נתלה בעקבים גבוהים: ראיון עם סטיוארט ויצמן

הוא אוהב לראות נשים נועלות את הנעליים שלו, מעצב כדי לקשט את כף הרגל הנשית, ולא מתכוון להפסיק עד שינשרו לו הידיים. סטיוארט ויצמן, ממעצבי הנעליים המובילים בעולם, מדבר

יערה קידר | 9/9/2011 7:00

כשאני שואלת את סטיוארט ויצמן, ממעצבי הנעליים הידועים בעולם, מה מושך אותו לנעלי נשים, הוא משועשע. "התשובה מובנת מאליה", הוא אומר בחיוך. "מה הסיפור שכל הילדות הקטנות אוהבות? נעל יפהפייה, משהו פשוט ונגיש כל כך, שיכולה לגרום לכל ילדה להרגיש כמו נסיכה. מי לא הייתה רוצה להיות סינדרלה ללילה אחד?".

לוויצמן, 70, יש את כל הסיבות להיות בטוח בעצמו. האיש, שמוכר שני מיליון זוגות נעליים בשנה ב-70 מדינות, יודע דבר או שניים על הפנטזיה הנשית - ועל סינדרלה. כמעט מתחילת דרכו זכה ויצמן לאהדת הקהל. הוא יצר לעצמו קהל מעריצות, מנשות אופנה ועד סלבריטאיות, והפך לשם נרדף לנעלי יוקרה. לדבריו, הוא שם לו למטרה ליצור נעליים שלא עוסקות רק בצורה או בפונקציה, אלא נוצרות בראש ובראשונה כדי לגרום לנשים להרגיש יפות. קל לראות שוויצמן מאוהב בעבודתו, והדרך שבה הוא מתאר את הגישה העיצובית שלו לנעליים שלו היא כמעט על גבול הפטישיזם: "הנעליים שלי נועדו לקשט ולהעריץ את כף הרגל הנשית. נעליים שיציתו את דמיונה של אישה ויגרמו לה להרגיש זוהרת".

"אני פשוט אוהב את זה", הוא אומר בגאווה גלויה. "כשאני רואה אישה שנועלת את הנעליים שלי אני נהנה לראות אותה הולכת. ואם אותה אישה היא כוכבת-על בינלאומית זה אפילו מחמיא לי יותר, כי היא בוחרת לנעול את העיצובים שלי מבין כל אלה שמתחרים על תשומת לבה".

הן, מצידן, ממהרות בדרך כלל להיכנס לנעליו: ביונסה, ג'ניפר אניסטון, אנג'לינה ג'ולי, ריאנה, רוזי הנטינגטון וויטלי, סקרלט ג'והנסן ולייטון מיסטר הן לקוחות קבועות. להבדיל, דיאבלו קודי ("ג'ונו") סירבה במפגיע לנעול את נעל מיליון הדולר בעיצובו לטקס האוסקר, כדי לא למשוך לעצמה תשומת לב רבה מדי.

''כל דבר סביבי מעורר אותי''. ויצמן ונעליים בעיצובו, 1991 גטי אימג'ס

ממוקסינים ועד מגפיים

ויצמן, היום בעל, אבא וסבא, נולד בלונג איילנד ב-1942 למשפחה יהודית. בסוף שנות ה-50 הקים אביו סימור את המפעל "נעלי סימור" במסצ'וסטס. במהלך השנים למד ויצמן הבן מאביו את סודות המלאכה של הכנת הנעליים, החל בעיצוב וכלה בהכנת גזרה, וכשהיה בן 20 הפתיע את אביו עם דגם גמור של נעל שתפר לפי סקיצות שעיצב בעצמו. האב הגאה הוסיף את הנעל החדשה לקו המסחרי של "נעלי סימור", וזו הפכה לבסט-סלר מיד עם הגיעה לחנויות.

למרות ההוכחה שירש את הגן המשפחתי החליט ויצמן ללמוד מנהל עסקים בבית הספר היוקרתי "וורטון". "כשסיימתי ללמוד תכננתי בכלל לכבוש את וול סטריט ורציתי את זה תכף ומיד", הוא אומר. "אבל החיים הובילו אותי לעסק המשפחתי".

מות אביו של ויצמן ב-1965 הפתיע את המשפחה, והעסק נותר ללא הרוח החיה שעמדה מאחוריו. אז, בגיל 23, החליט ויצמן להצטרף לעסק כדי לסייע למשפחתו, החלטה שמעולם לא התחרט עליה. "מעולם לא הבטתי לאחור", הוא אומר. "בשנת 1986, בדיוק לפני 25 שנה, פתחתי את הקו על שמי, ואני חושב שהדברים הסתדרו לטובה בסופו של דבר, ואם יש דבר שאני עדיין תמיד מתרגש

לקראתו זה העתיד".

שבע שנים לאחר כניסתו של ויצמן אל המפעל המשפחתי נקלעה החברה לקשיים כלכליים והייתה על סף סגירה. באותן שנים, תחילת שנות ה-70, ספגה תעשיית הנעליים האמריקאית מכה קשה: ייצור הנעליים המקומי עבר לאירופה והביא לסגירת מרבית המפעלים, ובהם קרסו גם "נעלי סימור". מאחר שלוויצמן לא היה הון עצמי שיאפשר לו לפתוח את המפעל מחדש באירופה, הוא החליט, יחד עם אחיו הבכור, למכור את זיכיון המותג לחברה הספרדית "קארסה", כדי לאפשר למותג להתקיים תחת הבעלות החדשה. לכל אורך השנים המשיך ויצמן לעצב נעליים עבור החברה.

ב-1992 קנה בחזרה את הבעלות על המותג מהחברה הספרדית, ומאז הוא מנהל את החברה בעצמו. הוא מעורב באופן מוחלט בכל תחומי המותג ובכל שלבי העשייה, כולל הייצור, ומפקח בעצמו על תשעת המפעלים של החברה שממוקמים עד היום בספרד, כשכל אחד מהם מתמחה בתחום שונה, ממוקסינים ועד מגפיים.

תשעת המפעלים מייצרים את 600 דגמי הנעליים שמעצב ויצמן כל שנה, ומשווקים ברשת הכוללת למעלה מאלף נקודות מכירה בעולם: בארצות הברית, באירופה, ברוסיה, בסין וגם בישראל.

השימוש בחומרים יקרים הפך לסמל המותג. נעלי מיליון הדולר גטי אימג'ס

הנושא הכאוב

סיפור סינדרלה של ויצמן הוא אגדה כתובה היטב, ולא בכדי הוא מתייחס אל סנדל הזכוכית. לדבריו, הרגע שבו הרגיש שסטיוארט ויצמן, המותג והאיש, הם סיפור הצלחה, היה ב-2002 כשעיצב את סנדל מיליון הדולר. "הכיסוי התקשורתי בעקבות הסנדל ההוא ברחבי העולם גרם לי להבין שכנראה עשיתי משהו נכון", הוא אומר.

בשנת 2002 יצר ויצמן סנדל שבו שובצו 464 יהלומים אמיתיים. את הסנדל, ששוויו הוערך במיליון דולר, נעלה בטקס פרסי האוסקר השחקנית לורה הרינג ‏("מלהולנד דרייב"‏). מאז, מדי שנה בשנה, עד המיתון של 2009, עיצב ויצמן סנדל מיליון דולר חדש שניתן למועמדת אוסקר נבחרת. אף שבשלוש השנים האחרונות ויתר על סנדלי מיליון הדולר, השימוש בחומרים יקרים, מלבד יהלומים, הפכו לסמל המותג, והוא נוהג לשלב בעיצובי נעליו גם זהב 24 קאראט, אבני חן וקריסטלים. זאת לצד חומרים פשוטים יותר כמו שעם, ויניל וטפטים.

מה נותן לך השראה?
"למען האמת, כל דבר סביבי מעורר אותי. אני באמת מאמין שכל דבר קטן יכול להצית בך השראה, אפילו הדברים הפשוטים ביותר. מאישה שחולפת על מדרכות ניו יורק, דרך טיול לכפרים של ספרד ועד צפייה בסרט ישן ואהוב, או פשוט להביט בשינויים הקטנים שהטבע עובר בכל פעם שהעונה מתחלפת. החומרים האהובים עליי הם שקופים. ויניל, רשת, שיפון - הם חושפים את כף הרגל בצורה סקסית כל כך!".

על מי אתה חושב כשאתה מעצב?
"כשאני יוצר אוסף של רעיונות שיוצרים קולקציה אחת, אני חושב על מגוון האישיויות שיש לאישה. הפאשניסטה, הסלבריטאית, אשת הקריירה, האישה האולטרה-שיקית ואפילו הכלה. כשאני מאמץ אל לבי כל אחת מהן בנפרד אני יכול לספק את הרצונות והתשוקות של כל אחת מהן".

משלב בין חומרים יקרים ופשוטים. ויצמן גטי אימג'ס

לפני כשנה מכר ויצמן 55 אחוז מהחברה לקבוצת ג'ונס, שמחזיקה גם בבעלות על מותגי הנעליים "ניין ווסט" ו"קורט גייגר". הפעם הוא לא מכר כדי להציל את החברה מקשיים, אלא כדי להתרחב. זה היה הימור נכון. ב-2010 עלו רווחי הקבוצה ב-33 מיליון דולר. ויצמן משמש כיושב ראש ההנהלה, ולדבריו, סדר היום שלו לא השתנה בצורה משמעותית. גם היום, בגיל 70, אין לו תוכניות לפרוש.

חביב הסלבס. מייגן פוקס בנעליים של ויצמן גטי אימג'ס

"תמיד אמרתי שנעליים הן התחביב שלי", הוא אומר. "אני אוהב את מה שאני עושה, וכל עוד זה ממשיך ללכת טוב, אני לא מבין למה שלא אעשה את זה. אם נגינה על פסנתר הייתה הדבר האהוב עלי בעולם, הייתי מנגן עליו עד שלא הייתי יכול יותר להשתמש באצבעות שלי. ואותו דבר לגבי פינג פונג. אני אוהב נעליים, ואני אוהב לעבוד עם הצוות שלי, אז למה להפסיק?".

הוא לא רואה סתירה בין תפקידו הניהולי לתפקיד המעצב ומאמין ששני הכובעים מסתדרים היטב יחד. למעשה, הוא אפילו נהנה מהשילוב. "כמעצב אני חושב גם על הקופה הרושמת, ואני מבלה מחצית מתוך 100 שעות העבודה השבועיות שלי בלפקח על כל התהליכים במפעלים שלי, ושום יום אינו דומה לקודמו. אם יש לי קצת זמן פנוי - אני משחק פינג פונג".

יש לך תוכניות להמשיך ולגדול?
"מצאתי בקבוצת ג'ונס פרטנר נפלא שזיהה מיד מההתחלה את הדרך המיוחדת שבה אני מנהל את העסק שלי, וביקשתי את עזרתו להמשיך ולהתפתח דווקא על בסיס המורשת שלנו. המטרה שלנו השנה היא לשקף את היעדים ארוכי הטווח שלנו, להמשיך בתפוצה רחבה מאוד בכל העולם ולהתרחב מבחינת קו המוצרים שלנו לאופנת-על ולתיקים".

ואולי תכריע בסוגייה שמעסיקה את עולם עיצוב הנעליים מאז ומעולם: נעל יפה או נעל נוחה?
"כשאני מעצב, אני חושב תמיד על האישה המודרנית, זו שרוצה ללבוש אופנה גבוהה, אבל לא מסכימה להקריב את הנוחות שלה בשביל זה. אם יש עצה שאני יכול לתת לך, היא לעולם לא לנעול נעל שהורגת לך את הרגל. נעל כזו תשנה את האישיות שלך באופן מיידי. ובינינו, מי רוצה להיות בחברת אישה כועסת?".

את הנעליים של סטיוארט ויצמן ניתן לרכוש במשיק במרכז שוסטר ברמת אביב.