איך להישאר חיוניים אחרי גיל המעבר?: עצות לחיים
(חלק א') וגם: כמה דברים ששווה לדעת על התקופה היפה של החיים פלוס בדיחה אחת טובה. לגזור ולשמור
פניתי לגינקולוג ד"ר יואב פלד מהוד השרון (yoav.peled.md@gmail.com) שמטפל גם בנשים וגם בגברים ב"הורמונים זהים ביולוגית" )להלן), וככה הוא אמר: "מגיל 42 בממוצע חלה ירידה בהפרשת הורמון האסטרוגן, שהוא הורמון המין הנשי העיקרי, האחראי לפריון ולצורה החיצונית של האישה. למעט בטחול, אין מקום בגופנו - כולל ציפורניים ושורשי השיער - שאין בו קולטנים לאסטרוגן. עד לפני כ-200 שנה תוחלת החיים הממוצעת הייתה 50-40 שנה, ותוחלת השחלות התאימה לתוחלת החיים. אבל בגלל החיסונים, האנטיביוטיקה ואורח החיים - תוחלת החיים התארכה, ופרק הזמן שחיים אחרי שהשחלות מפסיקות לתפקד, הוא כפול פלוס". נו, אז שלא ניעזר במשהו?
"כשיש ירידה בהפרשת האסטרוגן (מתחת לרמה מסוימת) הגוף חווה חסר, דורש את שלו ונכנס ל'קריז'", מסביר ד"ר פלד. "הקריז הזה מכונה במקומותינו 'תופעות גיל המעבר'. לא כל הנשים חוות את כל שק התסמינים, וגם אלו שכן לא בהכרח חוות אותם במקסימום, ואצל כל אישה זה מתבטא אחרת - אבל הם כוללים הפרעות בשינה, שפוגעות מאוד במערכת החיסונית, בריכוז ובזיכרון. ייתכנו גם דיכאונות, גלי חום, פגיעות רגשית עצומה, ירידה באנרגיה ובחשק המיני.
"גם בגלל הליבידו, שנופל, וגם בגלל יובש, כאב ושריפה בנרתיק, שמרחיקים את קורטוב הרצון למין שעוד היה קיים. כי בהיעדר אסטרוגן, העור מידלדל, מתייבש ונהיה דק, ועור הנרתיק הוא אותו עור. וככה הנשים מפתחות תחביב קריאה - הן קוראות בסלון עד שהבעל נרדם, ועוד יום מוצלח עבר על כוחותינו, שניצלו ככה מסקס. ומכאן, שזה עושה הפרעה בזוגיות.
"השדיים צונחים כי רקמות החיבור מידלדלות, השיער נושר ונשבר, הסידן בורח מהעצמות והן הופכות לחלולות (אוסטיאופורוזיס), נרשמת האצה בטרשת העורקים (הסתיידות העורקים). זה אלמנט של גיל, אבל הירידה באסטרוגן מאוד מאיצה את העניין. ובקיצור, החוויה הכללית היא של חוסר סינכרוניזציה בין מערכות הגוף, כמו נסיעה עם הנד-ברקס למעלה. ובאיזה גיל זה קורה? בגיל הפריחה, כשמבחינה מקצועית, הנשים הן בטופ שלהן".
"כיוון שהתסמינים מגוונים", ממשיך הדוקטור, "ייתכן מצב של אבחנה מוטעית, שבו ייתנו לנשים תרופות פסיכיאטריות או תרופות לשינה, כשכל מה שהן צריכות זה אסטרוגן. כי אלה תסמינים של 'מחלת חסר הורמונלי'. גניקולוג מנוסה יאתר את זה, אבל הן הולכות לנוירולוג או לפסיכיאטר, כי עדיין יש להן מחזור והן לא מעלות בדעתן שהן נכנסו לגיל המעבר. כן, עם וסת.
"סוכרת, למשל, וגם תת פעילות של בלוטת התריס והמגן, הן 'מחלות חסר הורמונלי'. מוסיפים את החסר לגוף - וחייתה נפשנו. בעבר, היו רופאים שהתייחסו לתופעות גיל המעבר כאל תופעות זקנה נורמליות, וייעצו לנשים לקבל את הדין. 'סבתא שלך הזדקנה ככה, וסבתא רבתא שלך הזדקנה ככה, אז גם את'. הם רק שכחו שסבתא רבתא רבתא שלך חיה רק עד גיל 40, והזקנה כיום מאוד-מאוד רחוקה מהגיל הזה, וצריך איכות חיים בכל גיל".
"לפני כ-50 שנה גילו שאם נותנים לאישה את האסטרוגן, שהוא ההורמון שחסר לה, התופעות האלה חולפות. הדעה הייתה אז שהאסטרוגן הוא הפתרון לכל ושכל אישה צריכה 'ברז אסטרוגן'. אלא שאז הופיעו תופעות הלוואי של האסטרוגנים, והראשונה שבהן הייתה עלייה ברמת סרטן רירית הרחם. וככה גילו שצריך להוסיף לאסטרוגן גם פרוגסטרון, שהגן על רירית הרחם. הופיעו המון מחקרים שרצו לברר אם האסטרוגן הוא טוב לכולם או לא, ולא הגיעו לקונצנזוס.
"עד שהתפרסם המחקר המפורסם W.H.E ("ווימן הלת' אינישיאטיב"), ופשוט הפיל לקרשים את כל הטיפול ההורמונלי החלופי. כי מסקנות המחקר הזה היו שנשים שקיבלו את התרופה ההורמונלית פרמריל (אסטרוגן המופק משתן של סוסות בהריון) בנוסף לפרוגסטרון סינתטי, קיבלו יותר התקפי לב וסרטן. המחקר ממש הופסק באמצע, כי המסקנה הייתה שההורמונים האלה מאוד מסוכנים לנשים.
"אלא שכיום כבר יודעים שתכנון המחקר היה גרוע. כי ערכו אותו על נשים מבוגרות מדי, בעיצומם של תהליכי זקנה, אבל את התוצאות הגרועות הם ייחסו להורמונים ולא לזקנה. "ישנה חזרה גדולה בתשובה מהמסקנות הגורפות והקיצוניות שלו, והדעה הרווחת כיום היא שבהחלט יש לתת לנשים הורמונים כדי להציל להן את איכות החיים, אבל במינונים מופחתים, בצורה מושכלת ובהתאמה אישית של המינון".
בשבוע הבא: מה זה "הורמונים ביולוגיים חלופיים", איך מגיעים למינון האישי הנכון, האם ההורמונים משמינים או מסרטנים, ומהי, בעצם, השורה התחתונה?
טוב, הסיפור הזה הוא לא פוליטיקלי קורקט, וסרט זה ישמיד עצמו מיד בתום ההשמעה, אבל מה לעשות שהוא מצחיק: ברוניה בת ה-80 הסתכלה טוב טוב על תמונת השער ב"פארי מאץ'", שבו צולמה בריז'יט ברדו בת ה-75 עם פרצוף מקומט כמו פי טבעת של צב, וזינקה על הטלפון: "ז'ניה", היא צרחה בהתלהבות לחברתה, "את זוכרת איך פעם, כשהיינו צעירות, היינו מתות להיראות כמו בריז'יט ברדו?
אז סוף סוף זה הצליח לנו".
רזי ברקאי, איש שמאל מובהק, בתוכניתה הנפלאה של עינב גלילי "חדר 101" (שמאפשרת למרואיין לזרוק וירטואלית מתוך חייו אנשים ותופעות שהוא לא אוהב), בתשובה ללמה הוא רוצה לזרוק מתוך חייו "שמאלנים מקצועיים" שלפיהם, תמיד, אבל תמיד, ולא משנה מה העובדות, "רק אנחנו לא בסדר":
"אגיד לך מה קרה לי בעשור האחרון, או ב-15 השנים האחרונות, ואני אגיד את זה במשפט אחד: היה קמפ דיוויד עם אהוד ברק ויאסר ערפאת, שנכשל - לא בגללנו, אלא בגלל שערפאת לא קיבל הצעה מאוד נדיבה מאיתנו. הייתה נסיגה מלבנון - וחטפנו קטיושות. הייתה עזיבה של עזה, וחטפנו קסאמים. אי אפשר שאדם, איש שמאל, נגיד כמוני, לא יקרא את המציאות מחדש ויגיע לכמה תובנות חדשות".
הצעות, בקשות, טיפים? שלחו לאודטה פקס 03-5682892 או מייל odetta@maariv.co.il אנא ציינו את מספר הטלפון שלכם
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם