מלון או מלונה: לישון עם הומלסים
יזמים אמריקאיים הפכו מלון זול עם עבר מפוקפק למקום המציע חוויית לינה אותנטית אך משודרגת. מי שפחות נהנים מהיוזמה הם מחוסרי דיור שנהגו לשכור במבנה חדרים קטנים תמורת עשרה דולר ללילה
באוורי (Bowery), שכונת עוני בלואר איסט סייד במנהטן, ידעה ימים גרועים יותר. אבל רגע לפני שהיא הופכת לאזור הטרנדי הבא, יזמים יצירתיים עלו על דרך לעשות קצת כסף ממה שסימל את עלובי החיים של העיר עד לפני זמן לא רב.
בעבר היו בבאוורי "מלונות פשפשים" ברוח "דפוק וזרוק בפריז ובלונדון" של ג'ורג' אורוול, שהציעו מיטות ללילה למי שידו לא היתה משגת למקום לינה טוב יותר. בין המלונות רחשו מועדוני הימורים ומסבאות מטונפות, בהן הסתובבו יצאניות וסוחרי סמים. כיום אפשר עדיין למצוא בשכונה מקלטים לחסרי בית ובתי תמחוי. החידוש הוא שלצד מוסדות אלה החלו לצוץ סוכנויות דוגמנים, ברים מעוצבים ומלונות אופנתיים. מי שמעוניין, יכול עכשיו לערבב בין שתי החוויות – ההיפסטרית ועלובת החיים גם יחד.
ברחוב באוורי 227 משתרך תור של דרי רחוב בכניסה למיסיון המקומי, שם הם יקבלו ארוחה חמה ומקלחת. מעבר לרחוב, בבאוורי 220, אפשר לקבל ארוחה, מקלחת ושירותים נוספים, זאת בתנאי שקודם עשיתם צ'ק אין במלון Bowery House, שנחנך בקיץ האחרון. הבניין בו נמצא המלון, שהוקם בשנות ה-20 של המאה הקודמת כבר שימש בעבר ככזה. אז קראו לו The Prince Hotel, והוא היה אחד מעשרות מלונות דחק המכונים flophouses שצצו בניו יורק באותה תקופה וסיפקו קורת גג לחיילים ששבו מהקרב ולגברים אחרים שאיבדו את נכסיהם.
בקומה השנייה של הבניין הישן בבאוורי 220 לנים עד היום גברים ונשים שמשלמים 10 דולר ללילה בתמורה לתא שינה זעיר בגובה של כמטר וחצי, שאורכו 183 ס"מ ורוחבו 152 ס"מ בלבד. במסדרונות הצרים והארוכים יש חדרי שירותים שדלתותיהם נקרעו מהם.
אבל מעל אותה קומה מיעוטת יכולת, אורחים מעודכנים מרחבי העולם משלמים 62 עד 129 דולר ללילה תמורת לינה באותם חדרים, שהיו שייכים פעם למלון פלופהאוס ועברו שיפוץ בידי מעצב וצוידו
הבעלים של ה-Bowery House מאמינים שמדובר ב"מוזיאון חי" שמשמר את חווית הפלופהאוס, אך מדגישים כמובן את ההבדלים הקטנים: החדרים אומנם שמרו על גודלם המקורי והמיטות הן אותן מיטות ששימשו את חסרי הבית, אבל המזרונים הוחלפו ובלובי, במקום רהיטים מתפרקים יש אינטרנט אלחוטי.
אם דיירי הקומות ששייכות ל-Bowery House יהיו מעוניינים להעצים את חוויית הסלאמז, הם יכולים לפגוש על המדרכה בחוץ את דיירי הקומה השנייה, אלה שקמו לעוד בוקר שכולו הישרדות ולהחליף איתם חוויות מהשינה בתא קטנטן, אבל לא בטוח שיעשו זאת. אם יחליטו בכל זאת להתערבב קצת, החברים מהקומה השנייה יספרו להם שאצלם בין התאים מפרידה רשת לולים בלבד. לעומת זאת, בקומות המלון החדש, נבנו קירות עץ ונתלו עליהם פוסטרים של סרטים וצילומים בשחור-לבן משנות ה-20 וה-30.
עד לפני עשר שנים דיירי הקומה השנייה היו הרוב, והפלופהאוס היה ביתם הקבוע. הבעלים החדשים של המבנה עשה בדיוק את מה שיזמים אחרים עשו בניו יורק: הוא קנה את הפלופהאוס והפסיק לקבל דיירים חדשים, עד שמספר חסרי הבית שמשלמים 10 דולר ללילה הצטמצם לעשרה שנאלצים להסתפק בקומה השנייה ומביטים על דרי הקומות העליונות בחשדנות. אפילו הגג שאליו נהגו לעלות ולתפוסקצת שמש הופקע מהם והפך לגינת גג עם ריהוט גן איטלקי לשירותם של אורחים מטופחים שמשחקים שם עם האייפונים שלהם בין צמחי הנוי החדשים. וכך, מלון קטן עם שאיפות יצירתיות, הפך למיקרוקוסמוס של המחאה החברתית כולה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם