) על דרך העפר הכבושה היטב (יש שילוט ברור שמסביר לכם שזו הדרך לעין צין ועין עקרבים), נסיעה של כקילומטר, מגיעים לחניון, ממנו שביל מסומן שחור, העובר בתוך צמחיית נחלים (די מפליא, באזור הזה) לעין עקרבים, וממשיך בשביל ירוק, אם עוד יש לכם כוח, עוד כקילומטר לעין צין, ובה יש גם דקליה אקזוטית וגם מעיין שופע מים (אבל אל תשתו אותם בשום אופן - הם מרים).

אם באתם בשני כלי רכב, ורצונכם במסלול ירידה בלבד – השאירו רכב אחד בראש מעלה העקרבים (זו תהיה ההתחלה של מסלול הירידה בנחל גוב), הורידו את השני לתחתיתו, לנקודת הסיום ודלגו בין שניהם.

נקודת מוצא: תחתית מעלה העקרבים המנדטורי. מגיעים אליו בכביש 227 (ואליו - או מצומת חצבה, כביש 90, או מצומת רותם, כביש 206).

נקודת סיום: בנקודת ההתחלה. המסלול מעגלי.

אורך המסלול הרגלי: כחמישה קילומטרים.

משך הזמן: כחמש שעות.

דרגת קושי: בינוני. מעלה העקרבים הרומי כרוך בעלייה, אבל הרומים דאגו שלא תהיה מאומצת מדי.
מים בדרך: אין. חובה לקחת, והרבה.

מפה: מפת טיולים וסימון שבילים מספר 14 (צפון הערבה ומזרח הנגב).

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום טיולים וידיעת הארץ -
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים