ראשי » סגנון » אופנה ועיצוב » אופנה

עבודת מאסטר: אירוניה מקאברית בעולם האופנה

אז מה אם עולם האופנה הזדעזע מאהבתו של ג'ון גליאנו להיטלר? אלמנטים המתכתבים עם האסתטיקה הנאצית, ובעיקר כאלו מעולם הסאדו-מאזו, ממלאים את תצוגות החורף הבא

נראה שאין ויכוח על השאלה מהו הלוק הזכור ביותר משבוע האופנה לחורף 2011, שהתקיים בפריז לא מזמן. עולם האופנה עצר את נשימתו כאשר למסלול של בית האופנה לואי ויטון עלתה קייט מוס, הסופרמודל הגדולה של כל הזמנים, וביצעה את הגראנד פינאלה של המופע הגרנדיוזי באימג' בלתי נשכח: היא דידתה על המסלול עם קוקו מתוח לאחור, מכנסונים קצרים, נעליים אימתניות וסיגריה דולקת ביד. בעוד שמתנגדי העישון נכנסו ללחץ מהסיגריה, הרי שלחובבי האופנה היה ברור שהמסר של התצוגה הוא בכלל אחר לגמרי.

עולם האופנה מלא באירוניה מקאברית: שבוע האופנה בפריז, שנפתח על רקע ההתבטאויות הגזעניות של ג'ון גליאנו, שהצהיר כי הוא אוהב את היטלר, הסתיים במפגן הראווה המרהיב של בית לואי ויטון תחת שרביט המעצב היהודי מארק ג'ייקובס, שהציג וריאציות עדכניות למדי אס.אס. על מנת למנוע תקרית יחסי ציבור בינלאומית, ג'ייקובס טען שההשראה שלו לקוחה מחדרי מלון, חדרניות, מאהבים סודיים ופנטזיות אסורות, וכן הגדיר את נושא הקולקציה כ"פטיש לאובייקטים".

אך למעשה מה שנראה על המסלול היה פטיש לקציני אס.אס, למדים, לעוצמה וליחסים סאדו-מאזוכיסטיים. אל תאכלו את הלוקש של ג'ייקובס. לא מדובר כאן במשהו תמים ורומנטי, אלא במיניות טעונה ובוטה כמו מגפיים בוהקים בלכה אדומה, שמחכים לליקוק, כשברקע מהדהד לו השוט.

חובבי הקולנוע הבחינו ודאי בציטוטים הבוטים מ"שוער הלילה", סרטה השערורייתי של ליליאנה קאבני משנת 1974, בכיכובה של שרלוט רמפלינג המהפנטת. רמפלינג מגלמת בסרט אסירה במחנה השמדה בזמן מלחמת העולם השנייה, שנאנסת על ידי אחד המפקדים במחנה, מפתחת בו תלות חולנית וסקסואלית, וכך גם מצילה את חייה. הסצינה המפורסמת ביותר בסרט מראה את רמפלינג מבצעת מופע קברט בפני הקצינים הנאצים, כשהיא לובשת את המדים שלהם ללא חולצה מתחת, בשילוב שלייקעס וכפפות ארוכות, חובשת את הכובע עם מסיכת העיניים השחורה שמונחת מעליו, ושרה המנון של מרלן דיטריך בגרמנית.

נראה שמכאן הגיעה ההשראה של ג'ייקובס למעילים הארוכים, מגפי הלכה המטאליים, הכפפות, חגורות המחוך, וכמובן הכובעים עם מסיכות העיניים (רק שכאן הם צופו בפרוות כבשים) - ובציטוט הישיר הזה הודה אפילו סטיבן ג'ונס, מעצב הכובעים המהולל, שיצר אותם עבור ויטון. אגב, כובע כזה, של ויטון, חובשת קייטי הולמס על השער העוצמתי של "ווג" ספרד של חודש אוגוסט. לוק המשרתת של הסופרמודל מריה קרלה בוסקונו, שיצאה למסלול כשידיה אזוקות מאחרי הגב בצמיד אבנים טובות - קיבל מן הסתם השראה מהסצינה שבה רמפלינג נקשרת בשלשלאות.

אבל לא רק בית ויטון יעסוק בעונת החורף הקרובה במשחקי סאדו-מאזו ובמסרים שנויים במחלוקת. גם בתי האופנה ז'יבנשי ואלכסנדר מקווין חזק בעניין, וגם על המסלולים של האקאן, ג'יילס דיקון, איב סן לורן, דיור, טיירי מוגלר, דולצ'ה וגבאנה, לנוון, אמיליו פוצ'י, אטרו, אנטוניו בררדי, כריסטופר קיין, קום דה גארסון וראלף לורן נראו לוקים פטישיסטיים. גם חברות עממיות יותר, כאמפוריו ארמאני, טופשופ יוניק, דיזל וג'י סטאר הסתערו על הטרנד. בקיצור, נראה כי הפטישיזם הוא הפטיש של עולם האופנה בעונה הבאה.

קחו למשל את התצוגה של ריקרדו טישי לז'יבנשי, שהיא על פניה קולקציית פנתרים והדפסי פרחים על משי בנוסח ימיו הטובים של ג'יאני ורסאצ'ה. אחת מההשראות של טישי לקולקציה הזו הייתה נערת הפין-אפ הראשונה בטי פייג', המוכרת בדימוי האייקוני והפופי שלה. אבל טישי, חובב מיניות שנויה במחלוקת, הלך רחוק יותר, והצדיע לאימג'ים הדקדנטיים שלה מ"מועדון המצלמה" הסגור, בהם היא מתועדת כאשר גבירה אכזרית חובטת בה במקל על העכוז, בבגדי לטקס.

אלו צילומים שהיו אסורים בתקופה שבה צולמו והם פורסמו רק בחוגים מחתרתיים, אך דלפו במרוצת השנים והפכו את פייג' לאייקון S&M וגותיקה. את הצד הזה ניתן לראות בקולקציה של ז'יבנשי, בשמלות השחורות השקופות, שנבנו כקומות זו על גבי זו, בנעלי השפיץ ואבזמי הזהב המחוברים אליהן, כמו גם במשקפי החתול.

ואפרופו חתולים, הדפסי הפנתרים השחורים של טישי הם לא משהו שניתן להתעלם ממנו. הם הגיחו לקולקציה מתוך השראה נוספת: האימג' הידוע של אמנדה ליר על עטיפת "פור יור פלז'ר", אלבומם של "רוקסי מיוזיק" משנת 1973, שבה היא מחזיקה ברצועה פנתר שחור כמו חיית מחמד. ליר, דוגמנית על בעברה וכוכבת דיסקו מיתולגית, מי שהייתה חברתו של בריאן פרי והמוזה של סלבדור דאלי וחגגה במיטב המועדונים עם השווים שבגברים, הפכה למושא פטיש בפני עצמה, והמסתוריות האופפת עד היום את הפרטים על מקום היוולדה והג'נדר שלה רק מוסיפה לאפיל שלה.

קארין רויטפלד הקדישה את הגיליון האחרון של "ווג" הצרפתי בעריכתה, שיצא במרץ האחרון, לפנטזיה. אותה ליר הונצחה שם והפכה בהמשך למוזה של טישי. היא ישבה, מלאת חיוניות וקוליות ואפופת אור זרקורים, בשורה הראשונה של הקט-ווק של ז'יבנשי, לצדו של צלם האופנה הנודע פטריק דמרשלייה. נראה שבכל הנוגע לחורף הקרוב, היא טרם אמרה את מילתה האחרונה.

בתצוגה של שרה ברטון לבית אלכסנדר מקווין, האכזריות המקאברית הלכה צעד קדימה, והלוקיישן הנבחר היה הטירה ובית הסוהר שבו הוצאה להורג מרי אנטואנט, אותו לוקיישן שבו מקווין עצמו שילח בזמנו למסלול דוגמנית עם זאבים שנראו חיים ומאיימים. הבנות של ברטון אומנם לבשו שמלות שמימיות, בעיקר אלו הלבנות, אך הן היו מחוברות אליהן עם ברזלים בצוואר ובכתפיים, כרצועות חנק שריפררו באופן מקאברי ואפל למותו של המעצב שנה לפני כן באותו אופן, לאחר שתלה עצמו באמצעות חגורת עור. חנק, אגב, על פי חובבי סאדו-מאזו (ומקווין היה כזה) הוא אקט שקשור לסקס באופן ישיר. בחנק גברים, לפחות, אמורים להגיע לאורזגמה עילאית (כך גם מצא את מותו סולן אינקסס לשעבר, מייקל האצ'נס).

 
הסאדיזם בהקשר המיני וביטויו תוך שימוש בבד לטקס, היה מהנושאים האהובים על מקווין המנוח. משחק התפקידים של ה-BDSM (ראשי התיבות של כבילה, משמעת, שליטה וכניעה, סאדיזם ומאזוכיזם), שממנו מגיח הסאדומאזו, מדבר על שליטה וכניעה, אך גם על המון איפוק. ומקווין שלט בנוקשות בחזונו, מהקולקציה הראשונה שלו ב-1995 שנקראה "היילנד רייפ" (אונס באזור ההיילנדס שבסקוטלנד, ו.ד) או בקולקציית חורף 2002 שלו, שעסקה בנושאים כגון פטיש, קשירות, שליטה ועוד.

מקווין אף פעם לא ויתר על הצד האפל והדקדנטי שלו, ובמידה רבה ברטון ממשיכה ברוח זו. היא מציגה כעת מפתחי חזה סקסיים, מחוכים ושמלות עשויות ללא רבב, שסוגרים עליהן קולרי חנק ומגפי קשירה חונטים עד מעל לברך, שקשה מאוד לשרוך אותם. בדיוק רב כינתה ברטון את הקולקציה "מלכת הקרח ופמלייתה,? ואכן , בתוך כל היופי והמושלמות, הבנות נראו כמתות חיות, עם האיפור הלבן על פניהן והשיער הצמוד המופצץ בסיכות מתכתיות.

האשה בקולקציה השנייה של ג'יילס דיקון לבית עמנואל אונגרו, היא קשוחה. היא לעולם לא מורידה את הקולר שלה העשוי מעור או ממתכת, וכיוון שאונגרו עצמו טען שהוא מעצב עבור המאהבת של האדון ולא עבור אשתו החוקית, הקונספט הפטישסטי של הקולקציה תואם את חזון בית האופנה המקורי: אשה שהיא פצצת מין והתגשמות הפנטזיה. אצל אונגרו הוצגו שמלות מיני צמודות לגוף כמחוך, מכנסי עור שחורים, חצאיות מיני מהונדסות בעור שחור, מחוכי תחרה חושפי חזה ופטמות, שמלות שקופות לחלוטין שלאורכן פסים רוחביים נוסח מסקינג טייפ, ואלמנט חוזר של טייטס שחורים.

דיקון הציג גם בלייבל הנושא את שמו, "ג'יילס", חזון פטישיסטי שתורגם היטב לקאט ווק, ולעתים היה נראה כאילו נועד מראש לאינסיידרים של התעשייה, שמדמיינים בראשם מיד כיצד הלוק מיתרגם לו לאימג' במגזין כרומו. הצווארונים הגבוהים והצלליות המוארכות מתכתבים עם אסתטיקות ויקטוריאניות ואדוארדיאניות, שאותן חקר דיקון במוזיאון בדקדקנות רבה.

הוא גם נצמד לציור מפורסם משנת 1833, המכונה "הוצאתה להורג של ליידי ג'יין גריי", אותה ליידי ג'יין הייתה מלכת אנגליה למשך תשעה ימים בלבד, והיא הוצאה להורג בגיל 16. התמונה מראה את הליידי כשעיניה קשורות בסרט לבן והיא לובשת שמלת מחוך לבנה. הציור אומנם נוצר 300 שנה אחרי האקט עצמו, אך הוא ניסה להעביר בדיוק את אותו קורבן תמים וצעיר, המובל למותו.

לכאורה היצירה סותרת את נקודת המוצא של הקולקציה של ג'יילס, על נשותיה הדומיננטיות, אך האימג' של הנערה מכוסת העיניים שהודפס על השמלות, בסטיילינג בטוח ובוטה של קטי גרנד (שמסגננת גם את ויטון ואונגרו), עם חגורות מחוך אימתניות, משתלב היטב בקונספט הכללי של פטיש, והיפוך תפקידים של שולט ונשלט מקבל בו משמעות, כשזו שהייתה למלכה, הפכה לאסירה שמתה כמשרתת. גם בקולקציה הזו יש הרבה עור שחור, אך מהותה, כפי שהיא מזוקקת לאימג' אחד, טמונה בלוק שצעדה בו הדוגמנית העולה קייט קינג: חולצה לבנה קצרה ומחוך מעליה, כשמתחתיה חצאית תפוחה בכחול לילה עם סיומת פרנזים משיער שחור, בשילוב סנדלי פיפ טואו וליפסטיק אדום בוהק - אימג' שבו היא חזקה ונשלטת בו זמנית.

האקן, המעצב הטורקי החדש והמוצלח, הנפיק קולקציה שחציה הורכב מחצאיות מיני סופר קצרות ובחציה האחר כיכבו אלמנטים גבריים. הסילואטות הזכירו לא אחת את עבודתו של המעצב הדגול אזאדין אלייה. דוגמאות פטישיסטיות: שמלת מיני קצרה, חובקת גוף ומבריקה ונעלי אזיקים שחורות שנסגרות מעל הקרסול, שלבשה דוגמנית העל נטליה וודינובה; ושמלת מיני שנגמרה בפרנזים דמויי פומפון וחוברה בצוואר לקולר ארוך ובשמלה שחורה מלאת שסעים בשרוול, שצוותו לה כפפות ארוכות שחורות.

אמנות ואופנה אכן מושפעות זו מזו, והרבה פעמים צועדות יד ביד. ב-15 ביולי נפתחה תערוכתם של הצמד ג'ייק ודינוס צ'פמן, הקרויה "ג'ייק או דינוס צ'פמן" בגלריית וייט קיוב בלונדון (עד 17 בספטמבר). על התערוכה עצמה צופים, יחד עם המבקר, פסלים של חיילים נאצים שלבושים בחליפות שיקיות מעוצבות בקפידה נוסח מדים, והמונח "דרסד טו קיל" מקבל כאן משמעות מילולית. במקום צלבי קרס יש לחיילי האס.אס פרצופי סמיילי על הזרוע, ובמקום פנים יש להם גולגלות שנראות כאילו נאכלו על ידי תולעים, כשעליהן מונחים הכובעים הידועים לשמצה, שנמצאים גם ב"שוער הלילה" ואצל ויטון.

דמויות החיילים הנאצים אהובות מאוד על האחים צ?פמן וכיכבו אצלם בעבר, והפעם הם הופכים לחובבי אמנות שצופים בתערוכה כמבקרים, בזמן שחלקם עסוקים בענייני סקס אנאלי. האחים צ'פמן יכולים להתפענח בהרבה מובנים, גם סתם בצורה פשוטה ביותר, שעבודתם היא פשוט חלק בלתי נפרד מההומור הדפוק שלהם.

קייט מוס נחתה מיד עם סיום ירח הדבש שלה, יחד עם הבעל הטרי ג'יימי הינס, לצפייה מוקדמת למוזמנים בלבד בתערוכה הזו. מוס, שהייתה מושא הפטיש הפרטי של האחים בקמפייין ל"אייג'נט פרובוקטור", ושהפכה לפטיש הגדול ביותר של עולם האופנה ב-22 השנים האחרונות, נדמית כראויה ביותר לנצח על המעמד. הכוח שביופיה ובאישיותה האניגמטיים והשבריריות שלה ושל גופה, שכבר ראה הכל ב-37 שנותיו , הוא התמהיל המזוקק של הטרנד הלוהט לחורף. או כפי שלהקת "דפש מוד" תימצתה זאת באייטיז: "בואו נשחק באדונים ומשרתים".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...