קול קורא: קנת קול שמח לעשות עסקים בישראל
מעצב הנעליים היהודי קנת קול הוא אחד השמות המוכרים בעולם האופנה. עובדה: ציוץ אחד שלו בטוויטר על המהפכה במצרים הצליח לעצבן מיליוני גולשים. כתבת "סגנון" פגשה אותו לשיחה
אין ספק שהתקרית הזו השפיעה על ההתנהלות של קול, אחד השמות המוכרים בשוק האופנה הבינלאומי. כדי להשיג ראיון עמו נדרשו שבועות של התכתבות במייל עם אנשי צוותו, מילוי טפסים ודיונים על השאלות שמותר או אסור לשאול. הראיון, שהתקיים במשרדיו המעוצבים בשדרה ה-11 בניו יורק, נערך בפיקוחן של לא פחות משתי נשות יחסי ציבור. כנראה שקול ממש לא מעוניין לחולל עוד סקנדל, אף שהוא מכריז בפני: "הרבה חברות מתחמקות מלהביע דעה, וזה מה שעושה אותנו למיוחדים. אנחנו מאמצים מסרים חברתיים".
קול נולד למשפחה יהודית בלונג איילנד, ששמה המקורי הוא כהן. כשהוא נכנס לחדר הוא מיד שואל אותי "שלום, את צברית?" בעברית. בנערותו בילה קיץ אחד בקיבוץ קריית ענבים, חוויה שעליה הוא מספר בספר Stars of David של אביגיל פוגרבין. "היינו עובדים בשדה, קוטפים אפרסקים ולוקחים את האוטובוס לירושלים או לתל אביב", הוא נזכר. "למדתי הרבה על מוסר עבודה. למדתי על החשיבות של המחויבות שלך למה שאתה עושה, כי אחרי הכל אתה לא עובד על אף אחד חוץ מעל עצמך".
אביו של קול היה בעל מפעל נעליים. קול עצמו ניסה ללמוד משפטים, אבל בסופו של דבר הבין שיילך בתלם המשפחתי. "החוק כתוב בספר, ומי שמתרגם אותו בצורה טובה יותר מגיע רחוק יותר, בעוד שבעולם העסקים, במיוחד בעולם האופנה, אתה כותב את הספר שלך, וככל שאתה רחוק יותר מכל מה שכתבו בעבר, כך אתה מצליח יותר. זה הרבה יותר יצירתי ומעורר השראה", הוא אומר.
וכך הצטרף קול למפעל המשפחתי והקים את ליין הנעליים Candies Shoes, שהיה להיט בשנות ה-80. ב-1982 החליט להשיק קו נעליים משל עצמו. הוא נסע ללמוד את השוק באירופה וחזר לניו יורק, הישר לשוק הנעליים המקצועי במלון הילטון.
מכיוון שלא היה לו כסף לשכור חדר תצוגה במלון, פנה קול לחבר ושאל ממנו משאית ענקית, שאותה התכונן להפוך לחדר תצוגה ארעי. כשהבין שרק חברות הפקה של סרטים יכולות להחנות משאיות ברחובות העיר, שכר מצלמת וידיאו, שינה את שם החברה ל"קנת קול פרודקשנס" והצהיר שהוא עושה סרט על הקמתה של חברת נעליים. הוא החנה את המשאית מול המלון ויצר בתוכה חדר תצוגה, שכר דוגמנית כשחקנית, "במאי" וצלם, ביים תור ארוך בכניסה ובעיקר יצר אווירה שגרמה לקניינים לחשוב שיש הרבה יותר ביקוש מהיצע בתוך הטריילר שלו. התוצאה: קול קיבל במהלך השוק הזמנות לכ-40 אלף זוגות נעליים, והשאר היסטוריה. את השם "קנת קול פרודקשנס" הוא השאיר, כדי להזכיר לעצמו כמה תושייה ויצירתיות חשובות בעסק הזה.
הוא גבר נאה ביותר, נראה צעיר מ-57 שנותיו, וב-1998 אף נבחר על ידי "פיפל מגזין" לאיש העסקים הסקסי של השנה. הוא הופיע בתפקידי אורח בסדרות כמו "בטי המכוערת", ובעונה הזו הוא שופט קבוע בתוכנית "פרויקט מסלול, גרסת האקססוריז". אבל אל תתנו לחזות הזו להטעות אתכם. קול, שהקולקציות שלו נמכרות במאה חנויות המותג ברחבי העולם, כולל שש בישראל, ידוע כאיש עסקים ממולח, שדואג שהמותג שלו יהיה תמיד צעד אחד קדימה לפני כולם. "העולם משתנה כל כך מהר היום", הוא אומר. "ישנם אלו המאוימים על ידי השינוי, וישנם אלה שמקבלים את השינוי ומונעים על ידו".
החברה של קול אינה מובלת על ידי טרנדים, והקו העיצובי שלה מאוד ברור ומדויק, ונשמר בעקביות. הצבע השחור הוא אבן יסוד בעיצוב שלו, והוא מהלל אותו בכל הזדמנות. "אני חושב שהצבע השחור מייצג אסתטיקה אורבנית, וגם מאוד פרקטי ונראה טוב כמעט על כל אחד. אפשר לנעול אותו לעבודה ואחרי שעות העבודה. גם הרבה יותר קל כשלובשים בגדים שחורים בבוקר, כי זה הולך עם הכל, וגם אם את במקרה בעבודה ומישהו מת, את לא צריכה להחליף בגדים", הוא צוחק. "השחור נהיה די מההתחלה משהו שמייצג את המותג".
אהבתו האמיתית של קול הייתה ועודנה נעליים. לדבריו, אשה צריכה בארון שמלה שחורה, בלייזר, זוג נעלי עקב וזוג נעליים שטוחות. נוחות היא מילת המפתח. "עקבים נותנים לאשה פרספקטיבה שונה, את ההזדמנות להסתכל מלמעלה על הדברים", הוא אומר. אבל לדבריו גם לבחורות כמוני, שפשוט לא מצליחות (לצערי) לנעול נעלי עקב, יש סיכוי להיות אופנתיות. "היכולת של אשה להיות בעלת שיק קשורה יותר למי שהיא מבפנים מאשר למי שהיא מבחוץ, ואם יש לה מספיק ביטחון להציג את עצמה כבעלת שיק ולהיראות טוב, כמעט לא משנה מה היא לובשת".
לפי קול, "קשה יותר לעצב נעליים שטוחות, אבל הכי קשה לעצב נעליים עם עקבים בינוניים, כי הן נתפסות כמיושנות יותר. לעשות משהו נשי שהוא גם נוח והגיוני ומעוצב, זה קשה". בכלל הוא טוען שהעתיד של חובבות הנעליים השטוחות מובטח, שכן בעולם האופנה הגלגל מסתובב לו. "אני לא חושב שהעקבים יכולים לגבוה הרבה יותר מאשר הם עכשיו, כי הגרביטציה תעצור אותנו", הוא צוחק. "אבל זה תמיד היה מעגל, והזמן יעשה את שלו. אני חושב שתמיד יש רצון וצורך בנעליים שטוחות, בגלל הפרקטיות והנוחות שלהן".
הוא נשוי למריה קואומו, בתו של מושל ניו יורק לשעבר מריו קואומו, ואחות של המושל הנוכחי אנדרו קואומו ושל כתב NBC כריס קואומו. קול, כצפוי, מעורב עד מאוד בקריירה הפוליטית של גיסו, ואפילו הגיע איתו לישראל ב-2002 באקט ציוני-פוליטי, מיד אחרי הפיגוע במלון פארק בנתניה בליל הסדר. קואומו עצמה, כמו כל בני משפחתה, היא קתולית אדוקה, והזוג מחנך את שלוש בנותיו כקתוליות. ב"סטאר אוף דיוויד" הוא מספר על הקושי הגדול שלו בנושא, והתקווה שבנותיו יעריכו גם את השורשים היהודיים שלהן.
אחד הקשרים המפתיעים שלו הוא עם הראפר החסידי לשעבר מתיסיהו. בסתיו 2008 מתיסיהו כיכב בקמפיין המפורסם של קול we all walk in different shoes. "מאתיס הוא אמיץ מאוד", אומר קול, "והוא מצא דרך להציג את האמנות שלו ואת הכישרון שלו ולחלוק אותם עם הקהל. הייתה לי הפריבילגיה לעזור לו. הוא מודל מצוין לחיקוי, ואני חושב שיש הרבה יהודים שומרי מצוות שאולי יפחדו להיות מקצוענים בתחום של אמנות, ולא יחלקו את זה עם העולם".
שנה לאחר הקמפיין קול הזמין את מתיסיהו להופיע בחנות שלו ברוקפלר סנטר (שנסגרה בינתיים) באירוע "פאשן נייט אאוט" הנחשב. הוא מתחמק מלהסביר לי למה בחר דווקא במתיסיהו (שבאופן די מפתיע, ביום הראיון עם קול החליט לגלח את הזקן). בכלל, נדמה שהוא יושב לאחרונה על איזו גדר, שהוא לא כל כך שש לרדת ממנה. מצד אחד, הוא לא מסתיר את עובדת היותו יהודי או את העובדה שהוא נפגש עם רב ללמוד עוד על מהות היהדות, או את ביקוריו בישראל (שלושה במספר). מצד שני, הוא מתעקש לדבר על הנושא בצמצום, ומבקש להתמקד בראיון בצד העסקי והעיצובי.
"אני חושב שהיהדות מאוד מאפיינת אותי", הוא אומר בזהירות. "אני עושה את מה שאני עושה לא בזכות האמונה שלי, לפעמים דווקא למרות האמונה. אני מאוד שמח לעשות עסקים בישראל, ולאו דווקא משום שאני יהודי, אולי למרות שאני יהודי אני אוהב לעשות עסקים בישראל. זו פריבילגיה".
קול ידוע כמי שמשתמש בכוח של האופנה ושל המותג שלו להעברת מסרים חברתיים שבהם הוא מאמין. הקמפיינים שלו לאורך השנים עסקו בנושאים שונים כמו הפלות, איידס, חסרי בית ואפילו היתרים לנשיאת נשק. הוא פעיל חברתי ידוע, בין היתר בארגון Help USA, שאשתו היא היו"ר שלו, שעוזר לחסרי בית במציאת עבודה, דיור ועוד.
הוא עורך שיתופי פעולה רבים עם סלבריטאים, שבהם נמכרים פריטים בחנות והרווח מהם נתרם לארגונים שונים. כיו"ר האגודה למחקר האיידס (amfAR), הוא גורס כי בקרוב מאוד תימצא התרופה. "אנחנו קרובים, אנחנו יודעים איך למנוע את ההידבקות, זה עניין רציני. אנחנו גם יודעים ש-amfAR מאוד ממוקדים במציאת התרופה, ואנחנו מאמינים שזה יקרה מתישהו במהלך החיים שלנו. אני לא בטוח שמישהו היה אומר את זה לפני שנה-שנתיים".
לפני שאני יוצאת הוא מעדכן אותי שהוא מתכנן ביקור נוסף בישראל ובאזור. "ישראל היא ארץ מאוד קוסמופוליטית ומאוד מודרנית, אבל היא גם מאוד מסורתית בדרכה שלה, וזה נהדר שיש לנו יכולת לעשות שם עסקים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם