רוחנו-אקטואליה: קשקשת ברשת
כמו הפטפוט הבלתי פוסק אצלנו בראש, גם הפטפוט התקשורתי על גלעד שליט היה יכול להסתיים מזמן. אלא שמדובר באחלה הסחת דעת מכל מה שחשוב באמת
גלעד ישן טוב בלילה.
יואל אמר שמצבו של אחיו טוב.
גלעד אכל במבה.
יעל, סבתא של גלעד, מבשלת לו.
גלעד חבש כובע מצחייה שחור.
גלעד נראה רוכב על אופניים.
תושב מצפה הילה ראה את גלעד מטייל ברחוב.
הסתיימה הארוחה החגיגית בבית משפחת שליט.
הכול אמיתי אמיתי! חם מהשטח! מגובה בעדויות אמינות! ברמה ספרותית כזאת לא נתקלתי מאז כיתה א' וספרוני דנה קמה, דנה נמה. בכל פעם שחשבתי שהכותרות הגיעו לשיא שלילי חדש, או שאולי מדובר בכתבים ובעורכים עם חוש הומור מפותח שבודקים גבולות ומצחקקים מאחורי המקלדות שלהם, נוכחתי שטעיתי. נראה שרק מותו של קדאפי יגאל אותנו מהמלל המביך הזה.
ניסיתי להבין למה. מה הסיבה לאספקה שוטפת של מידע כה פולשני מבחינת משפחת שליט וכה חסר תועלת מבחינת הקוראים. ההסבר הראשון היה שה"ידיעות" האלו עוזרות לנו להרגיש שאנו חלק מהשמחה הגדולה, כאילו נמצאים שם וחווים אותה מקרוב. הרי מצפה הילה נמצא רחוק, הרחוב שבו גרים נועם ואביבה חסום, המשפחה אינה פטפטנית במיוחד, וגם לנו מגיע לקבל טיפות מאינפוזיית השמחה שהוענקה לבית ישראל בחג הזה.
ההסבר השני הוא שרכילות, למרות היותה מושמצת בחוגים דתיים ורוחניים, היא מין מצרך שכמעט אף אחד אינו יכול להתחמק
הרי לא כל יום 80 אחוז מהעם המפולג שלנו מצליחים לשמוח ביחד. אנו רוצים להיאחז ברגע המתוק, למשוך אותו כמה שיותר (ואולי גם לגרום לעצמנו להרגיש שאנחנו חלק מההישג, גם אם כל מה שעשינו לטובת החזרתו של גלעד היה לקשור סרט צהוב לאנטנה של המכונית).
למען האמת, שני ההסברים האלה לא חזקים מספיק כניתוח לשטף בלתי פוסק של אנקדוטות מרובות להפליא ומטופשות להחריד שזרמו באמצעי המדיה במשך שלוש יממות לפחות. חייב להיות עוד משהו. אכן, יש גם הסבר שלישי, אבל אותו אשאיר לסוף.
בינתיים, כמתבקש מטור שמסווג כרוחנו-אקטואלי, אנסה את ההסבר הרוחני. כל מי שניסה אי פעם להיכנס למצב מדיטטיבי מכיר את זה: עוצמים עיניים, מיישרים את הגב, מתרכזים בנשימה, מתבוננים פנימה ומחכים לשקט הגדול ומייחלים לריכוז הנכסף שיאפשר לנו להתבונן בשקט פנימה או לתת לתודעה קצת מנוחה.
ואז מגיעות ההפרעות. יותר מכל מכונית שצופרת בחוץ, יתוש שהחליט לנצל את ההזדמנות או כאבי ברכיים, המפריע העיקרי הוא הפטפוט הפנימי.
קשה לעשות מדיטציה. המפגש עם מה שנמצא בפנים והתחמקנו עד כה מעימות איתו יכול להיות מאוד לא נעים. לכן מכונת הפטפוט שאינה פוסקת לרגע לכאורה נחלצת לעזרתנו. זוטות כמו ספל בכיור, פגישות שקבענו, משימות שלא הספקנו להשלים, גירודים בגב וכמובן כותרות מהחדשות, מסיחות את דעתנו פעם אחר פעם וגורמות לעיני התודעה לעשות מה שנוח להן – לשוטט ממקום למקום, כל מקום, מלבד הפנים שלנו.
יכולתי להגיד ששטף האנקדוטות המיותר הוא המקבילה הציבורית להסחות הדעת הפרטיות שלנו, שהוא בא מתוכנו ועוזר לנו להתחמק מהעניינים המאתגרים שבהם אנו, כאומה, באמת אמורים לעסוק. אבל הוא לא בא מתוכנו. רובנו לא מחליטים מה ירוץ על מסכי אתרי החדשות. יש מישהו אחר שמחליט את ההחלטות האלה. וזהו ההסבר השלישי, שהבטחתי לפני כמה פסקאות.
לקובעי סדר היום נוח הרבה יותר למצוץ מהדרמה של משפחת שליט עוד ועוד אייטמים. החזרתו של החייל השבוי מבורכת ורבת חשיבות, אבל יכלה בקלות להסתכם בדיווח על השלמת העסקה, סקירת ההתנגדויות מצד המשפחות השכולות שקדמו לה, והודעה על הגעתו של גלעד שליט הביתה במצב לא מזהיר אך סביר. אבל בלי עודף האינפורמציה הזה הרי שוב נצטרך לעסוק במחאה החברתית, באיום הפרטת החופים, בטיפול המחריד בניצולי השואה, או חלילה בהפגנות בבילעין ונעלין. והמקבילה הרוחנית: שוב נצטרך להתעמת עם הניסיונות שלנו להיכנס עמוק-עמוק פנימה, רק כדי לגלות שוב עד כמה זה קשה.
לעזרתם של האחראים על תמהיל הכותרות נחלץ באבירות נדירה מלך הדרמה מועמר קדאפי, שהואיל להחזיר את נשמתו לאללה רגע לפני שלא יהיה עוד מה לסחוט מהרחובות הפסטורליים של מצפה הילה. כדי שהמעבר מגלעד למועמר יהיה חלק ורך, אנו כבר זוכים לזרם של תמונות קלוז אפ אנדוסקופיות כמעט של הרודן המת. בהמשך השבוע בטח נצבור מידע על מצב המעיים, המלתחה ואבזור חדר השינה שלו. רק לא מדיטציה לאומית, בבקשה. זה כואב יותר מדי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם