הציונות הירוקה: צעד קטן לאדם, צעד גדול לקהילה
הם ישנים יחד, מבשלים יחד, מלכלכים את הידיים בבוץ ועורכים סיעורי מוחות לפיתוח החזון. הכירו את קהילת הגן הסולארי, שלקחה על עצמה חתיכת אתגר - ליצור שינוי חברתי וסביבתי
מינה היא שבדית בהירת שיער ועזת מצח. היא הגיעה לארץ ישראל בזכות האגודל דרך ארצות ערב. כששאלתי אותה אם לא פחדה לקחת טרמפים במדינות שבהם היא נחשבת לפרוצה היא ענתה כי היא יודעת שג'ה (אלוהים במושגי הדת הראסטפארית) נמצא בכל מקום.
אלפרד הגרמני החליט להגיע לכאן באופניים מיוון, והוא לא מתכוון לוותר על סיור בגדה המערבית. סוזן ההולנדית התאהבה בבן תשחורת ישראלי ובעבודת האדמה ושוקלת באם לעשות "עלייה", הליך מורכב המשולב בגיור שכן הרבנות מסרבת לקבל יהדותה על בסיס סב יהודי אחד.
אלה הם רק קומץ ממתנדבי הגן הסולארי, טיפוסים צבעוניים ואידיאליסטים אותם הכרתי במהלך שהייתי בגן המשמש מרכז חינוכי לאנרגיה ירוקה וקיימות. הצטרפתי אל הגן כמתנדבת מן השורה כדי להבין את מהות החיים בקהילה שמקדמת אג'נדה חברתית שאני חושבת שהיא חשובה.
הגן הסולארי, שנמצא במרכז המושבה בנימינה, הוא מיזם שמטרתו לקדם טכנולוגיות
כמו מרכזים סביבתיים וארגוני פרמה קלצ'ר ברחבי הארץ, הגן הוקם מתוך חזון של צעירים בעלי תודעה ירוקה שהלהיבו חברים והזמינו מתנדבים מחו"ל (במסגרת ארגון WWOOF העולמי לחקלאות אורגנית) ובנו יחד מרכז בו הם גרים, יוצרים, בונים ומדריכים על חיים ירוקים.
איך בכלל אפשר לחיות כקהילה של נשמות חופשיות מרחבי הגלובוס? "אנחנו לא מקום עם חוקים נוקשים אלא מקום שמבוסס על הרצון הטוב והאכפתיות של חבריו", מסביר לי יניב פילדסט, איש החזון של הגן, בעודי בונה בריכה אקולוגית מצמיגים משומשים ופסולת, מופתעת מנעימות מגע הבוץ של אדמת החרסית בידיי.
"המקום פועל על המודעות הסביבתית והחברתית של כל אדם, ולהפתעת רבים, זה עובד. החברים פשוט רואים אותנו חיים עם ניצוץ של יצירה בעיניים, ובוחרים כיצד להשתלב בהתאם לכישורים של כל אחד מהם. במהלך השהייה שלהם כאן, העשייה מעניקה להם משמעות וסיבה להתחיל יום חדש, ואלו לעיתים אף יותר חשובים מהתוצר עצמו".
בארגונים מהסוג הזה תפיסת הניהול היא בצורת שמש ולא בצורת פירמידה - כל אחד מהחברים שואב ישירות מהליבה ולא קיימת היררכיה בין חברי הארגון. ניתן לבחון את הקהילות הירוקות השונות גם בתוך עצמן - כיצד מתפקדת קהילה (או קומונה), שמבוססת על רצון טוב של חבריה וגם על הקשר בין הקהילות עצמן.
אני בחרתי להתייחס קודם לפן הפנים קבוצתי - מהי האינטראקציה בין החברים? מסתבר שכל חברי הגן ישנים יחד, קמים יחד, מבשלים יחד ועורכים סיעורי מוחות על פיתוחו של הגן. "אף אחד לא מחויב לעשות דבר", מסבירה קלרה, מתנדבת גרמניה איטלקיה שעשתה "עלייה" לארץ, בזמן שאנחנו אופות יחד לחם מלא בכל טוב.
"הרוב פשוט בוחרים לקחת חלק ומגלה שזה נותן לו הרבה יותר אנרגיה לפעול בתחומים נוספים. העשייה הפיזית מנקה את הראש ממחשבות מיותרות של צד שמאל, המוח הרציונאלי ומעודדת התפתחות רוחנית".
אבל מה קורה שצריך לשטוף כלים ואף אחד לא טורח? אני תוהה. כמו שמעה את מחשבותיי ממשיכה קלרה, "כשאנשים עושים דברים מתוך אהבה ולא כי מישהו דרש מהם, הקסם הוא שכל מה שצריך להיעשות נעשה במאמץ חסר מאמץ. צריך להאמין וזה פשוט קורה".
ישנו לא מעט דמיון בין הקהילות הירוקות, הפרמאקלצ'ר והארגונים הירוקים למיניהם ובין הציונות. גם א.ד. גורדון וארתור רופין הטיפו לעבודת אדמה המשולבת בערכים קולקטיביים למען החברה כולה. עם הזמן, הערכים הקולקטיביים נעלמו בחברה הישראלית ואותו "צבר", אוונגרד אמיץ שמצליח לאלתר ולמצוא פתרונות יצירתיים למען הכלל הפך לאדם שעוקף (ולא אוכף) את החוקים למען מניעיו האישיים.
החלוצים הירוקים שואפים להחזיר עטרה ליושנה, אך לצקת בה מודעות סביבתית. לפן הסביבתי קשה לצמוח ללא הפן הקהילתי וללא חיבור אמיתי לעשייה. "ראיתי עסקים סביבתיים לא מעטים שכללו גם פטנטים טובים ממש שפשוט קרסו", מסביר יניב, "אני מאמין שהם לא החזיקו מעמד מכיוון שלא היה בהם לב. הם לא נעשו מתוך אהבה ותחושת יעוד".
חיי קהילה בהם החברים עוזרים זה לזה מאפשרים לחיות על פי מערכת ערכים משותפת ועל ידי כך לקדם חזון שבתור אדם בודד לא היה ניתן לקדם.
החזון המאתגר של הגן הסולארי אכן יכול להסתמן כמשימה בלתי אפשרית בשביל האדם הבודד, אך כאשר חבריה בוחרים לחיות כקהילה שמעודדת עזרה הדדית וחוברת במעשיה לקהילה הולכת וגדלה של אנשים שפועלים למען הדורות הבאים - המשימה הופכת לאפשרית.
קשה לנו לחיות ירוק כשאנשים מסביבנו לא ירוקים, אנחנו אפילו עשויים להרגיש קצת פראיירים שנלחמים במלחמה חסרת סיכוי. וכאן נכנסת לפעולה משמעות הקהילה. כשחיים בסביבת אנשים שמחוברים לערכים דומים, קל יותר לערוך שינויים בסביבת המגורים, במיוחד כאשר הקהילות השונות נמצאות בקשר אחת עם השנייה ומסייעות זו לזו.
באזור פרדס חנה כרכור בולטת מאוד התפיסה הקהילתית והעזרה ההדדית, אך ניתן למצוא גם קהילות דומות בכליל, בגליל העליון מערבי, בעין כרם ובמקומות נוספים. בדוגמה לסיוע הדדי בין קהילות נוכחתי לקראת אירוע שבועות. לקראת החג עמלו חברי הגן הסולארי על הפנינג שבועות ירוק ולבן.
הם היו זקוקים למרצים, למוזיקאים מתנדבים ולמוצרי גלם. "התחלנו להרים טלפונים לחברים מהאזור", מסבירה הגר, חברת גן, "הם ישר שלחו לכל רשימות הדיוור שלהם בקשה לסיוע ואנשים רבים בחרו לקחת חלק, לתרום, להתנדב ולהופיע.
אחרי שבועיים בגן הבנתי שאני לא לבד, שרבים רוצים לחיות ירוק יותר ולא בטוחים כל כך איך לעשות את זה. הבנתי גם כי "מרגע שאתה ירוק, לא ניתן למחוק". כשאנו מתחילים לחיות מתוך מודעות סביבתית אנחנו לא יכולים לחזור אחורה אלא מבינים כמה אבסורדית היתה התנהלותנו לפני כן. בקהילה ירוקה ותומכת חזר לי מעט האמון בטבע האנושי.
החלוציות הירוקה יכולה לעודד עלייה חדשה לארץ, ולרכך את התדמית החומסת שלנו בעולם. החלוצים שבנו את הארץ הזו לא היו רק מחוברים לאידיאולוגיה ההתיישבותית וחיי העם היהודי בארצו. הם גם הרגישו חיבור ישיר לחוויה של העשייה: כששתלו עצי פרי או כאשר בנו אורווה הם יצרו משהו בידיהם ששמש אותם ואת הבאים אחריהם, וכנראה לא הרגישו בורג קטן במערכת אלא חלק בפאזל שבלעדיו הוא איננו שלם. הגן הסולארי עזר להשיב לי את השלווה הפשוטה שנובעת מן החיבור הישיר ליצירה והאמון באהבה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם