חדר משלי: ביקור ב"חדר אוכל"
כל המנות שאכלנו ב"חדר אוכל" היו רעננות ומרעננות, ונשענו על מוטיבים נכונים של אוכל רחוב ישראלי. והמחיר? בערך חצי ממחירן של מנות במסעדות ברמה הזו
למה בעצם? הרי במרבית הבתים דומה הטמפרטורה בקיץ לזו של החורף, בעזרתו האדיבה של המזגן, שמייצב אותה למשהו כמו עשרים מעלות, הן בקיץ והן בחורף. אצלנו, דרך אגב, המצב הוא שהטמפרטורה בקיץ הרבה יותר נמוכה מזו ששוררת בחורף, והיא עומדת על 18 מעלות, למגינת ליבם של בני הבית, שמסתובבים בו בטריינינגים חמים וגרביים, בעוד אני חוגגת לי את הקור הנושב מכל פינה. ואם כך, אז למה שלא נשב סביב השולחן, הסיר הגדול ייפתח, והאנחות היהודיות הידועות ימלאו את החלל.
ובכל זאת, מעולם לא עשיתי זאת, וככל הנראה גם לא אעשה. צ'ונט אוכלים בחורף. ככה זה. הקיץ הישראלי מביא אתו חלומות אחרים לגבי אוכל. לא סירים מהבילים, לא תבשילים כבדים מדי, לא מרקים לוהטים. הגוף רוצה משהו אחר, ואליו מצטרפת הנשמה. ומשום שהקיץ כאן די ארוך, והוא מתחבר אל מה שפעם כינינו סתיו, והיום אנחנו יודעים שהוא סך הכל קיץ עם אובך, אין פלא שהאוכל הישראלי החדש, זה ששולט בכיפה כבר למעלה מעשור, מתאים למזג האוויר הזה, כמו כפפה לידיים אירופיות בשיא החורף.
וכזה בדיוק הוא האוכל במסעדת "חדר אוכל", השייכת לעומר מילר, שף צעיר, עם ותק די נכבד במטבח, שהיצירתיות שלו לא סחפה אותו לכיוונים בלתי הגיוניים, ומה שהרבה יותר חשוב - לא הביאה אותו להשתגע ולקחת עשרות שקלים עבור פיתה עם שוקולד, עד שבא לצעוק בקול צרוד שהמלך הוא עירום.
מילר הוא חלק מאותה קבוצה קטנה ונבחרת של שפים עכשויים, שכותבים כאן את ספר האוכל הישראלי הגדול, ששם אותנו עם הרבה כבוד על מפת האוכל העולמית. אילו במשרד ההסברה, למשל, היו מבינים איזה נכס יש להם, כבר היו דואגים מזמן שיגיעו הנה כוכבי הטלוויזיה של האוכל, דוגמת גורדון רמזי, ויכינו כתבות וסדרות על מה שמתחולל כאן בשנים האחרונות. עומר מילר, ללא ספק, היה מככב בהן.
כל המנות שאכלנו ב"חדר אוכל" היו רעננות ומרעננות, נשענו על מוטיבים נכונים של אוכל רחוב ישראלי, אבל היה בהם את אותו הטוויסט הזה, שמוכיח שיש ראש טוב וידיים מיומנות והרבה אהבה אצל זה שהגה אותן והכין אותן. והמחיר? בערך חצי ממחירן של מנות במסעדות ברמה הזו.
כדרכנו, החלטנו ללכת בעיקר על המנות הראשונות, והיה זה מסע מענג במיוחד של ארבעה אנשים, שכלל את המנות הבאות: כרובית מטוגנת עם טחינה (22 שקלים), איקרא עם בוטרגו ובצל (24 שקלים), קובה עגל עם טחינה ירוקה ויוגורט (22 שקלים), בורקס גבינות עם רסק עגבניות טריות, חמוצים וביצה קשה (32 שקל), סלק ממולא בשר בקר עם סירופ רימונים ושמנת חמוצה (36 שקל), ומה שמכונה שם סטייק בפיתה, שזה סינטה חתוכה דק, טחינה, אריסה ובצל ירוק (48 שקל).
כיוון שהמנות גדולות, הצליח כל אחד מיושבי השולחן לטעום מהכל, להנהן ולצקצק ולזמזם את שיר השמחה שלו, והיתה זו שמחה גדולה. אחרי שהותרנו את כל הצלחות ריקות, נותר לנו מקום רק לשתי מנות עיקריות, שהספיקו בהחלט לארבעה אנשים לא רעבים, שבכל זאת לא ויתרו והתנפלו על קבב טלה עם ירקות צלויים וטחינה (52 שקלים), ועל שווארמה פרגיות עם טחינה, סלט בצל וזעתר (62 שקלים).
שתי המנות מוגשות לנו עם פיתה טריה, חמה ובשרנית, כאשר אהבנו. מכניסים לתוכה את מה ששוכב בצלחת, פותחים פה גדול, נוגסים ומודים על כל הטוב שנפל עלינו.
איך ייתכן שבכל השנים שהמקום הזה קיים טרם יצא לנו לבקר בו? טעות גדולה, ששלב התיקון שלה החל עכשיו. הזמנו גם מנת בוואריה עם סירופ שוקולד ואגוזים, החלטנו לוותר על יין, למרות שגם בתחום הזה המחירים מאוד אטרקטיביים, ויצאנו עם קצת פחות ממאה שקלים לאדם, שכפי שנאמר זהו סכום שהוא בערך חצי ממה שמשלמים על ארוחות דומות במסעדות ברמה הזו. ראוי לשבח, וראוי גם ראוי לביקורים חוזרים ונשנים.
"חדר אוכל", שדרות שאול המלך 23, תל אביב. טלפון: 03-6966188.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם