מילים כמו חול: רוחנו-אקטואליה
לפי הבודהיזם, כל פעולה מילולית משפיעה על המטען הקארמטי של האדם ויש לה השלכות על חיינו בטווח הקצר ובטווח הארוך. לידיעת הקוראים מרגול, נתן זהבי וכל אלה שמשתמשים מהר מדי במילים בוטות מדי
מריאנו עושה את מרגול. פה מפיק מרגוליות צילום: יחסי ציבור
הזית שבקצפת הוא החלק שבו מעורב נתן זהבי. מלחמת הסלב בסלב הזאת מזכירה את הימים הלא כל כך רחוקים של פרשת דודו טופז אלא שכאן, לשמחתנו, לא ראינו דם. זה לא אומר שלא היו מכות – גם זהבי וגם צנעני אוחזים בפה מפיק מרגליות או מרגוליות, ואם נעשה כמוהם ונרד מילולית אל המקום הכי נמוך בתל אביב ובכלל, נוכל לומר בפשטות שלכל אחד מהשניים האלה יש ג'ורה לתפארת.
זהבי עצמו סיפר בטור שלו באילו פנינים השתמש כדי להביע את דעתו על צנעני: "פתחתי עליה את הפה בגדול וסיפרתי לה שאני לא קיבלתי בבזל דירה מסבתא, כי הסבים והסבתות שלי נשרפו באושוויץ. כיניתי אותה פרחה, אמרתי שהיא 'אפס', שהטענות שלה 'מזדיינות' ועוד ביטויי גנאי. על אחד מהם, 'יא איבן כלבה' (בת כלבה), הצטערתי אחר כך" (נתן היקר, בפעם הבאה שאתה משייך אישה למשפחת הכלביים ועושה זאת בערבית, השתמש במילה "בינת" ולא "איבן" אלא אם כן אתה חפץ בהעלבה כפולה).
הקללה היתה על הקיר
הסאגה הזאת מזכירה לי את השיר Big Mouth Strikes Again של הסמית'ס. האיש עם הפה הגדול מבין פתאום שמילים הן לא משהו שמתפוגג באוויר ונעלם אחרי שעור התוף הפסיק לרטוט. מוריסי שר:
"מתוקה, רק התבדחתי כשאמרתי
שהייתי רוצה לפצפץ כל שן בגולגלתך.
הו מתוקה,
מתוקה, רק התבדחתי כשאמרתי
שבצדק צריך להלום בך באלה כשאת במיטתך"
היחס שלנו למילים אמביוולנטי. כשראש הממשלה אומר בישיבת הכנסת שהוא "קשוב לזעקה שעולה מהרחוב", אנחנו אומרים שזה בלה-בלה. לאחר הרצח בבר-נוער, לדוגמה, דווקא כן יוחסה משמעות למילים שיוצאות מהמתחם ההוא בירושלים: נציגי הקהילה הגאה קבלו בפני נתניהו על הסתה מילולית נגדם, בין היתר על ידי חברי כנסת ושרים. גם לאחר רצח רבין יוחס משקל רב למילים ולמעשה אחת הסיסמאות הבולטות בהקשר הזה היא "הכתובת היתה על הקיר".
אריאל זילבר. עוד שולף מהיר רועי בכרך
דיבורים, לטוב ולרע, הם סוג של עשייה. לכן גם חברי כנסת שלכאורה לא עושים שום דבר שמצדיק משכורת של 34,000 ש"ח בחודש, כן עושים משהו ברגע שהם פותחים את הפה. אם המשהו הזה טוב, רע, מועיל או מיותר, זאת כבר שאלה אחרת.
לא מפתיע אם כן שמסורות רוחניות מייחסות למילים (לצד המעשים והמחשבות) משקל רב. בתהלים ל"ד מבקשים "נצור לשונך מרע ושפתייך מדבר מרמה", וזה כמובן חלק מכל מה שקשור בלסור מרע, לעשות טוב, לבקש שלום ולרודפהו.
בבודהיזם סוגי הפעולה נחלקים לשלוש קבוצות: אלה של הגוף, אלה של המחשבה ואלה של הדיבור. כל אחת מהן כוללת מעין מקבילה ל"עשה" ול"אל-תעשה". פעולות הדיבור השליליות הן: שקר, דיבור מפלג (כלומר סכסכנות), דיבור בוטה (ע"ע פה ג'ורה וגרסאות מתונות יותר שלו) וגם דיבור סרק.
בבודהיזם אפילו סתם קשקושים, שיחות חולין שאינן קשורות לדהרמה או שאין בהן תועלת, מסווגות בקטגוריית האל-תעשה. אם חושבים על זה, נתח משמעותי מאוד מהשיח הפוליטי בישראל לוקה בתחלואים האלה.
אפילו פוליטיקאים שחזקים בעשייה חיובית לא מצליחים לחמוק מהדיבור המפלג ורבים מהם נופלים גם לשקר וגם לדיבור הבוטה – כולם בטח ראו את חברת הכנסת מירי רגב עם הברקת ה"אנשים
המכוערים" שלה.
מכיוון שכל פעולה, כולל פעולה מילולית, משפיעה על המטען הקארמטי של האדם, יש לה השלכות על חיינו בטווח הקצר וגם בטווח הארוך, כלומר בחיים הבאים. על פי זרמים מסוימים בבודהיזם, אם בוטי-הדיבור יזכו להיוולד מחדש כבני אדם, הם ימצאו את עצמם בסביבה נשכנית לא פחות מאשר פיהם: זאת תהיה סביבה מאיימת, מדברית וחמה, הקרקע תהיה מלוחה, זרויה שברי כלים ואבנים חדות, קוצים וגזעי עצים.
אורח החיים היוגי כולל את "שמונת אברי היוגה", אחד מהם הוא יאמה. היאמה הם חוקים או כללי הימנעות. יש חמישה כאלה, וביניהם אהימסה – הימנעות מאלימות, וסאטיה – אמירת אמת. אבל הסאטיה היא טריקית, מפני שלא מדובר בכל האמת, בכל מצב ובכל מחיר. האתגר הוא לשלב את הסאטיה עם האהימסה ולומר אמת מבלי להזיק או לפגוע. למרבה המזל, אין ביאמה שום חלק שמבקש להימנע משתיקה, כך שאם המילים הכנות מתחילות להעלות ריח רע, תמיד אפשר לנעול את הפה וגם את המקלדת.
אריאל זילבר, מוזיקאי בחסד ובעצמו איש עם פה גדול אמר פעם: "מילים מילים ואת משמעותן יבוא לו גל, ישטוף אותן". זאת היתה עוד אחת מהטעויות שלו. מזל שמדובר בשיר מקסים (לפרגן זאת מצווה, גם אם לא כתובה).
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם