ראשי » סגנון » ניו אייג' » מדיטציה ובודהיזם

הוד נוכחותו: גארצ'ן רינפוצ'ה מגיע לישראל

בדקות הראשונות הוא נראה קטן מימדים, פשוט, צנוע וחסר שמץ של יומרה; לעומת זאת, נוכחותו הקרינה את התכונה הנשגבת בבודהיזם הטיבטי: הבודהיצ'יטה, התודעה-הנאורה. שלמה שנטידווה ואבי תשובה על הנזיר גארצ'ן רינפוצ'ה

בקיץ של שנת 2008 שמעתי לראשונה את שמו של גארצ'ן רינפוצ'ה. בפלייר שמופץ בין חברינו אני רואה את תמונתו וקורא שרינפוצ'ה נחשב כאחד מגדולי היוגים הטיבטיים הספורים שעדיין חיים היום. את דבריהם של מורים רבים לגמתי בצמא, ואחד מהם קיבלתי עליי כמורה השורש שלי. מאז קיננה בי התחושה שעליי להתמקד בו ובשיעוריו. לכן התלבטתי אם ללכת ולעבור עוד סמינר, עם עוד מורה שאינני מכיר.

הימים עוברים והסמינר עם גארצ'ן רינפוצ'ה מתקרב. למרות התלבטותי החלטתי ללכת. בערבו של היום בו הגיע רינפוצ'ה לישראל נסעתי ממקום מושבי למרכז שלנו בחיפה כדי להצטרף לחבריי ולקבל את פניו.

איחרתי מעט, ובעודי מתנשף מהדרך אותה גמעתי במהירות אני נכנס אל הדירה בה המרכז שלנו היה ממוקם. מולי אני רואה את האנשים הרבים שהצטופפו בחדר, ביניהם נזיר-בודהיסטי טיבטי, ולידו יושבת אחת מחברותינו, מ.

הנזיר לא דומה כלל לתמונה שראיתי בזמנו בפלייר, ואני תוהה האם זיהיתי נכונה את המורה. "בוא תגיד שלום לרינפוצ'ה", אומרת לי מ. בחיוך רחב ומפנה את זרועה לשמאלה. הפניתי את ראשי אל הכיוון אליו הצביעה, ובפינת החדר אני רואה נזיר זקן ומחייך שמחווה אליי בידו. נשאתי אליו את מבטי וראיתי שלמרות ששום תאורה לא כוונה אליו, הפינה בה ישב היתה המוארת ביותר בכל החדר.

קרבתי אליו והוא הרכין את מצחו אליי כדי שאגע בו במצחי שלי, בברכת השלום האופיינית בין הלאמות הטיבטים ואולי אף בין הטיבטים כולם. משנגע ראשו בראשי, חשתי משהו שלא חשתי לפני כן מעולם: ביטחון שלם ושליו לאין-שיעור, בטחון שכמוהו לא ידעתי

עד לאותו היום. בטחון שבכל מצב, מקום וזמן בו אהיה, אין לי מה לפחד כלל וכלל, וחשתי גם את הכמיהה העזה לכך שאיש זה לא יעזוב אותי לעולם. באותם הרגעים, לו הייתי צריך, עברה בי המחשבה, הייתי מוכן לחיות עד סוף ימיי כשמצחי דבוק למצחו של הנזיר הזה.

יום למחרת הסמינר החל ורינפוצ'ה נשא את דרשתו הראשונה. הוא דיבר על כך שכל 84,000 השערים שפתח הבודהה אל הדהרמה – כולן ללא יוצא מן הכלל הם שערים אל האהבה. לא האהבה הזו שאנו מכירים ושנגועה בתשוקה ובאכזבה אלא אל האהבה חסרת-הפניות, שאינה נושאת-פנים לאף אחד ולשום דבר, אהבה ללא גבול וללא תנאי. למרות שדבריו היו פשוטים-פשוטים, אני נותן בו ובדבריו אמון מוחלט.

כל הסמינר מתחילתו ועד סופו היה ספוג באושר ושמחה שלא נפגמו בתודעתי. גארצ'ן רינפוצ'ה המשיך לבאר ולהסביר את שלימד בצלילות, בפשטות ובחוכמה, ידיעותיו רחבות ועמוקות ומבלי שיאבד בהן אף לא לרגע את לבו הרחב והעמוק ללא גבול.

דברים נוספים מופלאים שקשה לתארם קרו לי בנוכחותו של רינפוצ'ה, אולם לא ארחיב בהם שכן חורגים הם מגבולו של הרציונל הרגיל, והרי כולנו אנשים רציונלים ומשום כך לא אלאה אתכם בדברים מעין אלה.

גארצ'ן רינפוצ'ה הוא התגלמותה של הדהרמה המתוקה גם מבלי שיאמר דבר, לכן ההזדמנות, ולו רק לשהות במחיצתו לפרק זמן מועט, הינה נדירה ביותר ואולי גם בלתי-חוזרת. רינפוצ'ה הוא איש זקן, ואין לדעת מתי נראה אותו שוב. למי שלבו נוהה אחר הדהרמה, ואפילו אם יש לו או לה עניין קל בה בלבד, מומלץ בחום רב לעשות את המאמץ הקטן כדי לפגוש אותו.

אינני רוצה לדבר בשמם של אחרים, אך עבורי הפרדוכסליות של ישראל היא כר פורה לתרגול רוחני נטול שמץ של נאיביות או פשטנות. בדיעבד הבנתי כי מאז ומתמיד היא היתה כזו עבורי, זו הארץ, בין אם ידעתי זאת ובין אם לאו, והיא היתה כזו בזכות דבשה ועוקצה כאחד.

ברם, עד שלב מסוים, העוקץ, מרירותו וחריפותו היו טורדניים ביותר. המושג של "לזרום" – משמעותו היתה אחרת עבורי: כאדם ביקורתי מטבעו, שטף ביקורתי כלפי ארצי זרם לו בטבעיות, ובהתמדה, לעתים ברקע כנהר שקט ואפרפר ובעל ריח בלתי-נעים, פעמים אחרות שוצף כמפל של מים רבים הנופלים מטה בשאון רב.

דבר זה השתנה בצורה מהותית בזכותו של אדם מסוים, בזכות שאלה מסוימת, בזכות תשובה מסוימת ובזכות תודעה שהיתה לשמחתי, קשובה כראוי, והקשב הראוי חושבני, הוא הבסיס לכל הברכה והטוב.

"האדם המסוים" הזה הוא גארצ'ן רינפוצ'ה. מכל המורים הגדולים שפגשתי עד כה, הוא בהחלט ניצב במקום אחר. קל היה לראות זאת כבר בדקות הראשונות כשראיתיו – אדם קטן מימדים, פשוט במראהו, צנוע וחסר שמץ של יומרה; לעומת זאת, נוכחותו הקרינה את התכונה הנשגבת כל כך במחשבת הבודהיזם-הטיבטי: הבודהיצ'יטה, התודעה-הנאורה. תודעה המאופיינת בשילוש של אהבה, חמלה וחכמה.

ישנה בודהיצ'יטה יחסית וישנה בודהיצ'יטה אולטימטיבית. את הראשונה אפשר לתפוש בתודעה; היא מתגלמת במחשבה, בעשייה, ברעיונות, ברגשות ובכל נגזרותיהם השונות. אחותה, הבודהיצ'יטה האולטימטיבית, אליה מגיעים לאחר תרגול רב של בודהיצ'יטה יחסית ולאחר זיהוי יציב של טבעה המוחלט של התודעה, הינה כבר בלתי-נתפשת. היא בודהיות.

שם, האהבה היא אהבה אולטימטיבית, לא יחסית; השמש זורחת מטבעה לא משום שהיא צריכה לעשות כך אלא משום שזהו טבעה, וכך היא אהבתה של התודעה הנאורה והחמלה הנובעת ממנה. והחכמה האולטימטיבית מהי? – אין לה, לתודעה שכזו, עוד צורך בחשיבה כדי להבין; הבנתה היא עמוקה, רחבה, בלתי מוגבלת ותמיד מונחית באמצעות החמלה. 

שלושה אנשים דגולים ביותר זכיתי לפגוש המדגימים בצורה מרשימה ביותר בודהיצ'יטה שכזו: הדלאי-לאמה, הנזיר הוויטנאמי הנכבד טיך נת האן, והוד-נוכחותו גארצ'ן רינפוצ'ה. 

זמן מה לאחר שגארצ'ן רינפוצ'ה קיבלני כתלמיד והפך למורה השורש שלי שלחתי אליו באימייל שאלה שקשורה לקשיים מסוימים שעמדו בפניי. תשובתו לא היתה קצרה, ונראה היה כי דבריו חוזרים על דברים שאני כבר יודע, דברים שלכאורה ברורים מאליהם, ובוודאי למישהו שמתרגל כעשרים וחמש שנים.

אודה בכנות שלבושתי חשבתי לעצמי, "אוקיי... טוב... נו... לא קיבלתי תשובה... אלו באמת שאלות קשות... הנה עוד תשובה אוטומטית למחצה...".

לשמחתי, מחשבה זו ננטשה במהירות ולשם שינוי לא נתתי לזלזול, לציניות וגם לא לקבלה שטחית ופשטנית של הדברים הנאמרים להכשילני. הרהרתי: מורה-שורש בבודהיזם הטנטרי הוא דבר רציני ביותר, ואדם כזה בוודאי יודע את תודעתי ואת תרגוליי טוב דיו כך שאם יאמר משהו שנראה לי בסיסי, כנראה שמאחורי דבריו מסתתר משהו שאני מפספס...

לכן, הרהרתי בדבריו.

השבועות נקפו והמשכתי להגות בדבריו, ובמיוחד אודות אלה שנראו על פניהם כנאיביים ביותר. כמה שורות מעל לדברים הפשוטים היו כמה דיבורים על "ראיה-טהורה", על תרגול אנרגטי מסוים, אבל... לגבי הדברים הנאיביים כביכול... – רינפוצ'ה אינו אדם של מילים רבות, ואינו מבזבז מילים... מדוע הוא אומר לי את דבריו אלו? איפה שש היוגות של נארופה? איפה שלוש-הנקודות של גרב-דורג'ה?… היכן הדקויות בתרגול של טארה הלבנה?

הזמן המשיך לעבור, ושאלתי התעדנה בהדרגה. באישון לילה אחד, תוך כדי תרגול בשינה, האסימון נפל. אתם שואלים בוודאי במה מדובר. היו שם כמה דברים, וכולם קשורים יחדיו. אמסור לכם רק דבר קטון אחד ואסתפק בו: רינפוצ'ה הודה לי על אהבתי, והוסיף ואמר: "שמור את אהבתך לתלמידיך, לארצך ולאשתך”.

לשניים מתוך אלה יש לי אהבה ברורה, כך חשבתי, ולכן תמהתי על דבריו. אולם בחינה עמוקה גילתה לי דברים מעניינים ביותר ומשחררים מאוד. האדם הנפלא הזה זיהה בתוכי בבהירות תהליכים מנטליים דקים ביותר והצביע בדיוק על מה שגרם לטרנספורמציה אצלי, אצל תלמידו, בדיוק כפי שעשו המאסטרים לתלמידיהם עליהם רק קראתי קודם לכן.

כאשר בחנתי בעקבות דבריו את נושא האהבה לארץ, גיליתי את אותה שליליות שהזכרתי בתחילת דבריי. התחוורה לי העובדה הפשוטה: יש בתוכי אי-כנות בסיסית בהליכה בדרך! הרי על הצועד בדרך לנטוש כל שליליות, אפילו כלפי האנשים הפוגעניים ביותר. עליו לנטוש מחשבות של כעס ושנאה, ולא לטפחן.

ההרגל של טיפוח שליליות כלפי ארצנו, נדמה לי כספורט לאומי, ואני שוגה באותה שגיאה טיפשית ומרירה, והתשלום, כמו המחיר, הוא מידי – עוד שק מיותר לחלוטין של זפת לוהטת על השכם!
התבוננתי בשק ובעיניים דומעות מהקלה שחררתי אותו מעליי. מה שנותר ללא הרפש, הציניות והמרירות היו אלה האהבה והקלילות הגדולה, עד כי דומה שהתחלתי לצוף.

גארצ'ן רינפוצ'ה, המורה שמלמדני ללא לאות ובאינספור דרכים לראות את הבודהה בכל אחד ובכל דבר, מגיע לישראל בפעם השנייה, ואולי האחרונה. הוא ילמד דברים נפלאים, נשגבים, ויותר מזה, הוא ידגים בעצם נוכחותו את אהבתו של הבודהה עצמו.

הסמינר עם גארצ'ן רינפוצ'ה יתקיים בקיבוץ אדמית בין התאריכים 25 - 27 באוגוסט. פרטים נוספים כאן    

  

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...