אדמה חמה: שבע סיבות לנסוע לאתיופיה
אם אתם לא חוששים מטבע פראי, אוכל ייחודי, נופים מרהיבים ותרבויות אחרות, למה שלא תסעו לאתיופיה: אתרים קדושים, טרקים אתגריים, נהרות וטמפרטורות קיצוניות. מומלץ בחום
לליבלה (Lalibela ) היא עיירה קטנה שבה 13 כנסיות שנחצבו בסלע בעבודת יד. המבנים יוצאי דופן הן בעדינות העבודה והן בעובדה שלמרות שהם חלק מההר הם מופרדים ממנו מכל צדדיהם. העיירה קרויה על שם המלך ללילבה מהמאה ה-13 שנאמר עליו שניסה ליצור העתק של ירושלים. העיירה הכה מרשימה
אקסום (Axum) היא המקום הקדוש ביותר לנוצרים באתיופיה. הכנסייה האתיופית האורתודוכסית טוענת שארון הברית נעול בכנסייה באקסום. לרוע המזל רק מעטים מורשים להתקרב למקום שבו הוא נמצא או לא נמצא. המטייל הפשוט יכול לשוטט בין אסטלות (לוחות הנצחה עתיקים), שרידי ארמונות וקברים תת קרקעיים ולהרגיש כמו אינדיאנה ג'ונס.
אוהבי הטרקים יכולים לצאת לטיול של ארבעה ימים על רכס סאמיאן (Simien) וליהנות מהנופים היפים ביותר באפריקה אם לא בעולם כולו ולצפות בבבוני ג'לדה הנדירים, יעלים ונשרים.
האומו הוא אחד הנהרות החשובים באפריקה ועל גדותיו חיות קהילות שטרם פגשו את האדם הלבן ונפגעו ממנו. האזור הוא מוקד משיכה לאנתרופולוגים, חובבי טבע וגם לראפטרים מקצועיים שלא פוחדים מהיפופוטמים. אין מקום בעולם שיכול להתחרות בעמק האומו התחתון במגוון התרבויות הילידיות שמתקיימות על פני שטח כה קטן. ההגעה לאזור מפרכת וכרוכה בנסיעה ברכב שטח על כבישים גרועים, אבל שווה את המאמץ.
הרפתקנים חובבי גיאולוגיה יאהבו את שקע דנקיל (The Denakil Depression) שאליו מגיעים במסע ארוך וקשה מהבירה אדיס. זוהי הנקודה הנמוכה ביותר באפריקה והיא נמצאת בארץ האפר (Afar). למבקרים צפויות טמפרטורות שמתקרבות ל-50 מעלות, נוף וולקני ואוכלוסיה שלא מנסה להיות נחמדה לזרים. מי שיתגבר על הקשיים ייהנה ממפגש עם תרבות מרתקת ונוף שנראה כאילו שייך לעולם אחר.
הראר (Harar) היא עיר מוסלמית עתיקה מוקפת חומה במזרח אתיופיה. על פי הלונלי פלנט תרגישו בהראר כאילו אתם נמצאים "מחוץ למרחב ולזמן". מה שמספק למקומיים את התחושה הזאת היא לעיסת צמח הצ'אט הממסטל, מנהג הייחודי להראר, ואלי גם יללות הצבועים שיוצאים בלילה לפשיטות שלהם.
אתיופיה היא ביתה של לוסי, ההומינידית העתיקה ביותר שנמצאה אי פעם, או אם תרצו האם המשותפת לכל בני האדם. במוזיאון הלאומי של אתיופיה בבירה אדיס אבבה נמצאות העצמות של לוסי (לפעמים מוציאים אותן משם לנסיעות), ויש בו תצוגה אנתרופולוגית מרתקת.
מי שזכה לאכול אורחה אתיופית כבר מכיר את הלחם המיוחד הזה – מעין פיתה אוורירית וחמצמצה, או פנקייק ענק, שאיתה חופנים את כל התוספות המוגשות לשולחן. האתיופים אוכלים אינג'רה בבוקר, בצהריים ובערב עם תבשילי בשר או ירקות מתובלים בנדיבות. מזל שהיא טעימה מאוד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם