אתר הבנייה הגדול בעולם: ברלין מתחדשת

ברוכים הבאים לברלין. כאן משפצים, מרחיבים ומתקנים. העיר מעוטרת בעגורנים שמגיעים לשמים, מפוספסת בצינורות מים מכוערים, ובתוך כל זה זורמת התנועה לאיטה. אין פקקים, אין צופרים, אפילו הטלפונים הסלולאריים לא מצלצלים, שלא לדבר על צהלות שמחה או בכי של ילדים

לאה הרשר | 13/9/2011 17:30 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
עיר קשוחה, פצועה ולמודת קרבות, שפניה מועדות היום לשלום. זאת החוויה שמזמנת לך, התייר, העיר הזאת: שפע של היסטוריה רוחש מתחת לצעדיך. למרות מתיחת הפנים שהעיר עוברת, היא אינה מנסה להסתיר את קמטיה, להפך, היא מדגישה אותם ומציגה לך את עצמה במערומיה, אין לה סודות היום. הנה היא לבושה זכוכית, שקופה ומנצנצת. העיר ענקית, לא נגמרת, מתפזרת, בולעת שטחים נרחבים, רבים מהם שדות נטושים שפעם התגאו בבניינים מפוארים מהמאה ה-18 ומהמאה ה-19 שהתנוססו מעליהם, והיום הם מחכים לגאולה. לא פעם זוהי גאולה ישראלית.

בשטח הענק הזה חיים 3 וחצי מיליון תושבים ועוד 8 מיליון תיירים. ואף על פי כן, נדמה שהעיר ריקה, נינוחה, כאילו אף אחד אינו יכול לה. קלאוס ווראייט, ראש עיריית ברלין, הגדיר אותה “ענייה אבל סקסית". בהשוואה להמבורג, מינכן או קלן היא אכן ענייה, מלוכלכת ומחוספסת, אבל חיה ובועטת ורוחשת אמנות, מוזיקה, פסטיבלים והפגנות, אין ספור הפגנות, החל בשנאת הקפיטליזם וכלה בצער בעלי חיים; מארחת שועי עולם ואינה מהססת לשאת על כפיים אנשים כמו הדאלי לאמה.
רויטרס
בניין הרייכסטאג בברלין רויטרס
כאילו רוצה לבלוע את העולם, הפעם בדרכי שלום

נראה שהיא מצליחה יפה. לאחרונה החלה העיר בשיפוץ ובבנייה של הפנינה היפה ביותר שלה, אי המוזיאונים. האי, שמשני צידיו זורם לו לאיטו נהר השפריי המבתר את העיר לכל אורכה, הוא מסגרת לחמשת "הגיגַנְטים", ענקים של אמנות שמאכלסים אותו, ובהם מוזיאון פרגמון, שאליו תיכנסו בלי להסס, גם אם "מוזיאונים זה לא אנחנו".

לכו לראות את מזבח פרגמון, את שער מלטוס ואת שער אישתר, וכבר יש לכם חוויה שצריך לעכל ושתעסיק אתכם עד המוזיאון הבא, הנמצא מרחק צעדים ספורים ממוזיאון פרגמון. הגלריה הלאומית הישנה, אוסף אמנות נדיר מהמאה ה-91. עלו לקומה האחרונה וחפשו את הרומנטיקנים הגרמנים, כמו דוד קספר פרידריך שצייר בדידות, כאב ומכאובי נפש. מומלץ לסיים את הערב ברובע ניקולאי: מסעדת "מוטר הופה" תפטם אתכם בנקניקיות שמנות, חומות ומתפצפצות בפה, אותן תשטפו בבירה קרה וטעימה. ברוכים הבאים לברלין.

העיר נהרסה לראשונה

במלחמת שלושים השנים במאה ה-17. מחצית מאוכלוסייתה נכחדה במלחמה. היא התאוששה לאיטה, הרבה בזכות פרידריך וילהלם, “האלקטור הגדול" שקידם הגירה וסובלנות דתית. זוהי גם התקופה שבה הגיעו ראשוני היהודים לברלין מאוסטריה, ההוגנוטים מצרפת והמונים מפולין ומבוהמיה. ערב רב של מהגרים על תרבותם, מנהגיהם ודתם, חיו בעיר שליקקה את פצעיה ונלחמה להשיב עטרה ליושנה.

בשנת 1701 “זכתה" גם גרמניה במלך, פרידריך הראשון מלך פרוסיה, שהפך את ברלין, לראשונה, לבירתה. במאה ה-19 שינתה המהפכה התעשייתית, שוב, את פני העיר, וברלין נעשתה למרכז הרכבות הראשי וללב הכלכלה של גרמניה. ב-1871 ברלין היא בירת האימפריה הגרמנית החדשה של אוטו פון ביסמארק, שגם חיבר את החוקה הגרמנית וקבע את מושב הפרלמנט בברלין. בניין הפרלמנט הוא אחד מהבניינים היפים בעיר היום, וסיפורו ההיסטורי והארכיטקטוני הוא אחד משיאי הביקור בה.

אימג' גטי
שמי ברלין אימג' גטי

המאה ה-20 והמאה ה-21 מתחרות ביניהן מי השפיעה יותר על העיר ועל תושביה. האם המאה ה-20, על שתי מלחמות העולם, השואה והמלחמה הקרה, או המאה ה-21 שפניה לשלום, לבנייה, לצמיחה ולשפע תרבותי על כל המשתמע מכך?

כן, העיר מדברת היסטוריה. זה בדיוק מה שמבדיל אותה מכל עיר אחרת באירופה. מוראות מלחמת העולם השנייה ותוצאותיה ניכרות על כל צעד ושעל. ההרס עדיין פה, למרות כל השנים שעברו. במחול של שתי המאות, המאה ה-21 מראה ומנציחה את עוולות המאה ה-20. העיר מנוקדת אנדרטאות, ברחובות הומי אדם וברחובות צדדיים נסתרים, בתוך חצרות בתים או על עמודי חשמל, בתחנות רכבת ובבתי ספר. אנדרטאות שמנציחות את השואה גם הן חלק מהפנים החדשות של גרמניה וברלין היום. רק בברלין מוקמת אנדרטת השואה שתוכננה בידי פטר אייזנמן בשדה מקביל לרחוב וילהלם, הרחוב שבו שלטו מפקדות אדריכלי מלחמת העולם השנייה והשואה, לא רחוק מהבונקר של היטלר ובמרחק צעדים ספורים מבניין הפרלמנט.

רויטרס
קופץ במוט מול שער ברנדנבורג בברלין רויטרס

המלחמה הקרה וחומת ברלין הן בבחינת מושג אחד. בעיר פוטסדאם, 252 ק”מ מדרום-מערב לברלין, נקבע גורל הארץ והעיר. החלטות המנצחים הביאו בסופו של דבר לבניית החומה המפורסמת בעולם, חומת ברלין, שסיפור הקמתה והחיים משני צידיה הם עוד פסקול שמתנגן בעיר ונשמע תוך כדי שיטוט בה. ‘צ’ק פוינט צ’ארלי’, מוזיאון החומה, רחוב ברנאואר, מפקדת השטאזי, מגדל הטלוויזיה במזרח העיר, הבנייה הקומוניסטית שאין מנוס ממנה, גשר אוברבאום, ושכונות כמו פְרידריכְסַהיין, פְרַנְצָלאוּאֶר בֶּרְג ומיטֶה, הן הן המספרות את סיפורה של ברלין האדומה.

את העיר הזאת, על כל עוונותיה, עוטף יער ירוק ענקי, שבתוכו נבלעים המטיילים לשקט פסטורלי וכמובן לבירה. יש עוד יערות רבים בעיר, שבהם משתזפים הגרמנים בעירום, בעוד הטורקים "מנפנפים" מעל למנגלים עמוסי בשר. הרובע הטורקי בברלין מאכלס את הקהילה הטורקית הגדולה בעולם מחוץ לטורקיה. רובע קְרוֹיְצְבֶּרְג, רובע וֶדינג ונוי קֶלְן הם ברלין אחרת, מעניינת לא פחות, ספוגת תרבות גרמנית וטורקית שבאה לידי ביטוי באמנות רחוב מרתקת, צבעונית, כועסת ומורדת. אל תחמיצו את הגרפיטי וציורי הקיר הענקיים.

ואי אפשר שלא לשבח ולהתמוגג מחגיגת הארכיטקטורה בעיר מאז נפלו חומותיה - פרנק גרי, רנצו פיאנו, הלמוט יאן, שרלוטה פרנק, נורמן פוסטר, צבי הקר, נובלו מאייר- כל בניין מתיימר להיות ברלין בדרך זו או אחרת. העיר הקשוחה הזאת, מבריאה לאיטה ומושכת אליה מיליוני תיירים, כאילו רוצה לספר את סיפורה למי שרק מוכן לשמוע.

הכותבת  היא מטעם "ברלין טורס לאה".

הכתבה מתוך i, מגזין ישראייר

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים
vGemiusId=>/channel_leisure/tourism/ordering_new_2/ -->