מועדון הפטיפון: עיצוב עם תקליטי ויניל
ליאת אזולאי, הנקודה הישראלית מאחורי הפרויקט המדובר Feats Per Minute, האופניים שמאפשרים לכם לנגן תקליטים תוך כדי רכיבה. וגם: שעונים וקערות עשויים מתקליטי ויניל
אזולאי, התברר בשיחת טלפון, נולדה בהולנד, גדלה בהולנד והיא גרה ועובדת באמסטרדם. אביה ישראלי, ויש לה בארץ משפחה, אבל היא אינה דוברת עברית, אם כי היא מבינה משפטים בסיסיים. היא בת 28, למדה עיצוב גרפי ועבדה כארט דיירקטורית במשרדי פרסום, ומגדירה את עצמה כמעצבת קונספטואלית. לפני שנתיים החליטה לפתוח סטודיו. היא קראה לו "נודניק".

נודניק?
"אבא שלי נהג לקרוא לי כך כשהייתי ילדה. כשעשיתי בעיות או משהו שאסור, הוא תמיד אמר 'מספיק, נודניק'. כשגדלתי והתחלתי לעבוד בפרסום, תמיד הייתי נודניקית, תמיד ניסיתי להעלות שאלות לכאורה מטרידות, לעשות דברים אחרת. נודניק זה מישהו שלא נותן מנוחה, אבל לא ממקום רע. כשזה קשור לעבודה, זה אומר שאתה מאתגר אנשים, וזה דבר טוב. אני בעצמי אוהבת לעבוד עם אנשים שהם קצת נודניקים, שלא מקבלים את המובן מאליו, לא מוותרים, ושהם גם פאן".
הסטודיו שלה הוא מעין מעבדת עיצוב, מקום שבו נפגשים מעצבים מתחומים שונים לעבודה יצירתית אד הוק בצוותא. על דזין פלטפורם שמעה ממרל סלותר, מעצבת מוצר, צורפת וחברה טובה. אל סלותר ואזולאי הצטרפו פיטר פרנק דה יונג, מעצב גרפי ומאייר, וינסנט ביירסברגן, "מומחה לאופניים ואיש יוצר", וג'פרי סול, "גיבור-על בעניינים טכניים".
השילוב בין אופניים, שהם מאפיין מובהק של אמסטרדם, לבין אהבה לא פחות מובהקת של כל החמישה למוזיקה, הוביל לפרויקט Feats Per Minute. אזולאי: "כולנו מאוד אוהבים מוזיקה, וחשבנו שבמקום שכל אחד יקשיב לבדו למוזיקה שלו, יהיה נחמד למצוא דרך לשתף עוד אנשים בחוויה. אם מסתכלים על האופן שבו עובד הפטיפון, רואים שהוא דומה מאוד למנגנון ההפעלה של הדינמו (גנרטור והמנגנון המכני שמפעיל את פנס האופניים במהלך הרכיבה. שניהם, אגב, היו חלק מחיי היומיום לפני שלושים שנה). חשבנו, למה שלא נשלב את השניים ונראה אם זה עובד?".
הם קנו ב"אי-ביי" אופניים בני 30, פירקו אותם, וסביב השלדה המקורית בנו את האופניים מחדש, כך שהגלגלים יוכלו לשמש כנגני תקליטים. יום לפני החשיפה, האופניים לא עבדו כל כך טוב. "היינו בלחץ. אבל כשהצבנו אותם על הפלטפורמה, הם עבדו מעולה. אנשים באו לראות. הגרדיאן כתב עלינו. היו הרבה תגובות בטוויטר ובפייסבוק. כולם אהבו אותם. לא קיבלנו אף תגובה שלילית".
עכשיו הם מתכוננים לפתח את האבטיפוס ?כדי שיהיה מושלם לרכיבה. אין לנו כוונה לייצר את האופניים בייצור המוני, אבל יהיה נהדר אם בכל עיר יהיה זוג, ואפשר יהיה להזמין אותו לאירועים מיוחדים או למסיבות. אבל בשביל זה יצטרכו לחכות מספר חודשים".
בינתיים ממשיכות אזולאי וסלותר לפרויקט הבא-תחרות ביפן שתתקיים בעוד חודש, שעבורה הן מפתחות סוג חדש של סוכריה, עוד תחום פופולרי בהולנד. "זו סוכריה שכל אחד יוכל לפסל בה לעצמו את הצורה האהובה עליו בעזרת פיו, לצלם אותה ולהעלות את התמונה לאתר אינטרנט. כל אחד יוכל להיות מעצב סוכריות, חלק מקהילה של מעצבי סוכריות".

משהו באסתטיקה של התקליטים הישנים לא מאפשר לנו להיפרד מעיגולי הוויניל השחורים. למעלה מ-20 שנה עברו מאז שהעולם עבר לסי.די הדיגיטלי, ועדיין חוזרים התקליטים כמוצרים ללא כל קשר לשימושם המקורי והנוסטלגי.
אצל פאבל סידורנקו, מעצב אסטוני צעיר שעובד בטאלין,
פרטים באתר המעצב.

בימים אלה יצאה לחנויות Record Bowl - קערת תקליט נוסטלגית מתקליטים מקוריים, של חגי שטראוס, מעצב מוצר שהיה בצוות שהגה את אגרטל הלהיט "ואזו". לפני שנה הוא נתקל באוסף התקליטים הישן של אחיו, חתום בארגזים. הוא הוציא תקליט והדבר עורר בו השראה לקחת "כמה תקליטים הביתה ולשחק איתם".
אחרי חצי שנה הגיע לטכניקה שאפשרה לו להופכם למוצר. את התקליטים הוא קונה מאוספים ישנים, וכל אחד מוזמן לבחור לו את הקערה לפי טעמו האישי. להשיג בחנות מוזיאון ארץ ישראל ובסניפי רשת "סוהו", במחיר 99 שקל לקערה.
פרטים באתר.

