כשרה וסקסית: ביקור באוליב ליף
האם "אוליב ליף" הופכת להיות המסעדה הכשרה הטובה ביותר בתל אביב? אלון צרפתי הלך לבדוק
נודה על האמת: הסיכויים שנלך לאכול ארוחת ערב בבית מלון קלושים. בבית מלון אנחנו אוכלים רק בזמן חופשה בחו"ל, וגם אז זה בדרך כלל מסתכם בארוחת בוקר (מאכזבת לרוב). ובאמת , אם אתם מתגוררים בישראל, אין סיבה ממשית להעדיף ארוחה במסעדת מלון מאשר באחד מעשרות המוסדות הקולינריים הטובים הפזורים בעיר. מי שמחפש רומנטיקה לא הולך לאכול במלון - הוא מזמין שם שני לילות.
המצב משתנה כשהסועדים הם דתיים או שומרי כשרות, המקפידים לאכול במסעדות גורמה המתהדרות בתעודה ממוסגרת. או אז המצב נהיה קשה יותר. רוב המסעדות המוערכות בעיר מגישות בשר לבן, פירות ים או מאכלים שבהם מעורבים גבינה ובשר יחד. גם אלו שלא, נוטות להיות פתוחות בשישי-שבת, כך שממילא הן אולי כשרות על הנייר, אבל לא מבחינה ממסדית. ודתיים, הרי, אוהבים ממסדיות.
"אוליב ליף", מסעדת מלון שרתון בתל אביב, עונה על מרבית הקריטריונים שבגינם תשתדלו להדיר רגליכם מהמקום: היא מעוצבת כבד, שמרני וזקן - שטיחים מקיר לקיר וכיסאות עשויים עץ זית הדורים מדי, המשולבים בקרמיקה ובבדים דמויי טפטים. עיצוב ישראלי עכשווי וקליל יכול לעשות לה פלאים ולשדרג את מעמדה גם בקרב זוגות רומנטיקנים מקומיים. המלצרים לבושים במדי המלון הכהים, המשווים להם נופח של עובדי קבלה. חולצה לבנה פשוטה תבדיל אותם מעובדי המלון האחרים ותעניק להם ייחוד.
גם בכירי המסעדה לבושים בז?קטים כבדים - הדרת כבוד מיותרת כשמדובר בקיץ הישראלי. שיתייעצו עם דורון אשכנזי איך לשמור על כבודם בלי להכביד על האווירה; ולא פחות חשוב - המסעדה מיועדת בעיקר לאורחי המלון, ולפיכך היא פתוחה שלוש שעות בלבד ביום, וגרוע מכך - היא נפתחת רק ב-19:00 בערב, מה שמותיר לאורחיה 40 דקות בלבד ליהנות ממראה הים הכחול. לאחר מכן שורר חושך על פני תהום.
במסעדה מספרים לנו שבניגוד להרצליה, שם ניתן להאיר את הים באמצעות פרוז'קטורים ענקיים, כאן קיימת מגבלה צבאית, שכן אסור לסנוור את הלוחמים (?) המשייטים (??) מול חופי העיר. אמת או אגדה? לא ברור, בכל אופן הנוף המפעים פה מתייתר, וחבל.
ובכל זאת ולמרות כל החסרונות, מסתמן ש"אוליב ליף" היא מתמודדת רצינית על תואר המסעדה הכשרה הטובה ביותר בעיר בזכות המנות המדויקות המוגשות בה, הפרזנטציה היפהפייה של הגשתן, היצירתיות שלהן וכמובן טעמן. להוסיף על כך את השירות המוקפד והמקצועי, שכמותו יש במסעדות בודדות בלבד בעיר, והרי לכם תפריט (כשר) מנצח.
לא נכביר במילים, אולם מהמנות שטעמנו אהבנו במיוחד מהראשונות את הטונה האדומה (59 שקל) - מדליון טונה אדומה צרובה במחבת על סלט פלפלים קלויים בגריל עם שום וכוסברה, ומהעיקריות את חזה המולארד העסיסי המוגש עם פירות מקורמלים בסוכר חום ובקינמון לצד בטטה בטמפורה (75 שקל) ואת פילה הבקר הצלוי (140 שקל), המוגש כאן עם דף חזה אווז מעושן ורוטב פורצ'יני, קרם בטטה קטיפתי ובוקצ'וי צלוי.
היצירתיות של השף צ'רלי פדידה, שמערבב יחד בחן רב ניחוחות מהמטבחים הים-תיכוניים, ראויה לשבח. גם אם אתם לא בעניין של מסעדות מלון, נדמה לנו שפה אתם עשויים להיות מופתעים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם