מסמרים ונוצות: רוחנו אקטואליה
אם המחאה תעבור לפסים תקיפים יותר יהיו מתנגדים שישלפו את מהטמה גנדהי והדלאי לאמה מהארון הרוחני. אבל צריך לזכור שיש הבדל בין אלימות שמונעת על ידי שנאה לבין מאבק לא נחמד אבל צודק
בואו נגיד, רק לצורך הדיון, שתרבות העושק ששררה פה בעשרים השנים האחרונות המשיכה להתקיים בגלל שהעם לא פתח את הפה לצעוק. נניח, לצורך הדיון כמובן, שראשי ממשלה, שרים וחברי כנסת בכלל לא ידעו שלציבור קשה. אף אחד לא אמר להם את זה מספיק חזק באוזן.
כל זה כבר לא נכון לחודש האחרון ששיאו הוא השבת שעברה, שבה 330,000 אנשים אמרו בקול רם וברור שככה אי אפשר יותר. דחייה של העלאת הארנונה או של העלייה במחירי הדלק, התייקרות מופחתת במחיר החשמל וחוק הוד"לים הם לא
אם השינוי הזה לא יקרה, המחאה תגיע לצומת דרכים שבו יהיה צריך לבחור – צ'ה או גנדהי. עד כה המחאה היתה חוקית, יצירתית ושוחרת שלום. האלימות היחידה שנצפתה היתה אלימות שוטרים נגד מפגינים. אם הממשלה תמשיך לחלק ממתקים חסרי ערך, להתעלם או להסית, נצטרך להחליט האם ממשיכים בדרך הזאת או מעלים הילוך.
ארנסטו צ'ה גווארה, המהפכן הדרום אמריקאי, חביב במיוחד על אקטיביסטים וגם על אקטיביסטים דלה-שמאטע. ראשו חבוש הכומתה, עם הזקנקן, השיער המתארך והמבט הנוקב בעיניים הוא אייקון שלא נדיר למצוא על טישירטים ואביזרים אחרים של אנשים שחושבים ששינוי חברתי זה אחלה דבר. אני מודה שגם לי יש תיק שעליו מודפס הדיוקן הזה. התיק נושא בתוכו אירוניה כפולה: לא רק שהוא תיק קניות, הוא גם נקנה בהודו, המדינה שגיבורה הלאומי הוא גנדהי, היפוכו הגמור של צ'ה כמורד.
פעילותו של צ'ה החלה בשנות החמישים לאחר שבמסעותיו בדרום אמריקה נחשף לעוני ולמחלות שנגזרות ממנו, וכן לסבל ולחוסר הצדק שגרם השלטון הרודני במדינות בהן ביקר.
למרות השכלתו, בחר צ'ה לא להיות אמא תרזה בגרסתה הגברית. הוא נטש את הרפואה, הצטרף למהפכה הקומוניסטית בקובה והפך ללוחם גרילה. הדרך שבה בחר גרמה לו מן הסתם לפעול באלימות ולהרוג, כי איך שלא נתסכל על זה, ממוסד או לא ממוסד - צבא הוא תמיד גוף אלים, גם אם הוא פועל למען מטרות צודקות.
לא רק כאיש צבא בחר צ'ה גווארה – איך נאמר זאת? – להגביר את הצפיפות בבתי העלמין בדרום אמריקה. גם כשעזב את הצבא והפך לאזרח קובני הוא המשיך בגישתו הלא סלחנית. כמפקד וכשופט היה אחראי על משפטי ראווה ועל הוצאות להורג של אויבי המהפכה. הוא הצהיר כמובן שהוא מתנגד לאלימות כלפי חפים מפשע, אבל התגאה בתפקידו כמוציא להורג של אנשי הרודן הקובני בטיסטה ושל מתנגדי הקומוניזם.
קובה אכן הפכה לקומוניסטית, אם כי גווארה התאכזב מכך שאינה מסייעת למצוקתן של מדינות אחרות שבהן שורר דיכוי. כשניסה להביא את המהפכה לבוליביה, הוצא שם להורג. הוא הפך לגיבור לאומי בקובה ולסמל למאבק אידיאולוגי בעולם כולו.
חייו של מוהנדס קרמצ'נד גנדהי הסתיימו ברצח על ידי מתנקש פחות או יותר מתי שגווארה החל לפעול. לא נראה שדרכו של המנהיג ההודי האגדי-עוד-בחייו השפיעה הרבה על המהפכן יליד ארגנטינה. גנדהי הוביל את ארצו לעצמאות ולשחרור מעול שלטון האימפריה הבריטית. הוא נודע בזכות דבקותו בדרך ההתנגדות הלא-אלימה שהושתתה על עקרון האהימסא ההינדי, שמשמעותו "אי-פגיעה" או "אי-אלימות".
גנדהי האמין שפנייה לפעולה אלימה היא כניעה לרוע, אולי בעצם לדבר שבו הוא מנסה להיאבק. לדידו אלימות שוללת את המאבק מהמוסריות שלו. הוא הסתמך על כך שגם הצד השני ניחן במוסר וזה המפתח לכך שצדקתו המוסרית של הצד המדוכא תביא בסופו של דבר להבנה שהשינוי חייב להיעשות.
גנדהי הצליח. הודו קיבלה את עצמאותה ב-1947, הוא עצמו נחשב לא רק לגיבור לאומי אלא לאחת מהדמויות המשפיעות ביותר במאה העשרים.
הדלאי לאמה ובני עמו מצאו את עצמם מתמודדים עם הכיבוש הסיני האלים כשנתיים לאחר מותו של גנדהי. הדלאי לאמה, מנהיג דתי ופוליטי, בחר בדרכו של גנדהי. הוא כנראה עשה זאת לא רק מטעמים בודהיסטים אלא גם מהסיבה הפשוטה שלטיבט לא היה צבא שיכול להתמודד עם הכוחות הסיניים.
אחרי כמה קרבות הכניעה כבר היתה כרוניקה של כיבוש ידוע מראש. עד היום, יותר משישים שנים אחרי שהדלאי לאמה נמלט מארצו והפך למנהיג גולה, הטיבטים סובלים מהדיכוי האכזרי שסין מפעילה על ארצם.
הדלאי לאמה אהוב מאוד על הטיבטים, אבל עם השנים נשמעים יותר ויותר קולות, בעיקר בקרב הדורות הצעירים, שהמאבק הפאסיבי הוא טעות, שעם סין זה לא עובד וגם לא יעבוד.
אגדה בודהיסטית מספר על ספינה שעל סיפונה עלה שודד ים שאיים לרצוח את הנוסעים. קפטן הספינה, שהיה בודהיסטווה, הרג את שודד הים מבעוד מועד. בכך הוא גם מנע הרג של נוסעים רבים חפים מפשע וגם חסך משודד הים את הקארמה השלילית שהיה צובר אילו מחשבותיו הרצחניות היו יוצאות אל הפועל.
אם פעילי המאבק בישראל יבחרו גם הם בסאטיאגרהא ולא במאבק בהשראתו של צ'ה גווארה, כולנו נצטרך, כמו גנדהי, לקוות שבצד שכלפיו מופנה המאבק נשאר קצת מוסר שיביא להבנה שצדק חברתי הוא הדבר הנכון.
ביבי ושאר חבריו שנהנים מהמצב הקיים מקווים בוודאי שמאבק יהיה יותר גנדהי מצ'ה, כי שביתות רעב, אוהלים וצעדות זה הרבה יותר נחמד מעגבניות רקובות, כבישים חסומים וצמיגים בוערים – החלופה הזמינה לצבא גרילה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם