עשה לך גימיק: מלחמת ההישרדות של בלוגרי האופנה
התעשייה, שהומצאה רק לפני שנתיים, כבר הופכת צפופה מדי. בשולי שבוע האופנה התקיים כנס בלוגרי האופנה שניסה למצוא מודל כלכלי רווחי שלא דורש מהבלוגרים למכור את נשמתם לשטן - ולתאגידים
בנוסף לדוגמניות דקיקות בנעלי בלרינה ולעורכות אופנה שמסתתרות מאחורי משקפי שמש ענקיות, הבלוגריות הפכו להיות הקבוצה הדומיננטית השלישית בשבועות האופנה.
ביום רביעי האחרון, לקראת שבוע האופנה בעיר, התקיים בניו יורק כנס בלוגרי האופנה העצמאיים, שבו השתתפו 300 איש. מה שפעם היה תחום אקסקלוסיבי ומלא סטייל, סובל במהירות מצפיפות יתר. "זה כבר יותר נורמה מאשר מיוחד", אומר ג'ו זי, המנהל הקריאייטיבי של מגזין "אל", בנאום הפתיחה של הכנס.
תעשיית האופנה נכנסה קצת באיחור לעולם המדיה החברתית, תוך העדפה ברורה לדימויים קפואים ומטופלים במגזינים. רק אחרי שטאבי גבינסון, אז בת 13, תועדה בשורה הראשונה של התצוגה של יוז'י יממוטו בספטמבר 2009 נחשף העולם לתופעת הבלוגריות. טאבי, שבהתחלה נחשדה כדמות מזויפת בבלוג מזויף, תיארה את עצמה כ"חנונית קטנה בת 13, שיושבת כל היום בבית בז'קטים מוזרים ובכובעים יפים".
היום היא דוגמנית, מעצבת ועורכת מגזין.
הצלחות כמו של טאבי מעוררות השראה באלפי אחרים שמנסים לחקות אותה. אבל שנייה אחרי שקהילת הבלוגרים זכתה להכרה מקצועית, ההתרחבות האדירה שלה מוליכה אותה אל מרכז המיינסטרים וחוסר העניין. חברות אופנה מריצות בלוגים משל עצמן, או מסבסדות אחרים, ובלוגים אחרים נבלעים בתוך מגזינים מקוונים.
סוזנה לאו, הידועה יותר כ"סוזי באבל", היא אחת הבלוגריות המכובדות ביותר בקהילה בשנים האחרונות, בזכות הבלוג בהנהגתה, Stylebubble.
זאת לא היתה החלטה קלה מבחינת קריירה, היא אומרת, ובלוגרים צריכים לחשוב מראש איך הם מתכוונים להתפרנס תוך כדי שמירה על יושרה מקצועית. "אני לא מאמינה שהקול העצמאי נגמר", היא אומרת. "אין מצב שזה כזה פשוט, במיוחד בעולם האופנה. את צריכה לשתף פעולה עם לייבלים מסוימים, ולהיות מעורבת בפרויקטים כדי להתפרנס, אבל גם לשמור על היושרה שלך ולהיות נאמנה לעצמך. לא קל לנווט בין הדברים האלה. יש
היא אומרת שבהתחלה אנשים ציפו מבלוגים להיכתב בשם האהבה לדבר, וכשהשיווק והפרסום התחיל – הקוראים הרגישו שמרמים אותם. "אני מבינה את הביקורת, אבל אנשים צריכים לראות את התמונה הגדולה. הבלוג היום הוא כרטיס הביקור שלך. את משתמשת בו כדי להציג לעולם את הכישורים שלך, בלי להרוויח מזה כלום, בתקווה שתתגלגלי לדברים אחרים, כמו סקוט שומן".
שומן, אחד מבלוגרי האופנה המוקדמים והמצליחים ביותר, הוא צלם שהתחיל מתוך התעשייה אחרי שצילומים שלו כבר התפרסמו ב"ווג" וב-GQ. הוא הקים את "הסרטוריאליסט" מתוך המטרה "ליצור דיאלוג בין עולם האופנה לחיי היום יום", הוא אומר.
בזכות הפופולריות והפלטפורמה הנוספת להצגת היצירות שלו, שומן זכה להצלחה מסחרית, תוך ששמר על הדימוי הסופר-קול שלו. העבודות שלו מוצגות היום בתצוגת הקבע של מוזיאון "ויקטוריה ואלברט" בלונדון.
הקבוצה הצבעונית שהתאספה בסטודיו "מילק" בניו יורק דיברה על אופנה. הם צייצו בטוויטר והעלו תמונות אחד של השני לבלוגים שלה, אבל יותר מכל הם דיברו על עסקים: איך לגרום לתשוקה שלהם להשתלם, ואיך לשווק את עצמם.
"ארבעה זוגות של גרבונים מנומרים, 14 שמלות וינטג' פרחוניות, שלושה טורבנים לנשים, סט אחד של ציפורניים צבועות בזהב וסגול, ארבעה ראשים צבועים פלטינה וכחול – ולמרות שהיה יום גשום, רק זוג אחד של מגפיים", כתבה העיתונאית איזבל וילקינסון. "דבר אחד ברור: כמו שג'יפסי רוז לי היתה אומרת, אתה חייב למצוא גימיק. אתה לא יכול להיות סתם עוד בלוגר אופנה שמעלה תמונות מתצוגות. עכשיו אתה צריך לבחור קונספט ולדבוק בו. היה 'פני שיק', שהציע סטיילינג לבגדים מ'וולמארט', היה את 'גטו פאשניסטה', ש'שומר על הדופק במסלולים ובשכונה', ואת 'הפאשניסטה האידיוסינקרטית', לנשים בגיל מסוים".
ג'נין ג'ייקוב, יוזמת ומארגנת הכנס, אומרת שאפשר "להתפרנס כראוי מבלוג", אם את מוכרת טי-שרטים עם הלוגו שלך. "כתעשייה, אנחנו עדיין מנסים לפענח את המודל שלנו. אני לא יודעת אם אנחנו מוכרים את נשמתנו לשטן – אנחנו רק מנסים למצוא מודל עסקי הגיוני".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם