חגיגה קולינרית: מסעדות שכדאי לבקר בהן
איזו מסעדה נראית כאילו נלקחה מעולם האגדות, איך הפך מחסן קירור למוסד גורמה מפואר ואיזה שף מציע יצירת אמנות יפהפייה, מוקפדת וטעימה. המלצות קולינריות חמות לחגים
אם החלטתם בצער לוותר השנה על ארוחת חג בפריז ולהישאר בארץ, לולו קיטשן אנד בר תעניק לכם הרגשה כאילו אתם מבלים באחת מסמטאות העיר הרומנטית בעולם. בשכונת נווה צדק הציורית בתל אביב, ברחוב צר, מסתתרת לולו. למראית עין היא נראית כבית קפה, ובו שולחנות עגולים קטנטנים המשווים למקום ארומה צרפתית. זו אכן טעות אסטרטגית של מעצב המקום, שכן המסעדה מציעה מנות גדולות שהשולחנות צרים מלהכילן.
לולו, אחותה הקטנה והטרייה של הפטיסרי בעלת אותו שם במתחם בזל בתל אביב (של הבעלים אביטל ואמנון בן יעקב), מציעה תפריט עונתי שבנה השף אסף בלינדר (לשעבר סו שף באורקה). התפריט מבוסס על מטבחים אירופאיים כמו הרומני והצרפתי, ובאופן מפתיע גם על התימני, למשל במנת טרטר הדג (38 שקל) שמוצעת כאן בתוספת סחוג ירוק ואדום.
בקרב המנות הראשונות מוצעות מנות מפתיעות, כדוגמת שווארמה טלה (38 שקל), המוגשת כאן על פיתה דקה ובתוספת עגבניות קצוצות, בצל בסומק ויוגורט עשבי תיבול. את הגלגול המודרני הזה של השווארמה אפשר לאכול כאן כפי שהיה מצופה מכם לעשות בפריז: בסכין ובמזלג. גם מנת הטוסט אינה הלחם היבש הנהוג במחוז המטבח הישראלי: בגרסת לולו אלה הם שקדי טלה עם ביצה עלומה וחמאה (38 שקל). ואל תפספסו את המנה הפשוטה אבל אולי הטעימה מכולן - פלפל שושקה קלוי עם גבינת פטה טורקית (26 שקל), שתוסיף צבע וטעם לשולחן.
הפתעות הן מנת חלקו של הסועד בלולו, ומנת הפאייה (62 שקל) מדגימה זאת היטב. בתפריט היא מוצגת כך: “עם מה שבא לנו להכין באותו יום”. לא כולם מסוגלים לעכל תכתיב שכזה, בטח אם מדובר בלקוחות שלא נוהגים להמר. מי שמסוגל בכל זאת לקחת ריסק קטן עשוי להיות מופתע לטובה. ביום שביקרנו במקום הוגשה המנה עם כמות נדיבה של שרימפס (שלמים) ומולים. עוד בתפריט העיקריות: פפרדלה דייגים עם פירות ים, לימון, עגבניות קצוצות, שום ופטרוזיליה (92 שקל), קדרת פירות ים עם תפוחי אדמה, שרימפס, קלמרי ומולים בציר עוף וחמאה (88 שקל), קבב טלה רומני עם סלט חומוס, טחינה צהובה וסחוג (68 שקל) ועוד.
בשורה התחתונה: לעצום עיניים ולדמיין שתל אביב היא חלק מאירופה.
לולו קיטשן אנד בר, שבזי 55, תל אביב, טל' 5168793־03
כיכר המדינה משופעת בחנויות אופנה אקסקלוסיביות, אולם באופן מפתיע אין סביבה מסעדות גורמה נחשבות. שה קורין משנה את התמונה, ואולי תהיה סנונית שמבשרת את בוא המבול הקולינרי באזור.
שה קורין (בתרגום חופשי: “אצל קורין”) הוקמה על ידי קורין רובינפלד שחר, שעלתה ארצה לפני 13 שנה מבריסל וכעת החליטה להקים מסעדה המתבססת על המטבח הבלגי עתיר הטעמים.
לצורך המשימה לקחה איתה את השף שאולי הופמן (שילה, כרמלה בנחלה) לסיור קולינרי במחוזות הוולוניים בבלגיה, שם טעמו השניים את מנות הגורמה הנפלאות שמייצרים השפים המקומיים. בשובם ארצה המיר הופמן חלק מהמרכיבים כדי להתאים את המנות לחך הישראלי והכין מנות ביסטרו עדכניות. התוצאה מפעימה. בכל מנה בשה קורין יש טוויסט שובב, מרכיב מיוחד או שילוב מרענן שכמותו טרם טעמנו. המנות בינוניות בגודלן, ויש להזמין כמה מנות כדי לשבוע. במקומות אחרים זה יכול לעצבן, אולם כאן התוצאה היא התענגות על ערב רב של טעמים.
כמה מנות מומלצות: הטארט טאטן אגסים הוא ריבוע עשיר בגבינת עזים ובכרשה, ומעליו אגסים שובבים (52 שקל); כבדי העוף הצרובים נחים פה על מילפיי תפוח עץ ברוטב שרי עוקצני (38 שקל); והמבורגר השרימפס הוא מגדל ובו מצאנו סלק, ביצת עין וצ'יפוטלה בלחמנייה (32 שקל). אל תוותרו גם על הנקניקייה הבלגית העשויה במחבת רוחשת ומתובלת ב”תבלינים סודיים” (ביטוי שאנחנו לא אוהבים) ומלווה בסטומפ (מחית ירקות שורש; 44 שקל). וכמובן הקינוחים, ובראשם מוס שוקולד בלגי עם קצפת (25 שקל), המוגש כאן בצנצנת הקשורה בסרט סגול.
המסעדה עצמה יפהפייה. לנו היא נראתה כאילו נלקחה מעולם הנסיכות והאגדות. השולחנות בצבעי אגוז רכים והספות והכיסאות בהירים. תאורה עדינה, מוזיקת ג'ז חלשה ואלמנטים עיצוביים קטנים ומתוקים נותנים תחושה של ישיבה במסעדה אירופאית מיוחדת ומוקפדת. ולא פלא: רובינפלד שחר הגיעה מתחום העיצוב והאמנות ויצרה אווירה אלגנטית, שכה חסרה במחוזותינו הלבנטיניים.
בשורה התחתונה: משהו קטן וטוב, אל תחמיצו.
שה קורין, ז'בוטינסקי 110, תל אביב, טל' 6968581־03
את ננה בר, המסעדה הפסטורלית ביותר בתל אביב, הממוקמת בנווה צדק, אתם ככל הנראה מכירים זה זמן רב. אלא שבשנים האחרונות סבלה המסעדה מבינוניות קולינרית. הקהל אומנם נהנה מיופייה ומעיצובה הפשוט (שנתן השראה למסעדות רבות אחרות בארץ), אולם לא נהנה מאיכות זהה של המנות המוגשות בה.
באחרונה חזר לננה בר השף איגור ויינברג, שהוביל את המטבח בשנותיה הראשונות, והתוצאות ניכרות בשטח. תפריט חדש, קליל יותר ועם זאת מוקפד יותר, מצליח לגרום למסעדה לזרוח לראשונה זה שנים. טרין כבד עוף וברווז (55 שקל), למשל, מוגש כאן עם ג'לי גרנד מרינייה וצנים בריוש. אי אפשר להתעלם מאופן הגשתה של המנה: פרזנטציה יפהפייה של צבעים רעננים עם טוויסט - טרין הכבד מוגש בצנצנת שקופה, ובפקק נחה בשלווה קונפיטורת עגבניות שרי מתוקה. מנות מסקרנות אחרות בתפריט הראשונות הן כבד אווז עם תפוח עץ בקרמל וקלבדוס (85 שקל) וקרפצ'ו לוקוס בוויניגרט יוזו (55 שקל).
גם בקרב העיקריות ניכר שהשף התאמץ ליצור מנות יצירתיות, בהן פילה לוקוס לצד ניוקי רומנו וביסק דגי ים (145 שקל), ספריבס עגל ברוטב ציר בקר (125 שקל) ופילה בקר וצלע טלה המוגש עם פירה כתום ורוטב פורט (132 שקל). מתפריט הקינוחים אל תוותרו על מילפיי הברולה (39 שקל) - שכבות קרם ברולה ובצק עלים קרנצ'י עם קולי פסיפלורה - מעדן לחך וסיומת נהדרת לארוחה נפלאה.
בשורה התחתונה: אם מגיעים אליכם אורחים מחו”ל, זה המקום שאליו כדאי לכם לקחת אותם.
ננה בר, אחד העם 1, תל אביב, טל׳ 5161915־03
זו לא שכונת פאר. מסעדת בית היין שבקיבוץ מעברות שוכנת במבנה ששימש בעבר הרחוק מחסן קירור לתפוחי אדמה. מאז צמחו שני דורות - האחרון שבהם, אגב, מסתפק בצ'יפס הקפוא שמטוגן במקדונלדס - והמבנה הוסב לכדי מוסד קולינרי המקבץ סביבו את רוב תושבי הסביבה המיוחסים לצד אנשי עסקים המבקשים אלטרנטיבה למסעדות התל אביביות המוכרות.
למראית עין בית היין לא נראית כמו מתחרה למסה וכתית. היא פשוטה למדי, הגינה שדרכה עוברים כדי להגיע אליה מוזנחת, הכניסה אליה מלאה עיתונים זרוקים כאילו היתה סניף של ארומה ופנים המסעדה אינו מזמין. אלא שפער גדול קיים בין הנראות ובין האיכות.
השף רועי אגאי (קופי בר, המוצלחת כתמיד) בנה כאן תפריט רענן ויצירתי, המבוסס על חומרי הגלם המצויים באזור השרון, והצליח ליצוק לתוכו פרשנויות שובבות למטבחים האיטלקי והצרפתי, כמו חציל בלי טחינה המוצע כאן עם פלפל קלוי, גבינת עזים וזיתי קלמטה (39 שקל). עוד מומלצים מבין המנות הראשונות מרק בצל (בתפריט נכתב: "כמו שרק בבית היין אוהבים" 36 שקל), ברונאנד של דג קוד עם סלט חם של עגבניות וחומץ שרי (43 שקל) ופטה כבד (44 שקל) שהטריות זועקת ממנו וכאן הוא מוגש בתוספת צ'טני פיקנטי של תפוחי עץ.
גם בקרב העיקריות אפשר למצוא יצירתיות מבורכת, למשל במנת פילה הבקר (120 שקל), המוגשת כאן ברוטב פלפל ירוק ובתוספת פירה תפוחי אדמה (טרי, מן הסתם), או במנת פילה קוד צלוי במחבת עם קרם פלפלים ותרד (72 שקל). מנות מסקרנות נוספות הן אנטרקוט בקר המיושן במקום ומושחם כאן במחבת עם רוטב יין אדום (118 שקל) וכן נקניקיות בסגנון באסקי עם תבשיל עגבניות פיקנטי וחלמון ביצה (66 שקל). לכל מנה מותאם יין מהמבחר העשיר הקיים במקום שכולל את קצרין 2003 של יקבי רמת הגולן (880 שקל), קצרין 2004 (780 שקל), קצרין 2007 (392 שקל), יתיר 2006, 2007 ו־2008 (245 שקל) ועוד.
בשורה התחתונה: אופציה ראויה למי שחושק קצת להתרחק מההמולה התל אביבית הצפופה.
בית היין, קיבוץ מעברות, טל' 8972055־09
כבר כתבנו כאן בעבר על אוליב ליף, מסעדת מלון שרתון בתל אביב, ובייחוד על שעות הפתיחה שלה - מ-19:00 ועד 22:00 - שברובן קשה ליהנות מנוף הים המתפרש למולה. ובכל זאת, אנחנו ממליצים עליה שוב משתי סיבות. ראשית, כדי לתת מענה חגיגי גם לשומרי הכשרות; ושנית, בגלל התפריט החדש של השף צ'רלי פדידה, שלקח טעמים ממטבחי אגן הים התיכון, בהם יוון, צרפת, ספרד, איטליה, מרוקו, סוריה, ירדן, טורקיה, לבנון וכמובן ישראל, ורקח אותם לכדי יצירת אמנות יפהפייה, מהפנטת, מוקפדת וטעימה.
מומלץ לשים לב לשימוש המקורי של פדידה בחומרי הגלם בכל התפריט. למשל, מנת בקלאווה כבד אווז (70 שקל) - מנת כבד אווז במעטפת פילו המוגשת עם תאנים מקורמלות, בצל, סוכר חום ויין פורט מתוק, וכל המנה מוגשת על פיסטוקים עם פירות יער, או הטונה האדומה (59 שקל), הצרובה במחבת ומוגשת עם סלט פלפלים קלויים בגריל, שום וכוסברה. כור היתוך במיטבו.
המנות העיקריות שומרות אף הן על הקונספט הייחודי. למשל קבבוני הטלה (75 שקל), שמקל קינמון מאחד ביניהם, והוא מונח לצד סלט פלפלים, עגבניות וחצילים וטחינה גולמית, או מנת חזה מולארד המוגשת עם פירות מקורמלים בסוכר חום וקינמון, לצד בטטה בטמפורה (75 שקל). לצדן מוצעות מנות קלאסיות עם טוויסטים שובבים, בהן פילה בקר צלוי עם דף חזה אווז מעושן ורוטב פורצ'יני, קרם בטטה קטיפתי ובוק צ'וי צלוי (140 שקל) וצלע עגל חלב צלויה עם פטריות יער וטוגני תפוח אדמה במשרה שום, פטרוזיליה וחומץ (160 שקל).
בשורה התחתונה: לא רק לתיירים צרפתים.
אוליב ליף, הירקון 115, תל אביב, טל' 5219300־03
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם