אכן קלן: ביקור בקתדרלות של קלן
היא התחילה כמושבה רומאית, סיפקה לעולם את מי הקולון ומשמשת כבירת המדיה בגרמניה. אבל את עיקר היופי שלה אוצרת קלן בתוך קתדרלות ומוזיאונים. וכן, זה כולל את מוזיאון השוקולד
נדלג כ-17 מאות שנים קדימה, ל-1709, וניתקל שוב בתרומה איטלקית נוספת להיסטוריה של העיר. בשנה זאת התיישב בקלן ג'ובאני מריה פרינה, שתחום מומחיותו היה עירוב בשמים. קלן הייתה זקוקה מאוד לאדון פרינה, כך לפחות מספרים מדריכי הטיולים. תושבי העיר לא טיפלו כיאות בסילוק שפכים, סמטאותיה היו אפופות צחנה ומחלות נפוצו בקרבם.
המוצר המבשם שהפיק ג'ובאני פרינה נחשב גם כבעל סגולות מרפא והוא זכה להצלחה בקרב עשירי העיר. השם שהעניק לו הממציא היה "מי קולון", המוכר בעולם כולו כ-Eau de Cologne, שנהפך לשם גנרי למי בושם בריכוז של ארבעה עד שישה אחוזים. פרינה הצליח לשמר את אחידות הריח של הבושם והמוצר זכה להצלחה מסחרית שהניבה חיקויים לא מעטים. סיפור ההצלחה הזה מזמין מבקרים למוזיאון פרינה בעיר העתיקה של קלן.
אבל עם כל הכבוד למי הקולון ולמוזיאון שמוכר דוגמיות שלהם, אתר התיירות המפורסם ביותר של העיר וסמלה הבלתי מעורער הוא הקתדרלה בעלת שני הצריחים, הנישאים לגובה של למעלה מ-157 מטר. תמונת הקתדרלה וגשר הרכבת הצמוד אליה היא מן הצילומים המפורסמים של קלן. קודש וחול.
ואכן, כאשר קרבים אל הקתדרלה מגלים שסביבותיה אינם אפופים אווירת קדושה. היא ממוקמת בשכנות לתחנת הרכבת ולעסקי התחבורה המשלימה והמזון המאפיינים תחנות רכבת מרכזיות בערי אירופה. אולם,
קלן היא העיר הרביעית בגודלה בגרמניה והיא נחשבת לבירת המדיה התקשורתית. משרדיה של חברת השידור הגדולה במדינה, RTL, ממוקמים גם הם על גדת הנהר המזרחית, לצד מרכז הירידים.
גשר הרכבת, ההונצולרן ברוקה, הוא המפורסם מכל גשריה והוא נפגע, ככל מרכזה של העיר, במלחמת העולם השנייה. גשר זה הוקם בראשית המאה ה-20 במקומו של
כיום חולפות עליו כ-1,200 רכבות ביום ובמקביל הוא משמש למעבר הולכי רגל. תושבי קלן החליטו שגשר מתכת זה על קשתותיו ראוי להפוך לאתר רומנטי וכיום עטורים מעקי הגשר ב"מנעולי אהבה", שזוגות אוהבים אופטימיים נעלו עליהם. בחלוף השנים מתברר שלא כל הזוגות החזיקו מעמד והיו כאלה שביקשו ליידע את הציבור בשלב נוסף של חייהם הרומנטיים בשברם את מנעולי האהבה שלהם. היו בהם גם אוהבים מאורגנים, שלא השליכו את המפתח לנהר, ולאחר הפרידה צירפו למנעול שלט: "הספיקו להתגרש".
ועכשיו לקתדרלה. ידועה, מפורסמת ואפילו עשירה. ועם זאת, כאשר מביטים לעברה עולה מיד השאלה "מדוע זה לא מנקים אותה?". התשובה אינה כצפוי כסף - כמו במרבית אתרי השימור ברחבי תבל. כדי לתת מענה לשאלה זאת צריך להביט בספרי ההיסטוריה, כי שם מצוי הפתרון.
בנייתה של הקתדרלה החלה בשנת 1248 והמלאכה הושלמה רק בשנת 1880. בתקופה ממושכת זאת, במשך ארבע שנים, היא אף הייתה המבנה הגבוה בתבל. התוצאה של למעלה מ-600 שנים של בנייה בסוגי אבן שונים היא שמונעת כל אפשרות של מלאכת ניקיון מסודרת.
כאשר עמלו במאות ה-13 וה-14 על הקמתה בסגנון גותי, היא הייתה בגדר חידוש, אך כאשר פרצה הרפורמציה פסקו התרומות והעבודה נעצרה. רק כאשר השלטון הפרוסי הפרוטסטנטי ביקש במאה ה-19 לכבוש את לב תושבי העיר הקתולים וגם לתת ביטוי לשאיפות הרומנטיות של ראשיו לחידוש התהילה הגרמנית, נמצא הממון להשלמתו של מבנה הכנסייה.
הקיסר וילהלם ה-1 חנך את הכנסייה הגדולה בארצו 632 שנים לאחר שהחלו בהקמתה. למרות ההפצצות הכבדות במלחמת העולם השנייה, הכנסייה לא נפגעה, ויש הטוענים כי טייסי בעלות הברית נמנעו מלהטיל עליה פצצות כי נעזרו במגדליה לצורכי ניווט.
הקתדרלה הוכרזה כאתר שימור של אונסק"ו. היא נהנית מחזית גדולת ממדים עמוסה בפסלים ושאר עיטורים. קמרונותיה עצומים, שטח הרצפה ענקי והוויטראז'ים שלה, מתקופות שונות, מכסים שטח הגדול ממגרש כדורגל.
הוויטראז' המאוחר ביותר בה הוא יצירתו של האמן גרהרד ריכטר, בקיר הדרומי. גודלו למעלה ממאה מטרים רבועים והוא מורכב מלמעלה מעשרת אלפים פיסות זכוכית צבעוניות. ליד מזבח הכנסייה מוצג מאחורי סורג ובריח האוצר החשוב של הקתדרלה: מקדש שלושת האמגושים. זהו סרקופג גדול המצופה בזהב, כסף ועיטורים נוספים, שנוצר בסוף המאה ה-13. לפי המסורת, שמורים בו שרידיהם של שלושה מלכים.
משיטוט באתר האינטרנט של הקתדרלה למדנו על קיומו של מסמך היסטורי חשוב הנמצא על הקיר הצפוני שלה. מדובר בכתב זכויות שהוענק ליהודי העיר ב-1266. ההיתר נחקק באבן על קיר הקתדרלה לבקשת יהודי קלן, בהעניקו להם זכויות קבורה ללא הפרעה ואישור לעסוק בהלוואת כספים. הארכיבישוף באותה עת קיבל בתמורה להגנתו על היהודים תשלומי מסים שהעשירו את קופת העיר ואת אוצר הקתדרלה.
בעוד מצפון לקתדרלה חשים באווירת העיר הסואנת בשל תחנת הרכבת, בצדה הדרומי רגוע יותר. כאן מצויים שני מוזיאונים, זה הרומי-גרמני, המספר את תולדותיה של העיר בת 2,000 השנים, ונושק לו מוזיאון לודוויג לאמנות עכשווית ובו יצירות של מיטב אמני המאה ה-20. צמוד למוזיאון זה אולמה של הפילהרמונית של קלן.
מרחבת המוזיאון מוליכות מדרגות אל טיילת הנהר שעל הגדה המערבית. בימי שמש מצטופפים שם תושבי העיר ותיירים. ואם כבר עסקינן בטיילת ובמוזיאונים, ראוי לציין אתרים נוספים בנתיב ההליכה (או השיט) דרומה משם, לכיוון גשר דטזר ולגשר סברין. את העין לוכד המזח הישן שעליו מבנים אחדים, ישן וגם חדש.
בקצה המזח ממוקם מוזיאון השוקולד, שבנוסף לקתדרלה נחשב לאתר המושך ביותר בעיר. בשלוש קומותיו של המבנה העשוי זכוכית ואלומיניום מציגים את תולדות 3,000 שנותיו של השוקולד, את תהליך ייצורו וגם פסלי שוקולד. כיום, המוזיאון זוכה לחסותה של היצרנית השוויצית "לינדט" וטעימות הן בתפריט. יש גם חנות.
צמוד לו מוזיאון נוסף, המוזיאון האולימפי של גרמניה. כאן מציגים את ההיסטוריה של המשחקים וגם מעניקים אפשרות להתנסות בענפי ספורט שונים.
בחזרה לטיילת, מעבר לגשר דטזר בגדה השמאלית (המערבית), הוקמו שלושה מבנים למגורים ולמשרדים בצורת אות "ר" ניצבת, כשהשוק האופקית מצלה על הנהר. מגשר דטזר מצטלמים הבניינים הללו יפה, כמו גם כנסיית סנט מרטין, שנבנתה לראשונה בשלהי המילניום הראשון על אי. כיום ממוקמת הכנסייה בעלת שלושת הצריחים במרכזה של העיר העתיקה. שווה להציץ בעיר העתיקה גם בבית העירייה הישן, שלא הרחק ממנו עוסקים עכשיו בחשיפת מבנה שהיה חלק מן הרובע היהודי העתיק.
בעורפה של הטיילת מצויה העיר העתיקה על סמטאותיה, מסעדותיה ובתי הבירה שלה. המקומיים מדברים על "אווירה קלנית" מיוחדת בזכות הפאבים האותנטיים שמסביב לרחובות אלטרמרקט (השוק העתיק) ולהוימרקט, המגישים בירה ומטעמים אופייניים לחבל הריין, שהנקניקייה אינה נפקדת מהם.
גם המבשלות הגדולות ברחבי העיר העתיקה, המייצרות את הבירה "קלש", שהיא המשקה הלאומי של קלן, תורמות לאותה אווירה. לכל סוג של קלש יש טעם ייחודי וכמובן מבשלת בירה משלה. כאן למדנו עוד דברים אחדים על בירה: אם עד היום ידענו שהגרמנים לוגמים בירה מכוסות ענק, אזי בקלן מגישים בירה בכוסות זכוכית צנועות. לכן, כדי לסייע לכם ליהנות ולהתבסם כאשר כוס הקלש שלכם מתרוקנת, ממהרים המלצרים ומחליפים אותה בכוס מלאה בלי לשאול. הקופה תרשום.
עוד למדנו, כי מי שאינו רוצה לשתות יותר, עליו להודיע על כך על ידי הנחתה של תחתית כוס הבירה על ראשה של הכוס. אם חפצי קניות אתם, הגבילו את הכמות הנלגמת משום שההיצע מפתה למדי. את החנויות תמצאו בגבול העיר העתיקה, בהוהה שטראסה (.Hohe Str), המקביל לנהר. זהו מדרחוב הקניות של העיר והמשכו הלא פחות מפתה הוא שילדרגאסה, הניצב לו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם