בצרפת מקטרים: הישראלים לא יודעים להיות מנומסים

העיתון הצרפתי "לה מונד" מתלונן: "הישראלים לא פונים בנימוס למוכרים, נוהגים כמו מטורפים ויתפרצו אליך הביתה". הסיבות לפי הכתבה: "המדינה נתונה במלחמה, ולכן אין זמן לפורמליות"

שי אילן | 8/8/2011 8:44

התדמית השלילית של ישראלים בעולם מקבלת חיזוק מאחד העיתונים הרציניים באירופה, "לה מונד" הצרפתי. העיתון פרסם בשבוע שעבר כתבה המנתחת את דפוסי ההתנהגות הישראליים, מעמידה אותם באור לא כל כך מחמיא וגם מנסה להבין מדוע זה כך.

לפריזאים דווקא יש זמן לפורמליות. בית קפה פריזאי. צילום: נירית סומרוק

בכתבה מובא סיפורו של ז'ואל דרייפוס, רוקח ירושלמי ממוצא צרפתי, שחזר לבקר בשטרסבורג, עיר הולדתו. 30 שנה בירושלים גרמו לו, כך על פי העיתון, לשכוח את כללי הנימוס הבסיסיים. בעת ביקור בחנות הוא פנה למוכר ודרש ממנו: "אני רוצה. . ." המוכר סירב לשרת אותו ופתח בהרצאה. "אצלנו אומרים: "שלום, אפשר בבקשה. . ." " אז הבנתי איזה אדם ברברי הפכתי להיות", התוודה דרייפוס.

כתב "לה מונד" סבור שנשים אשכנזיות, שהגיעו לפני שנים לא רבות מאירופה הנאורה, צריכות להסתגל לכך שלא פותחים להן את הדלת ולא נותנים להן זכות קדימה. גבר שבכל זאת נוהג על פי כללי הטקס ופותח את דלת המכונית לאשתו, יזכה לחיוכים אירוניים מהעוברים ושבים, הוא מזהיר.

ואגב מכוניות, "הכלל היחיד הוא שבישראל אין כללים". לדברי העיתון, בישראל נוהגים כמו מטורפים, לא מאותתים ועוקפים מימין. "אנחנו מעדיפים יחסים לא פורמליים וישירים", אומר לכתב דיפלומט ישראלי. הכתב סבור שזו הגזמה פרועה לטובה. "הישראלי יופיע בבית שלך בלי הודעה מוקדמת, ייכנס ישר לסלון וינחת על הספה. יש כאלה שאפילו ישאלו אותך כמה הבית שלך שווה", הוא מספר בחלחלה.

הכתב, שלא מסגיר בכתבה כיצד הפך למומחה מעמיק בישראליות, מנסה גם להסביר את התופעה. הוא מייחס את המקור העמוק של הגסות הישראלית לשפה: בצרפתית נהוג לפנות לזרים ולנכבדים בלשון רבים. באנגלית לשון היחיד נעלמה לחלוטין והפנייה נעשית תמיד ברבים )You (, ואילו בעברית פונים למישהו אחר רק ב"אתה" או "את" חסרי הפורמליות.

עוד סיבה לכך שפורמליות נחשבת לצביעות בישראל היא המסורת של הקיבוץ, טוען הכתב. שם כולם שווים וחולקים ביניהם הכל. זה ממשיך בצבא ובשוק העבודה ומחלחל למערכת האמונות של הישראלים. אחרי הכל, "ישראל היא מדינה הנתונה במלחמה, ואין לה זמן לבזבז על פורמליות".

אבל לכותב יש בכל זאת מילה טובה אחת לומר על הישראלים. אם מגרדים את הציפוי, מתגלה התוך המתוק. "מי שישקיע מספיק זמן בהתבוננות יגלה שהישראלים ידידותיים ותמיד מוכנים לעזור". וכמובן הוא מסיים במטאפורה הבלתי נמנעת: פרי הצבר קוצני מבחוץ, אבל מתוק מבפנים.