ראשי » סגנון » תיירות » תיירות בארץ

שלח לי שקט: לילה ויום במלון ממילא

חופשה משפחתית במלון שמוגדר כמלון ספא ולייף סטייל היא אתגר לא פשוט לזוג פלוס ילד. את נפלאות מלון ממילא בירושלים, שמציג פסטורליה ירושלמית מושלמת, אפשר לנצל בעיקר אם החלטתם לפרוק כל עול

המשתתפים: זוג, אבל לא סתם זוג, זוג פלוס תינוק. האקלים: בלתי אפשרי, כלומר רוח גבית נוראה של חום יולי ולחות של אוגוסט. העיר שבורחים ממנה: גבעתיים המשקיפה על תל אביב. עיר מקלט: ירושלים המשקיפה על חומת דוד. אבל בואו לא נתעכב ונדפדף מהר בדפי העלילה, כדי לקבל משב רוח צונן ובכדי להתקדם.


בתוך האוטו מתנגנים שירי הכבש השישה עשר בלופ בלתי אפשרי, כל הדרך המסתלסלת אל הפסל הפאלי שמחכה לנכנסים בשערי העיר הקדושה.

כך הגענו, מגובים בהוראותיה המדויקות של פקידת הקבלה החביבה שקיבלה את שיחתנו, וכיוונה אותנו אל נבכי ירושלים, בואך שכונת ממילא. בתום מסע הירידות והעליות החלה אט אט להתגלות בפנינו הארכיטקטורה העדינה והמופלאה של האבנים הירושלמיות של מלון ממילא.

נשימה עמוקה, כל ההוד וההדר האלה היו בסך הכול מבחוץ, לא ידענו מה מחכה לנו בפנים, אבל קיבלנו רמזים דקים לכך: בחור ירושלמי צעיר לבוש ווסט מהודק קיבל את פנינו, נטל באלגנטיות את המפתחות של הרכב, את המזוודות ואת העייפות מהנסיעה, והפנה אותנו אל תוך המלון. מלון אמרנו? מה שנגלה לפנינו היה לובי ממוזג, לובי אמרנו? טוב נו, אנו מצוידים בלקסיקון של ניסיונותינו הקודמים לפוש בחופשת סוף שבוע, מהר מאד היינו צריכים לרענן את אוצר המילים שלנו בכדי להתאים את עצמנו למקום.

מלון ממילא מוגדר על ידי בעליו "מלון ספא ולייף סטייל". וכזה הוא. הלובי המהודר וכך גם שאר המלון שזור בפינות ישיבה, שמכילות מלבד פרטי ריהוט לא שגרתיים ממקומות שונים בעולם גם עבודות חימר וקרמיקה ומגזיני עיצוב. כל פינה פסטורלית כזאת מזמינה את היושבים בה למנוחה מרגיעה.

שני אנשים ידועים מאוד עיצבו את הפאר וההדר הזה, האדריכל משה ספדי והאדריכל ומעצב הפנים האיטלקי פיירו ליסוני, ונגיעת היד שלהם נמצאת בכל מקום. הקו העיקרי שהנחה את העיצוב היה האור הירושלמי והאבן הירושלמית. שני האלמנטים, בשילוב צבעוניות מונוכרמטית, שנעה בעיקר על סקאלת גוונים כהה, הוסיפו לתחושת השקט שהמקום השרה עלינו מן הרגע שנכנסנו בשעריו המרשימים.

אבל תחושת השקט לא ארכה נצח כמו שקיווינו. הקטן שבחבורה כבר ניסה את מזלו בקפיצה על אחד מהרהיטים המעוצבים, מה שגרם לנו לעלות במהרה לחדרנו המעוצב.

בהתאם לציפיות, גם הוא לא איכזב, בעיקר בגלל מיטת הקינג סייז הנוחה וחדר האמבטיה המצוייד בטכנולוגיה חדשנית שמאפשרת בלחיצת כפתור לקירותיו להפוך לאטומים או שקופים, ובמילים אחרות בלחיצת כפתור אפשר להבדיל בין קודש לחול.

השקט והשלווה חזרו שוב בגדול בטיפול הוואטסו שחיכה במתחם הספא החדש שנפתח לא מזמן במלון, "אקאשה" שמו. זהו ללא ספק אחד מהספא המושקעים והמעוצבים ביותר שנתקלתי בהם. והוא מה שהופך את הביקור במלון לחוויה כל כך מרגיעה. הוא כולל חדר כושר, ספא, בר אורגני, ומרכז פילאטיס ויוגה.

אני לא מאלו שהביטוי "חיבור בין גוף לנפש" עושה להם את זה. אבל העיצוב המוקפד שכולל קירות העשויים מבמבוק צבוע שחור, תקרה וקירות שצבעיהם מתחלפים באיטיות בחדרי המדיטציה ותאורה מושקעת, הכניסו אותי לעולם אחר, טוב יותר. נכנסתי לבריכת הוואטסו המחוממת והיפהפיה ותרמתי את גופי למגע. קשה לתאר את מה שהיה שם, אבל רק אגיד ששנה וחצי של חוסר שינה ומרדפים אחרי ילדון קטן ושובב הגיעו לקיצם הזמני. זרמתי.

אחרי כמה מרדפים חפוזים ומשחקים עם הקטנטן במסדרונות המעומעמים של המלון החלטנו לצאת ולחפש לו מרחבים אחרים לתור בהם. יום שבת כבר חיכה בפתח ובעלי העסקים בשדרות ממילא, מרכז הקניות המושקע המוביל אל חומות העיר העתיקה, כבר החלו לסגור את הבסטה. גם בתי הקפה החביבים המשקיפים אל נופה המעלף של העיר העתיקה סגרו את עיסקיהם המלבלבים.

באותו רגע נולדה התשוקה הבלתי נשלטת לקפה הפוך שליוותה את כל שהותנו שם. כמו תל אביבים טובים לשעבר, היינו זקוקים לישיבה בבית קפה כדי להרגיש בשליטה. אבל היה יום שבת, וכל הפעלת מכונה אסורה באיסור חמור על ידי הרבנות המקומית.

בתי הקפה שמסביבנו הלכו ונסגרו, ובלית ברירה שבנו על מקומנו לקפה של המלון, "קפה ממילא" אולי שם תבוא הישועה, אך  פניה של המארחת הובילו אותנו החוצה. ניסינו גם את מסעדת הגג של המלון, ששמעה ונופה יצאו למרחוק, אבל גם שם טפחה הרבנות על פנינו. סגור.

אבודים, ללא הפוך, וללא בית קפה להירגע בו, דימיינו כמה מושלמת יכולה להיות החופשה שלנו אם היינו מגיעים באמצע השבוע: טיילת ממילא המרהיבה, מטר ליד המלון, מציעה עשרות חנויות ובתי קפה שמשקיפים על נוף נפלא, ומזכירה את אותם מתחמים כיפיים בערים עתיקות אחרות שכיף לגור בתוכן. מסעדת הרופטופ בקומה העליונה של המלון וכך גם קפה ממילא יכלו להיות מקום מקסים להשקיף ממנו על השדרה ונוף העיר העתיקה. באנו אבל לא נגענו.

בערב טעמנו מארוחת הערב שהמלון מציע. חדר האוכל מרשים בגודלו וכך גם שלל המנות שהצטיינו במראה מוקפד וטעם מצויין. מי שמעוניין יכול לסעוד את ליבו בחצר הפנימית  שצמודה לחדר האוכל. בחצר השקטה עוברת תעלת מים יפהפיה, יש בה נדנדה, פינות ישיבה וצימחיה עשירה שמסתרגת מעלה מעלה על קירות המבנה. פסטורליה ירושלמית במיטבה.  

אחרי לילה לא שקט בחברת הילד, שבשבילו לילה במיטה זרה אומר 'הרעה בתנאים', ניסינו להתחבר לשקט שהמלון מציע. כל מה שרצינו היה להשתרע על אחת הספות היפהפיות בלובי, להמרח על אחד מכיסאות הבריכה המקורה היפהפייה שבקומה התחתונה, לטמון את הפנים במצעים הלבנים של מיטת הענק בחדר שלנו ולישון כמו שלא ישנו כבר שנה ושמונה חודשים.

אבל הילד לא היה בעניין של רביצה סטטית. הלכנו לבדוק את המשחקייה החדשה שנפתחה במלון "מצודת דוד" הסמוך.

המשחקייה שנגלתה בפנינו נדמה כאילו עוצבה מתוך מוחו העשיר של סבא ג'פטו. חדר ילדים מושלם - הכול מעץ. צבעוני. המשחקייה בהשקעה של 1.5 מיליון שקל (!) עוצבה על ידי מעצבת הפנים שרית שני חי, המתמחה בעיצוב חללים המיועדים לילדים.

 100 מטר רבועים, עשויים עץ ופורמייקה בצבעי כחול, לבן ואדום. כל אלו התלכדו לכדי סמלים ירושלמיים מוכרים: מערה המשמשת כבמת תיאטרון, פינות שוק של פירות וירקות ובהשראת טחנת הרוח שבעיר, פסל עשוי עץ טבעי של טחנת רוח בעל גוף חלול בתוכו יכולים הילדים להתחבא.

ובירושלים כמו בירושלים, התמזגו הילדים החילוניים עם חובשי הכיפה ולבושי השחורים בהרמוניה טבעית ונטולת סתירות. רק באגדות.

וכאילו בניגוד גמור ליופי של המלון, את ביקורינו חתמנו בארוחת צהריים באחת ממלכודות התיירים שבכניסה לעיר העתיקה. את הדרך חזרה למלון עשינו בשדרות ממילא, מאוכזבים מהנאיביות שלנו. אספנו את חפצנו ויצאנו שוב אל הלחץ והלחות התל אביבית. בירושלים, אנחנו כנראה תמיד נהיה תיירים.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...