שחקני חילוץ: המחלצים מישראל
המחלץ הלאומי חיליק מגנוס, על 19 שנות ניסיונו, לא זוכר קיץ עמוס כל–כך. בחודשיים האחרונים הוא שהה בארץ 3 ימים בלבד ובשאר נדד מיבשת ליבשת כדי לחלץ עוד נער אבוד או צעיר שהסתבך בהרפתקת סמים מיותרת. התנהגות נכונה יכולה לחסוך את מרבית המבצעים הדרמטיים והאסונות
אך קצת לפני שנכנס למטוס צלצל המכשיר הסלולרי שלו. בעברו השני של הקו היו הורים מודאגים שסיפרו שככל הנראה הילד שלהם נפגע קשות מצריכת סמים. מגנוס עשה "אחורה פנה" ויצא מהמטוס בדרכו להביא את הבחור הביתה. יום אחרי שנחת עמו בנתב"ג הגיעה קריאת המצוקה מטואיצ'י, בוליביה, שנגעה לבחורה ישראלית נעדרת. מגנוס שוב מצא עצמו בשדה התעופה. בבוליביה המתינו לו עוד כמה מקרים של הסתבכות ישראלים בהרפתקאות סמים מיותרות. בסך הכל הוא שהה בארץ 3 ימים בחודשיים האחרונים; את שאר הזמן הוא בילה בדרכים.
בחלון ההזדמנויות המוגבל הזה הצלחנו לתפוס אותו לשיחה על אחת מעונות החילוצים העמוסות ביותר שהוא זוכר מתוך 19 השנים שהפך בהן למחלץ הלאומי, זה שיוצא עם מטפסי הרים לקרחונים ונאבק בנהרות גועשים כדי למצוא את הילד שאבד באמצע הטראק. מגנוס יוצא לדרך וברקע שלו יותר מ-250 משימות חילוץ כמעט בכל פינה בגלובוס ועוד כ-2,600 משימות איתור נעדרים.
"אני עובד כמו מטורף, נע ונד בלי הפסקה", מודה מגנוס (62), "כבר קרה שנחתתי בנתב"ג אחרי חילוץ, יצאתי מהטרמינל, קיבלתי תרמיל עם בגדים נקיים, הסתובבתי אחורה, נכנסתי שוב לטרמינל ועליתי על מטוס ליעד אחר בעקבות קריאה חדשה לחילוץ".
יש שנים שבהן הוא מוצא עצמו נודד בעולם בעקבות המקרים במשך חודשים. בצוותי החילוץ שמלווים אותו פועלים 32 אנשים בעלי התמחויות שונות, ונוסף להם הוא מרושת בכל העולם ומסתייע בצוותי חילוץ מקומיים שיכולים לצאת לדרך במידי.
בדרך־כלל נקודת ההזנק היא שיחת טלפון מודאגת של הורים שלא שמעו מהילד שיצא לטראק לפני כמה ימים או של מטיילים שמספרים שמשהו קרה לחבר או לחברה למסע, לרוב מדובר בהתנהגויות פסיכוטיות הנובעות משימוש בסמים. לעתים כל הצוות מגיע לשדה התעופה ואז מתבשר שהנסיעה מבוטלת כי נמצאה האבידה, כפי שאירע הקיץ הזה כשצעירה נעלמה לכמה שעות ביוון או כש-3 בחורים שנעדרו בסופת שלגים בהרי הפירנאים נמצאו כעבור זמן קצר.
ענף החילוצים עבר שינוי לא מבוטל בשנים האחרונות והותאם לצרכים שעלו מהשטח. פעם תרמיל העבודה של המחלצים כלל בעיקר חבלים, שאקלים, גרזני קרח ונעלי טיפוס, ואילו כיום הארסנל המקצועי של מגנוס כולל מומחים לנפגעי סמים, רופאים פסיכיאטרים המתמחים בתחום, עורכי־דין ויועצים משפטיים.
יותר ויותר חילוצים שהוא יוצא אליהם קשורים בצעירים שיצאו לטיול הגדול והתעקשו ללעוס פטריות לא נכונות או להגזים בחומרים נרקוטיים. "סמים זו תרבות עולמית שמלווה את המין האנושי משחר האנושות ותמשיך ללוות אותו עד אינסוף", מבהיר מגנוס. "אלה ילדים שיוצאים לטיול צריך לדבר בשפה שהם יבינו, כי היא תמשיך להיות חלק בלתי נפרד מהטיול של חלקם".
נושא חדש נוסף שנכנס לתחום החילוצים ובו מתמחה מגנוס הוא מטיילים שהסתבכו עם החוק, בין שבגלל התעסקות בסמים ובין שבהתפתותם לעשות עסקים על הדרך ובנפילתם כקורבן למקרי עוקץ. "צריך
אחרי ששב מחילוץ של בחור גרמני שנעלם בנהר באקוודור יצא מגנוס בעקבות צעירה שנקלעה למצב נפשי קשה מאוד בשל שימוש בסמים בצפון הודו. בדרך חילץ את עינת תבורי ז"ל שנהרגה בקיריגנגה בצפון הודו ומיד אחר־כך דווח לו על בחורה צעירה שנעלמה באי קטאו בדרום תאילנד. הבחורה צרכה קצת יותר מדי פטריות הזיה, יצאה לשחות עירומה בים ומשו אותה באפיסת כוחות שני תיירים פורטוגלים, לאחר שטענה שהיא שוחה לעבר השמש. כשהגיעה לחוף מבטחים היא פשוט התחילה ללכת ברחובות ונעלמה. הצוות של מגנוס איתר אותה למחרת הולכת עטופה במגבת, מבולבלת ומסוממת והצליח להשיב אותה לישראל.
מגנוס לא נודד לבדו בעולם בעקבות הילדים האבודים. את חברת רסקיו 1 אשר מבצעת את עבודות החילוץ עבור חברת הביטוח הראל הקימו לפני כמעט 10 שנים יוחאי ליליאור ונדב קליפה, שגם הם לא זוכרים קיץ עמוס כל־כך.
אחרי ששבו מנהר הזמבזי באפריקה, שם איתרו את גופתו של אבים יריב ז"ל שהתהפך עם שני ילדיו בנהר, הספיקו לחלץ שני ישראלים שיצאו לטראק באזור הקצ'קר בטורקיה, והשבוע ארגנו חילוץ מוטס של צעירה ישראלית ששברה את רגלה באזור האגמים הקפואים בנפאל.
בניגוד למגנוס, שמעורב גם באיתור מטיילים שהסתבכו עם סמים ועם רשויות החוק, רסקיו 1 נותרו נאמנים להתמחותם העיקרית, שמקורה בניסיון שלהם כמפקדי יחידת הטג"ח בצה"ל (טיפוס גלישה חילוץ). הקושי העיקרי בהתמודדות הזאת הוא הקרב נגד מחוגי השעון.
כך למשל, הודעה על 3 נעדרים בצ'ילה הקפיצה את ליליאור וקליפה לאזור, חוששים כי המלחמה האמיתית שלהם היא בסופת השלגים המתקרבת. שעות ספורות לאחר מכן חגו בשמי האזור 6 כלי טיס ו-120 מחפשים החלו לפעול. אחרי שנמצאו הנעדרים והובהלו לבית החולים התברר כי שני "אנדיסטים", חברים ביחידת החילוץ של הרי האנדים שעזרו באיתורם, נותרו על ההר. ליליאור וקליפה עלו שוב על המסוק, הפעם לטובת חילוץ של חבריהם למקצוע, שעלותו נאמדה בכ-120 אלף דולר. זה היה רק אחד מתוך 40 חילוצים שנתיים שהשניים מבצעים עבור הראל, מגובים ב-11 אנשי צוות אשר מומחים בחילוץ בתנאי שטח שונים ובפתולוגים המתמחים בזיהוי.
ההוצאות המשמעותיות בגין חילוץ ואיתור נעדרים מוטלות לרוב על חברות הביטוח, ומחירן מתחיל מ-20 אלף דולר עבור חילוץ פשוט מיעד קרוב לישראל ועלול להסתכם ב-130 אלף דולר ויותר עבור חילוץ מורכב יותר. הנתון המדהים הוא ש-40%-30% מהמטיילים אינם מבוטחים בביטוח המכסה גם מקרי חילוץ.
כדי לנסות ולצמצם נזקים מייעץ מגנוס להורים להגביר את מעורבותם בחוויה שעובר הצאצא. "ההורים חייבים להיות מעורבים בכל המסלול ולשמור על קשר רציף עם הילד. ניתן ללמוד רבות בנושא ולכן אנחנו מציעים הרצאות הכנה להורים ולילדים. ההורים חייבים ללמוד את שפת ההתקשרות עם הילד, להיות כרית נוחה ונעימה לקליטת החוויות שלו ולתת פידבקים חיובים. רק ככה הם יכולים להפוך לשותפים בטיול ולא למבקרים מודאגים. שיקנו ספרים, ילמדו את הנושא ויכירו אותו כאילו הם יוצאים לטיול בעצמם, שיכתבו יומן מסע על הטיול של הילד וכך יהפכו לחלק ממנו", הוא מציע.
ליליאור מדרבן הורים להצטרף לחלק מהטיול כדי לראות שהשד אינו נורא כל כך. "זה יכול להועיל בהורדת מפלס החרדה במשך הטיול", הוא קובע. לדבריו, נוצר כיום מצב שבו כמות האירועים גבוהה יותר דווקא בגלל יכולות ההתקשרות המעלות את סף החרדה. "בחור שיצא לקירגיסטן צויד ב-GPS "ספוט" וסיכם עם הוריו שבכל יום ייתן להם סימן שהכל בסדר. אך בקטע מהמסלול בטראק לא היתה קליטה, אז הם לא קיבלו את המסר והזעיקו אותנו. החברה המפעילה את המכשיר בחו"ל לא ראתה בזה מקרה חירום כי הבחור לא הפעיל את אותות המצוקה שבמכשיר. ההורים טענו שאולי הוא לא מסוגל לעשות זאת. בסופו של דבר היתה זו רק בעיית קליטה".
ומה לגבי האחריות שמוטלת על הצעירים שיוצאים לטיול?
"הכי חשוב לקבוע את מטרת הטיול כי היא מכתיבה את התוצאה. כשהמשימה היא להגיע יתמקדו המטיילים בניווט בלבד במקום בהנאה. אין מה להוכיח בטיולים כאלה, היופי שלהם הוא בהרחבת האופקים, בהעשרת העולם הפנימי, בצבירת חוויות ובהיכרות עם אנשים, מנהגים ומקומות חדשים. הבעיה היא שחלק מהם רק השתחררו מהצבא והם עדיין בהלך רוח צבאי של "להגיע לטראק" במקום ליהנות ממנו.
"מדריך הוא כלי אולטימטיבי בטיול ויש לחפש את החברות הטובות והרציניות בכל המקומות - ולא לבחור הדרכה בשל המחיר הזול", הוא ממשיך, "אם המדריך אמר שאי אפשר לעלות בגלל מזג האוויר צריך להישמע לו ולא להניח שאמר זאת מפני שלא בא לו לעבוד באותו היום. לצערי, יש חבר'ה שבמקום להישמע לדברי המקומיים המנוסים אשר מכירים את השטח ואת מזג האוויר המקומי, בוחרים לצאת לבד ואז נתקעים על ההר 3 ימים ונקלעים לצרות.
"אנשי המקום יודעים על מה הם מדברים ולכן יש להישמע להם. צריך להצטייד בטלפון כי זה כלי מעולה המסייע באיתור בקלות. גם GPS הוא כלי יעיל והיום הוא זמין ולא יקר. חשוב מאוד לקחת ציוד נכון ומתאים ולבדוק בשקדנות את המסלול ואת התנאים. 'לא ידעתי' עלול להיות קטלני. איסוף מידע ממקורות אמינים ולא מהחבר'ה מהיחידה הוא קריטי להצלחת הטיול".
