בשעה טובה: חתונה אדומה בסין
ההעדפה הברורה של הסינים לטובת בנים זכרים נותנת את אותותיה במאזן הדמוגרפי המדאיג של המדינה העצומה. בכל זאת, אלי פינרוב הוזמן לחתונה סינית מסורתית ושמח לגלות שילוב מוצלח בין ישן לחדש
מוסד הנישואין הוא דבר גדול בסין. שאיפת חייהן היחידה של נשים סיניות רבות, בעיקר הכפריות ובנות המיעוטים, היא להתחתן ולהביא ילדים. לפיכך, גברים מערביים רבים שיוצאים עם נשים סיניות מופתעים כאשר כבר בפגישה הראשונה או השנייה הסיניות מציגות בפניהם שאלות בנוגע לכוונתם להתחתן. באופן מפתיע, גם הגברים הסיניים להוטים להתמסד. הסיבה לעובדה מעניינת זו טמונה במאזן הדמוגרפי הייחודי של סין.

בשנת 1979 החליטה ממשלת סין על מדיניות הגבלת הילודה, שקבעה שזוגות סיניים מגזע החאן יוכלו ללדת ילד אחד בלבד. אחת ההשלכות של מדיניות זו היא חוסר האיזון הדמוגרפי בין גברים לנשים שקיים בסין ב-30 השנים האחרונות ורק ממשיך להתרחב. עם למעלה מ-1.3 מיליארד תושבים, סין סובלת כיום ממחסור חמור בנשים.
לפי מחקרים שבוצעו בשנים האחרונות, נולדים בסין כ-120 בנים על כל 100 בנות, היחס הגבוה בעולם. בפרובינציות בהן מותר לזוגות ללדת ילד נוסף אם ילדו בת בכורה הפער עמוק אף יותר, ועומד על כ-140 בנים לעומת 100 בנות.
שורש הבעיה הוא בהעדפה המסורתית של הסינים לבנים, הנחשבים לבעלי ערך רב יותר מבנות.
אחרי שגילו ההורים את מין העובר בחרו - על פי הערכות שמרניות -למעלה מ-8 מיליון נשים עברו הפלה כדי לא ללדת בנות. כאשר גילו זאת הרשויות, הפכו בדיקות האולטראסאונד לגילוי מין העובר לבלתי חוקיות. למרות זאת, בשל הביקוש הרב, בדיקות אלו עדיין מתבצעות בחשאי בהיקף רחב, בעיקר באזורים הכפריים.
כדי להיאבק בתופעה, עורכת ממשלת סין מזה שנים קמפיין תעמולתי רחב היקף על מנת לשכנע הורים עתידיים שללדת בת זה דבר חיובי. שלטי רחוב הקובעים שהעדפת בנים היא מוטעית ומיושנת נפוצים באזורים הלא מפותחים של סין. בנוסף, במספר פרובינציות שכר הלימוד לבנות זול יותר, ונחקקו חוקים המאפשרים לנשים לרשת חלקות אדמה. אף על פי כן, ולמרות שחוסר האיזון מתרחב עם השנים, ההפלות בסין מתבצעות בחינם והן חוקיות באופן מוזר עד לחודש התשיעי.
לכן, בשל המחסור החמור בנשים סיניות המתאימות לשידוך, נאלצים גברים סינים רבים לחפש נשים מחוץ לסין ושוכרים שדכנים מקצועיים כדי למצוא להם כלות מתאימות מטייוואן, קוריאה, מונגוליה ומדינות דרום-מזרח אסיה. הלחץ החברתי להתחתן, בעיקר על גברים, הוא אדיר, והוביל לכך שמקצוע השדכנות פרח מחדש ואתרי ההיכרויות בסין הפכו לתעשייה משגשגת. הנשים הסיניות לעומת זאת, נהנות מהמצב הקיים ומהיצע הגברים הנרחב המאפשר להן להרגיש מחוזרות.

מסורת החתונה הסינית התפתחה לאורך אלפי שנים, כוללת מאפיינים ייחודיים וכמעט כל אספקט בה מתקשר לדרך המחשבה ולפילוסופיה הסינית. בסין העתיקה, התהליך שהוביל לחתונה הורכב משלבים רבים אשר על כולם היה להתקיים כדי להגיע לטקס המיוחל. בשלב הראשון פונה משפחת החתן לשדכנית במטרה למצוא לבן שידוך הולם.
לאחר שהכלה המיועדת נמצאה, מגיעה משפחת החתן לבית משפחת הכלה למעין מפגש היכרות בו מעניקה משפחת החתן מתנות וכסף (סוג של מוהר), לצד השני במחווה של כבוד הדדי והבנה שעבודת האישה חיונית למשפחתה. משום שבסין, גם כיום, לאחר החתונה האישה עוברת לגור עם משפחת הבעל, מטרת האקט נועדה גם לפצות את המשפחה על "לקיחתה" של הכלה.
בשלב הבא הולכים הצדדים למגדת עתידות כדי לוודא שהם מתאימים מבחינה אסטרולוגית. לאחר שנבדקים גם אילנות היוחסין של המשפחות כדי לוודא שאין רקע משפחתי משותף, נפגשים הצדדים פעם נוספת בבית משפחת החתן, והפעם משפחת הכלה היא זו שמעניקה מתנות לצד השני. השלב האחרון שלפני הטקס עצמו הוא הכנת מיטת הכלולות. לצורך משימה זו נבחרים בקפידה חברים ובני משפחה שעשויים להביא מזל טוב לזוג המיועד, כשעיקר המשימה הוא כיסוי המיטה בארבעה סוגי פירות: תמרים, בוטנים, זרעי פרח הלוטוס ולונגן, פירות המקושרים לפי המסורת הסינית לפריון גבוה.
לטקס החתונה הגעתי כאשר באמתחתי ה"הונג באו", המעטפה האדומה שלתוכה מכניסים את הכסף ומעניקים לחוגגים בכל אירוע משמח בסין. מחוץ לאולם חיכה הזוג המאושר, בתלבושות אדומות מהודרות כשלצידם השושבין שהחזיק מגש עם סיגריות לגברים והשושבינה שהחזיקה מגש עם בוטנים וסוכריות לנשים ולילדים. אין זה מקרי שאדום הוא הצבע השולט בטקס. הסינים מייחסים חשיבות גבוהה לצבע ורואים בו סמל למזל, עושר ואושר.
בדיוק כשמסרתי את המעטפה לגברת הו, הגיע האפיריון לקחת את הכלה. אחד ממאפייני החתונה הסינית שהשתמרו לאורך השנים הוא מנהג נשיאת הכלה על האפיריון. לפי המסורת העתיקה, ביום החתונה או כמה ימים לפני, תלוי במרחק, יצאו החתן, חבריו וקרוביו לבית הורי הכלה כדי להביאה לבית החתן, בו היה לרוב מתקיים הטקס.
כיוון שבכל זאת, אנחנו ב-2011 והתנאים השתנו מעט, הסתפקו החתן ומלוויו בנשיאת הכלה מסביב למתחם בו ממוקם אולם האירועים. כאשר חזרו לפתח האולם, בשל המנהג שקובע כי אסור לכלה לדרוך על האדמה מרגע עלייתה לאפיריון ועד ההגעה למתחם הטקס, נשא החתן את הכלה על גבו ואחריו נכנסו לאולם שאר האורחים.

עם הכניסה לאולם הופתעתי לגלות שלמרות הקשר העקיף שלי לזוג הטרי, זכיתי מגברת הו ובעלה ליחס של אורח כבוד. הוצמדה לי מלווה אישית, סטודנטית לאנגלית כמובן, והושבתי בשולחן עם בני המשפחה הקרובים. עוד הפתעה שציפתה לי היא הילדים הסינים הרבים שהגיעו מרחבי האולם כדי "להתאמן" עליי את מעט האנגלית שהם יודעים.
בינתיים, בבמה המרכזית, נמשך הטקס. החתן והכלה קדו שתי קידות, אחת לכבוד השמיים והאדמה ואחת לכבוד ההורים שגידלו אותם. לאחר מכן, עלו גברת ומר הו לבמה והתיישבו בכיסאות לצד החתן והכלה אשר קראו לכבודם ברכה והרימו לכבודם כוסית תה. לבסוף, הסיר החתן את הרעלה האדומה אשר כיסתה לגמרי את פניה של הכלה, והשניים שתו מכוסות היין תוך שידיהם שלובות זה בזו.
בשלב זה, נכנס לתמונה המארח, סוג של רב בחתונה הסינית המסורתית, והשתלט על הבמה. בדומה לחתונות בישראל, ניסה המארח להפעיל את כישורי הסטנד-אפ שלו כדי להצחיק את הקהל וגם כדי לשווק את עצמו לקראת החתונות הבאות. הדברים הגיעו לשיא כשזה הכריח את החתן, שלא יודע מילה בסינית, לשיר איתו שיר בקונמינג חואה, הניב המקומי בו משתמשים אנשי קונמינג.
סין של היום רחוקה שנות אור מסין העתיקה של פעם. זוגות רבים המתחתנים בשנים אלו מתעלמים מהמסורת העשירה, והולכים יותר ויותר לכיוון חתונה מערבית, עם טוקסידו ושמלת כלה במקום התלבושות האדומות המסורתיות, ועם קריוקי במקום אפיריון וטקס הקידה. עם זאת, המסורת לא נעלמה ותמשיך להתקיים, ויש מספיק סינים בעולם הזה כדי להבטיח זאת.