ראשי » סגנון » ניו אייג' » מסביב לקוסמוס

ניו אייג' בשמי ברלין: התיקון הגרמני

האווירה העכשווית בברלין בסימן ערכים כמו שיתוף, אחווה, מודעות וערבות הדדית. רני פייפר מאתר צמיחה רוחנית בבירה הגרמנית

יש משהו בברלין העכשווית שגורם לך להיות מהורהר אורבנית. אולי זה בגלל שהעיר שחוותה במאות האחרונות לא מעט תהפוכות עוברת כעת מטמורפוזה. כאן בשכונת פרידרישסהיין הצעירה והמחתרתית אפשר לחתוך בסכין את רוח השינוי, שינוי שמביא איתו איכות שנותנת לעיר את הצביון האקלקטי הבינלאומי והליברלי, כמובן תוך כדי התחשבות בתושבי העיר ורצונותיהם.

למי שקצת פחות מעודכן, מאז האיחוד עם המזרח נמצאת ברלין במגמת פריחה מתמדת. הפריחה מתבטאת בכל האספקטים

האפשריים שיש לעיר גדולה ומודרנית להציע, מהחברתי- רווחתי עד ללוגיסטי-ארגוני וטכני. קשה לתפוס ברלינאי שיתלונן על המצב, ההיצע גדול מהביקוש, התחרות הוגנת ונראה שכולם מרוצים. העיר מספקת את כל צרכיו וחושיו של התושב במחיר שווה לכל נפש, מה שמאפשר איכות חיים ותרבות פנאי מתקדמת.

אך יש משהו אחר בברלין, משהו שכל זר מרגיש בו. ביחד עם הצמיחה האמנותית של העיר, תרבות רחוב ואופנה עכשווית, אפשר לחוש בעיר גם צמיחה רוחנית.

כידוע, בעברה הלא כל כך רחוק היתה גרמניה אחראית ללא מעט דברים רעים שהתרחשו בעולם (ממש רעים, כמו שכולנו יודעים), ורחובות ברלין עדין נושאים עימם את רוח ההיסטוריה. כמעט כל מקום בעיר חולק היסטוריה משותפת עם המפלגה הנאצית ומספיק לפקוח עיניים כשהולכים ברחוב כדי להבחין בריבועים הזהובים המציינים בתי מגורים של יהודים שנשלחו מברלין לאחד ממחנות ההשמדה.
 

בנוסף, ב-1961 חילקה החומה את העיר ומזרח ברלין קיבלה את החלק "הארי" של ברלין, יחד עם המקומות ההיסטוריים שמגדירים את גרמניה כלאום. כתוצאה מהחילוק נאלצה ממשלת מערב גרמניה לבסס את בירתה בבון עד נפילת החומה ב-1989.

אך אם נניח לרגע להיסטוריה נוכל לראות שקורה היום בברלין משהו טוב; הברלינאים השלימו עם עברם ובחרו להמשיך הלאה וברלין של 2011  נראית כמין תיקון רוחני לגרמניה הנאצית, אותה גרמניה שגרמה לשני מלחמות עולם ולשואה.

ברלין היא עיר קוסמופוליטית עם תנועה עצומה של מהגרים ותיירים מכל רחבי העולם. העיר היא מעוז של חופש אורבני, אמנותי, תרבותי ופולחני. הברלינאים מודעים לעירם ולעברה שהתאפיין בקשיחות, בקור ובגסות, אך כל זה אינו עוד היום. במרוצת השנים ומאז האיחוד הברלינאים מנסים ללא הפסקה לפתח את העיר לכיוון האמנותי, אסטטי וליברלי.

ברלין גם מתהדרת בהיותה בירת אירופה, עיר שמשלבת את הפתיחות של אמסטרדם (עם שבילי אופניים כמוהה), המגניבות של לונדון, השיק של פריז והעומק של פראג. אמנם המטבח הוא לא איטלקי אך בברלין התגבש מטבח פיוז'ן קצת מוזר, כך קורה שתורכי מבשל לך אוכל הודי וניג'רי אוכל ויאטנמי.
 
אתם אולי תוהים עכשיו מה למדריך התיירותי הנ"ל ולרוחניות, אז הנה הקשר: בברלין ניתן להרגיש את הערבות ההדדית בין התושבים, את המודעות הכוללת לחיים בתוך עיר שדורשת ממך להיות, סובלני, סבלני, סלחן ובעיקר יותר מודע לאחריות בשיתוף התמיכה בעיר ובשמירת אורח חייה המסודר, וזה נראה שכלל תושבי העיר - הוותיקים, והמהגרים החדשים - מאוחדים ברוח אחת לשמירה ולתמיכה על אותם עקרונות של שיתוף ואחווה, עד שאותם עקרונות נהיים עניין של הרגל וטבע שני (או בעצם ראשון). כך בעצם נוצרת מודעות לאחר, ולך עצמך.

השמירה והתמיכה בכל העקרונות הנעלים של אחווה, שיתוף, ערבות, קבלה, אי אלימות (מילולית ופיזית) ואהבה מקבילות לשמירה על הדהרמה, גם ללא מודעות למילה או לקשר דתי/רוחני כלשהו. מיליוני ברלינאים פשוט שומרים על הדהרמה, וכאשר אנו שומרים על הדהרמה רמת הסאטווה (הרוגע והטוהר) עולה.

ואולי בעצם זה לא כל כך מפליא. בשפה הגרמנית ישנו מושג בשם "זיטלישקייט". הפילוסוף הגרמני יוהן גוטליב פיכטה, שנולד במאה השמונה עשרה והיה תלמידו המסור של קאנט (עוד גרמני), תיאר את המושג הנ"ל בצורה מקבילה למושג הדהרמה הבודהיסטי. אז אולי זו הסיבה שרוב הברלינאים חיים בנחת, מאושרים, שמחים בחלקם ובעירם (או לפחות ככה אני מאמין).

את הביטוי התיאורטי אפשר גם למצוא בפרקטי, בתמיכת העיר בצעירים (בזמן כתיבת שורות אלו ראש עיריית ברלין בונה חמישים אלף יחידות דיור לצעירים בתוך ברלין), בתמיכה של אמנים וכל מיני עמותות לשיפור חיי התושבים בעיר. אז אם משווים לתל אביב (ואני לא) יש לנו קצת מה ללמוד, מהגישה, מהאווירה מהתנהגות אורבנית רוחנית צודקת ונכונה. 

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...