לדברי ליליאור, הכל מתחיל ונגמר באחריות האישית של המטייל. "אנו נתקלים לא מעט בגישה של חבר'ה שחושבים שאם יקרה משהו זה לא נורא כי יש ביטוח ויגיע חילוץ. לצערי, לעתים מזג האוויר לא מאפשר לנו להגיע מיידית לאזור ומראש לא כדאי להיכנס לפינות האלה. אסור לבן אדם לרכוש ביטוח רק כדי לאפשר לעצמו להסתכן יותר. אנחנו מאמינים מאוד בחינוך ובמניעה, ולכן באתר שלנו מוצגות הוראות מפורטות על דרך ההתנהגות המומלצת בטיולים ובמצבים שונים. במקרים רבים פחד וכאב הם מנגנונים בריאים ויש להקשיב להם ולהשתמש בהם לטובה. אין לנו בארץ הרים גדולים מאוד, נהרות שוצפים ומזג אוויר קיצוני, ובטיול אנו חשופים למצבים שאנחנו לא מכירים. התחושה שלנו כמחלצים היא שלפעמים אין לנו, הישרא! לים, די כבוד לטבע. אנחנו לא מבינים את מלוא המשמעות של העוצמה והכוח שלו".
ההמלצה של מגנוס מתייחסת דווקא ליוצאים לטראקים - לשמור על מניין מינימלי של 5 משתתפים. "אם מישהו נפצע אי אפשר לשלוח רק אחד לקרוא עזרה ואי אפשר שרק אחד יישאר עם הפצוע, בשני המקרים עדיפים שניים. 5 לטראק זה המספר המינימלי".
לדברי מגנוס וליליאור, הישראלים אינם שונים מכלל אוכלוסיית המטיילים בעולם. "הדור הצעיר מקסים והם אחראים ומטיילים טובים", מעיד מגנוס, "תמיד אפשר לעשות יותר, אבל הישראלים לא דורשים חילוצים רבים יותר מאשר מטיילים ממקומות אחרים בעולם. להפך, בתחום של בעיות סמים והתעסקות עם רשויות החוק הזרים מסתבכים הרבה יותר מאשר הישראלים".
ליליאור מציין כי הקושי העיקרי בעבודה שלו מתחלק לשניים: "בפן הפיזי החלק של הסריקות הוא ארוך, סיזיפי ומתיש, אולם החלק הקשה יותר בעבודה הזאת הוא בפן הרגשי, במעמד הבשורה מול המשפחות. הנושא הכאוב ביותר הוא אותם מקרים בודדים שאינם פתורים, ולצערי היו לנו עד היום 3 מקרים ששבנו בהם בידיים ריקות ולא הצלחנו למצוא את הנעדרים".
מגנוס בוחר לסכם את הסוגיה הכואבת בבקשה ובפנייה ישירה לצעירים אשר אורזים תרמיל בדרך לטיול הגדול שלהם: "נהגו בכבוד בעצמכם. אל תשכחו ליהנות כי זאת מטרת הטיול, ורק ככה תוכלו לשוב הביתה בשלום. זה ממש לא משנה כמה רחוק הצלחתם להגיע בטראק או כמה גבוה טיפסתם על הר, מה שחשוב הוא כמה נהניתם, כמה חוויות הצלחתם לצרוב בתוככם. אתם לא יוצאים למשימה, אתם יוצאים כדי לספוג ולהרחיב אופקים. הטיולים הללו משפיעים לא רק על הצעירים, אלא על כל פני החברה הישראלית - כי החבר'ה האלה מייבאים איתם בחזרה סבלנות וסובלנות, פתיחות לאחר ולשונה - וכל אלה חיוביים. אם תגדירו את מטרת הטיול והמסע ככזו יפחת מספר התקלות, ויש סיכוי טוב יותר שתשובו הביתה בשלום".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם