עם בוא האביב: סלט עם עלי חרצית
איך יודעים שבא אביב? מדור המתכונים הצמחוני והאקולוגי חוזר והפעם: שחר שילוח מערבבת עלי חרצית בסלט מרענן
לא מזמן, ביום בו שהשמש הפגינה נוכחות מפתיעה בין יום גשם אחד לשני, קיבלתי שיחת טלפון מפתיעה. על הקו הייתה שוש, אישה שאיני מכירה, והיא שאלה אותי איך מבשלים עלי חרצית.
ובאמת, מאז לידתו של הטור הזה, המליץ לקוראיו לבשל עם כמה שיותר צמחים, אבל חרציות טרם נכנסו למטבח שלי. עם זאת, לשוש החביבה היה קייס. באחד הטורים מניתי את עשבי הבר הנפוצים שניתן לזהות בקלות ולאכול ולקטוף גם כן בקלות ואכן, ציינתי ביניהם עלי חרצית צעירים.
את שמה קיבלה החרצית בזכות צבעה העז. בתנ"ך, "חרוץ", היא מילה נרדפת לזהב ומכאן נגזר השם חרצית. החרציות, שמקשטות את מה שנשאר משטחי הבור בארץ הן מזן החרצית העטורה. כיאה לצמח מקומי ותיק, יש לחרצית שימושים ברפואה העממית. חוץ מלאכול אותה, הבדואים חולטים את עלי הכותרת שלה להכנת תרופה לכאבי בטן, הורדת חום וטיפול בשלשול. בעלי חיים לא אוהבים לאכול חרציות, כיוון שהן מכילות חומר שנקרא פריתרין. הפריתרין קוטל חרקים ואף שימש בעבר לייצור חומרי הדברה. החרצית אוהבת קרקעות עשירות בחנקן ולכן נפוצות בקרבת ישובים, והמרבדים הצהובים במקומות שנראים מבודדים יכולים להעיד על קיומו של תל עתיקות.
עכשיו, קצת לפני שהקיץ מסתער עלינו (אביב של ממש הרי אין פה), והחרציות פורחות בצהוב-כתום בחצר האחורית, נעניתי לאתגר ששוש הציבה בפני. אפילו הגדלתי לעשות והוספתי לקערה גם חמציצים (לא את עלי החמציץ שאפשר לקנות אצל הירקנים, אלא את אלה עם הפרחים הצהובים העדינים שצומחים בר וילדים אוהבים ללעוס את הגבעולים שלהם). בקערה יש גם קינואה אדומה שמוסיפה פריכות, צבע וערכים תזונתיים.
הסלט שמתקבל הוא מעין קיבוץ גלויות בוטאני: יש בו חרצית עטורה שהיא צמח מקומי אמיתי, חמציץ נטוי שהוא מין פולש שהובא לכאן על ידי בני אדם מהאזורים הטרופיים והחל להתרבות באופן עצמאי, תפוחי אדמה שעשו לכאן הגירה מאמריקה כגידול חקלאי מתורבת, וקינואה שגדלה באנדים בדרום אמריקה ומיובאת לכאן בשנים האחרונות.
לפני שאתם יוצאים ללקט, כמה הערות: ודאו שהשטח שממנו אתם קוטפים את העלים לא רוסס. לא מומלץ לקטוף בקרבת כבישים, גינות ציבוריות ושדות חקלאיים. יש ריסוסים, כמו ראונד-אפ, שאת תוצאותיהם הקטלניות רואים על הצמחים רק כיומיים לאחר שהמפגע הופעל. במתכון השתמשתי בגבעולי חמציץ שאינם דווקא הגבעול של הפרח עצמו אלא גם הגבעולים הדקים יותר שבקצותיהם יש עלה.
החומרים:
5-4 תפוחי אדמה עם קליפה אדומה
½ כוס קינואה אדומה או שחורה
¼ כוס דחוסה עלי חרצית צעירים, קצוצים דק
¼ כוס דחוסה גבעולי חמציץ בר, קצוצים דק
2-1 כפות מיץ לימון טרי
שמן זית בנדיבות לתיבול
מלח
ההכנה:
1. מבשלים את תפוחי האדמה בקליפתם עד שהם רכים ולא מתפרקים. מצננים ומקלפים בעזרת הידיים (לא נורא אם נשארת מעט קליפה), חותכים לקוביות בינוניות ומניחים בקערה.
2. בזמן שתפוחי האדמה מתבשלים, מבשלים בנפרד את הקינואה. כדי לשמור על פריכותה, מבשלים את הקינואה כמו פסטה: מרתיחים כמות גדולה של מים בסיר, מוסיפים את הקינואה ומבשלים כ-15 דקות. הקינואה צריכה להיות נגיסה ופריכה.
3. מוסיפים לקערת תפוחי האדמה את הקינואה, החרצית והחמציץ. מומלץ להוסיף טיפין-טיפין עד שמגיעים להרכב שמוצא חן בעיניכם תוך ערבוב עדין ומבלי למעוך את תפוחי האדמה.
4. מתבלים במיץ לימון, מלח ושמן זית.
5. מגישים חמים או בטמפרטורת החדר.
הזנה: 8. הרכיב העיקרי הוא תפוחי אדמה שהם יחסית ירק לא מזהיר מבחינה תזונתית. הקינואה, העשבים ושמן הזית משדרגים את הקערה.
ידידותיות לסביבה: 9. תפוחי האדמה גדלים כאן, את העשבים קטפתם בעצמכם ורק הקינואה מורידה את הניקוד. את כל המרכיבים ניתן לקנות בתפזורת. אם יותר ויותר אנשים יוסיפו עשבי בר לצלחות שלהם אולי תתחזק כאן המלחמה בריסוסים בתוך ישובים.
ידידותיות למשתמש: 9, בתנאי שאתם אוהבים לטייל בשטחים פתוחים. חוץ מהליקוט שגם הוא מינימלי, מדובר בדקות עבודה מעטות.
הדאווין: 8. חרצית עטורה וחמציץ נטוי הם אמנם לא חברים מוכרים בסלט, אבל בכל זאת, זה בסך הכל סלט תפוחי אדמה, רק קצת אחר.
זיל הזול: 10. תפוחי אדמה הם ירק זול, העשבים בחינם ומהקינואה צריך מעט מאוד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם