מבוא לגורואיזם עכשווי: או סקנדל או פסטיבל
ההתחזות, השחיתות והשרלטנות. רני פייפר סוקר את הצד הפחות מקודש של מוסד הגורו, שבשנים האחרונות הלך ונרמס - עד לכדי השערורייה האחרונה של גורו הטלוויזיה באבא רמדב וסקנדל הסקס של סוואמי ניטיאננדה, שנגמרו שניהם במעצרים
ברבות השנים מוסד ה"גורו" נרמס ונותץ, הוצא מהקשרו המהותי וכמובן חולל על ידי שרלטנים למיניהם שקראו ועדיין קוראים לעצמם גורו, סוואמי וכד'. ובכל זאת, המוסד אולי הכי השנוי במחלוקת במגזר הרוחני עדיין כאן, ולפחות בינתיים נדמה שהוא לא הולך לשום מקום. לפיכך בואו ננסה לבדוק מיהו בעצם אותו גורו ומהי מהותו - לפניכם מבוא קצר לגורואיזם עכשווי.
כל מסורות המזרח נשענות על העברת הידע ממורה לתלמיד כתנאי הכרחי לצמיחה ודבקות רוחנית. ההנחה היא שגורו הוא מדריך רוחני אשר תוך כדי ציות לגורו שלו הגיע להגשמה עצמית. לפי ההינדים, הגורו הוא התגלמות אלוהית על פני כדור הארץ ואם נביט אל משה, מוחמד, ישו, בודהה נוכל להבין את הגישה ההינדית.
לפי ההינדואיזם, הגורו הוא אמת וטוהר מוחלט אשר התעלה מכל האיכויות והניגודים ולפעמים אף אינו כפוף לחוקי העולם הפיזי, ובעצם אף אינו חייב בהכרח להיות פיזי. הגורו נח לו בנועם מוחלט בברהמן, ומנועם זה מכוון את דבקיו במשעול הדרך הרוחנית.
תורתו של הגורו מופצת בעיקר על ידי תלמידיו הנאמנים. באופן אידיאלי, בגורו אין שמץ של צביעות והוא תמיד מקיים את אשר הוא מטיף לו. קולו של הגורו מועבר בגלים עדינים ובמודעות צלולה אל ליבו של הדבק, כך נרקמים להם יחסים מאוד מורכבים של אהבה מצד אחד ושליטה מצד שני (במאמר זה אינני מעוניין להיכנס לפסיכולוגיה המערבית שחקרה את כל נושא "הגורו" בפרמטרים של כניעה ופיתוי, כת והיררכיה, סמכות ובטחון עצמי, התמכרות ויש כאלה שהרחיקו עד סכיזופרניה).
הודו ראתה לא מעט מורים רוחניים קדושים וצדיקים אשר רוממו את מוסד הגורו לתהילה עולמית והקנו לו מעמד וסמכות בכל הנוגע לחייו המצפוניים של האדם. רמהקרישנה פרמהמסה, סוואמי ויוקנאנדה, רמאנה מהרישי, סוואמי שיבננדה, גנדהי וקרישנמורטי הם רק חלק מהדמויות אשר תרמו למיסטיפיקציה של מוסד הגורו ובאמת חוללו טרנספורמציה בקרב תלמידיהם. בלי להתכוון גרמו צדיקים שכמותם להאדרת שמו ותפארתו של הגורו. אפילו קרישנמורטי האנטי גורו "נכנע" והפך עם הזמן לגורו, אך מאז הרבה השתנה.
העולם השתנה, זז, התקדם והתפתח ויחד עמו גם כל הפיתויים שבו, שקיבלו צורות שונות ומשונות. רבים המכשולים שעומדים לגורו (ולאדם בכלל) בדרכו הרוחנית, אך כגודל נדריו וסגפנותו של הגורו כך גודל מכשלותיו. האגו מתחיל לעמוד בפני פיתויים של כוח, גאווה, שררה, כוחות על טבעיים (סידהיס) השפעה, כסף, מין ושאר חטאים מתוקים והנאות ארציות. תעתועיה של המאיה רבות ומגוונות.
מאמצע שנות השישים של המאה העשרים, לצד וייטנאם, זכויות האזרח, המוזיקה, הניו אייג' ודור הפרחים במין מישמש שמח של מהפיכה חברתית ורוחנית, צצו להם כפטריות אחר הגשם "הגורואים". בין הראשונים שהכניסו את השם "גורו" לתודעת הציבור היו הביטלס, שבשנת 1968 נסעו לרישיקש לעבור סדנת מדיטציה טרנסצנדנטלית עם הגורו מהרישי מהש יוגי.
מכאן והילך "נפתחו שערי שמיים" וגם שערי הודו לכל מיני גורואים שהפיצו תורות ופילוסופיות מזרחיות בצורות שונות ומשונות. חלק גדול מאותם "גורואים" נכנעו לאהמקרה (אגו) ופיתויי העולם המערבי, ומנגד בני המערב נישבו יותר ויותר בקסמיהם של הגורו. תוך זמן קצר נתחברו להם מאמינים ודבקים רבים שאימצו להם דת חדשה (הינדואיזם ונגזרותיה) שבה התמסרות לגורו היא רק אחד מעמודי התווך (גורוקריפה יוגה). הדבקים החלו להתמסר כליל ולשפוך את כל יהבם על הגורו כמו כל דבק רציני.
אך בד בבד, שחיתות, אי מוסריות והדוניזם רוחני (מסתבר שיש כזה דבר) לא איחרה לבוא מהצד השני. אלפי דבקים נפלו קורבן והולכו שולל בידי כמה מה"גורואים הפופולריים" של אותה תקופה. אותם "גורואים" איבדו את כוחם האנרגטי והרוחני ובצלילה דקדנטית חיפשו אחר מנעמיו הקיצוניים של האגו ומנעמיה המענגים של המאיה.
רק שנים ספורות עברו וכבר החלו להופיע וידויים וסיפורים על כתות וגורואים שניצלו את מעמדם תוך כדי שימוש בשליטה ריכוזית, דמגוגיה, הפחדה, הסתה, ניצול רגשי וכו'.. לאט לאט הופחת כבודה של המילה "גורו" (והישות מאחוריו) ואף הוצאה מהקשרה פעמים רבות, עד שנהפכה לגסה וצינית. הגורו נכנס למטריקס; שחיתות, אי מוסריות והדוניזם רוחני (מסתבר שיש כזה דבר) לא איחרו לבוא.
הביטלס אומנם התפקחו ובשירם "סקסי סיידי" (ששמו שונה מה"מהרישי" לבקשתו של ג'ורג' הריסון) אף הביעו ביקורת על הגורו אך לעומתם אלפי דבקים נפלו קורבן והולכו שולל בידי כמה מה"גורואים הפופולריים" של אותה תקופה. אבל גורואים מתחזים לא נגמרו בשנות השישים. גם בעידן שלנו אפשר למצוא לא מעט דוגמאות כאלו, והנה שניים מתוכם:
הראשון, ששמו נהייה ממש ללעג ולקלס בכל רחבי הודו, הוא סוואמי פארמהמסה ניטיאננדה, גורו צעיר וכריזמטי ממדינת טמיל נאדו שניכס לו קהל של דבקים ומעריצים בדרך המדיטציה שפיתח. הוא הוערך על ידי הממסד הדתי בהודו ונועד לגדולות ונחשב ל"ילד הפלא" של הודו.
ב-2 במרץ 2010 הוקרן וידאו בטלוויזיה הטמילית אשר מראה את הסוואמי בהתייחדות כלשהי עם דבקה ושחקנית טמילית (הסרטון צולם בסתר על ידי נהגו האישי, מה שנותן לכל העניין צבע מאוד צהוב, אך זו לא הנקודה) ובהודו כמו בהודו, תוך זמן לא רב התחילו מהומות ומחאות היסטריות אל מול האשרם שלו.
הסוואמי הכריזמטי נאלץ לברוח ולהסתתר, אך לבסוף נתפס בצפון הודו במדינת הימאצ'ל פראדש, שם הוא הושם במעצר למשך 52 יום עד ששוחרר בערבות. בהודו מחמירים מאוד עם אנשי דת שסרחו ונתפסו, ובייחוד עם אלה שמתיימרים להיות קדושים ונשמות משוחררות (ג'יווהמוקטי), ולכן הפך סוואמי ניטיהאנאנדה לשם נרדף לשחיתות במוסדות הדת ההודיים וניוון ברוח אנשי הדת בכלל.
השני הוא באבא ראמדב, "גורו הטלוויזיה". מי שביקר בהודו השנים האחרונות ודאי ראה את דמותו של באבא רמדב מופיעה כל יום על המרקע. שם, אל מול מיליוני הודים, הוא לימד יוגה, הטיף והעביר תרגילי נשימה (קפלבהטי). עם השנים השפעתו הלכה וגדלה עד שלאחרונה נכנס לפוליטיקה וייסד מפלגה בשם "בהראט סוואבימאן" שחרתה על דגלה לאומנות הודית, מאה אחוזי הצבעה, ולימודי יוגה חובה (או משהו כזה).
באבא ראמדב פתח בקמפיין נגד השחיתות והחזרת הכסף השחור והמולבן למדינה וב-4 ביוני 2011 פתח בשביתת רעב המונית שהוגדרה כסאטיהגרהה והתפתחה לכדי התפרעות אלימה מצד חסידיו מחד ומצד המשטרה מנגד, עד אשר הושם בבידוד והוטס להרידוואר.
הוא אמנם נראה כמושיעה החברתי החדש של הודו אך באבא ראמדב עצמו מואשם בשחיתות (אימפריית היוגה שלו מגלגלת 220 מיליון דולר וממוקמת בארצות הברית) וקבלת כסף שחור ומולבן כתרומות לארגונו. הוא מקורב לחוגי הימין הפונדמנטליסטיים ביותר של הודו וככל הנראה שואף לבידודה.
לסיום אציין שאינני מתכוון להוקיע את מוסד הגורו אלא רק להעביר ביקורת כנה על חלק קטן קבוצה גדולה של אנשים קדושים ומורים רוחניים גדולים בעבר ובהווה שעדיין מושכים בחוטים אנרגטיים למען הדהרמה של האנושות והיקום כולו. בשורה התחתונה, רק התלמיד לבדו, לפי שיקול דעתו, התנסותו, הרגשתו ובוחן ליבו, יבחר לו את הדרך המתאימה וכשהזמן יבשיל יגיע גם הגורו הנכון.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם