בשם, אוהב בשמים?: ראיון עם הבשם של "הרמס"
ז'אן קלוד אלנה, הבשם של בית האופנה "הרמס", יכול להתפייט שעות על יצירת בשמים ועל מקורות השראה מנהר הנילוס. ראיון עם אדם שיוצר בשמים רק באמצעות המחשבה
אנחנו עומדים על הגג של משרדי בית האופנה "הרמס" בפאבורג סיינט הונורה בפריז, ושותים שמפניה. ממול קורץ לעברנו הבניין של בית האופנה "לנוון" - אם נתאמץ אולי נזהה את אלבר אלבז מציץ מהחלון. כמה קומות מתחתינו, בחנות רחבת הידיים של "הרמס", נמכרים התיקים היוקרתיים ביותר בעולם (רוב הקונות, אם שאלתם את עצמכם, תיירות יפניות). מסביבנו גן מדהים ביופיו - עצים ושיחים שדבורים מזמזמות סביב פריחתם הלבנה. כן, מה ששמעתם - גן פורח על גג בניין באמצע פריז.
בהשראת הגן הזה יצר אלנה את הבושם האחרון שלו עבור בית האופנה, Jardin Sur Le Toit. "הגן הזה נוצר על ידי ז'אן לואי דימה, נשיא 'הרמס' שהלך לעולמו", מספר אלנה. "הוא אמר: 'אני רוצה גן שיהיה לבן כל השנה'. הוא הביא מנורמנדי מגנוליה ועץ תפוחים, וניסיתי לשלב את הניחוח שלהם בניחוח הדשא הירוק".
לאלנה, אחד מיוצרי הבשמים הבכירים בעולם (אם לא הבכיר שבהם), יש מאגר של סיפורים אקזוטיים על אודות הבשמים פרי יצירתו. הבנאדם אשכרה מסתובב ברחבי העולם ומחכה להשראה שתיפול עליו עבור הניחוח הבא שלו. קחו למשל את סדרת בושמי Jardin. ז'ארדן סור לה ניל - בהשראת מקורות הנילוס במצרים ("הנושא שבחרתי היה מנגו, כי היו שם הרבה עצי מנגו שהטילו צל"), ז'ארדן פרה לה מזו - בהשראת המונסונים בהודו ("רציתי לשחזר את ריח הגשם"), וז'ארדן מדיטרנה - בהשראת גן פורח בתוניסיה המשקיף על הים.
"כאשר הוזמנתי לעבוד עבור 'הרמס', לקחו אותי לגן הזה בתוניסיה", מספר אלנה. "היינו שם, זה גן מקסים, אבל לא היה לי שום רעיון. אנשי השיווק הפעילו עלי לחץ, אבל לא היה לי כלום. ואז יום אחד ראיתי בגן בחורה שלקחה עלה תאנה, שברה אותו והריחה אותו. בום - בא לי הרעיון. זה הניחוח של המזרח התיכון. חזרתי למעבדה, והבושם היה מוכן תוך שלושה ימים. כשהתקשרו אלי אמרתי שהבושם יהיה מוכן תוך שלושה שבועות, אחרת זה היה נראה קצר מדי".

את אלנה אני פוגשת לכבוד ההשקה בישראל של בושמי "הרמס", בית האופנה שדי באזכור שמו כדי להעביר כל פאשניסטה על דעתה. אם עד היום חלמתן על תיק בירקין או תיק קלי של "הרמס", אך הבנתן כי תיאלצו למכור כליה עבור הרכישה - הרי שעתה תוכלו להסתפק באחד הבשמים של בית האופנה, שיימכרו כאן בלעדית ברשת "אפריל". בכולם בלי יוצא מן הכלל יש מרכיב חמקמק שמשדר יוקרה וחיים של אצולה אירופאית. עבור אלנה, הבשמים האלו ראויים להיות מוצגים במוזיאון. "בשמים זה אמנות", הוא קובע במבטא צרפתי מחרפן. "אני עושה את זה בשביל ביטוי אמנותי".
אלנה, 63, הוא סוג של סלב ניחוחות. הוא החל לעבוד בתעשייה בגיל 16, ויצר עד היום כמאה בשמים, בין היתר עבור החברות ז'אן קליף אנד ארפלס, קרטייה, איב סן לורן ובולגרי ("בגלל ההצלחה של 'או טה ווה' שיצרתי להם, הם נכנסו לתחום הבשמים"). בימים אלו הוציא את ספרו השלישי, "יומנו של
אלנה רואה בעצמו אמן, וככל אמן - גם לו יש אגו מפה ועד למונמרטר. כך, למשל, הוא טוען כי ביצירת בושם חדש הוא לא משתמש יותר מדי בחוש הריח. "אני לא צריך להריח, הכל בראש שלי", הוא מתרברב. כשהתחיל לעבוד ב"הרמס" לפני שבע שנים, הציב שני תנאים. הראשון: הוא לא מוכן שהבשמים יעברו מבחני שוק, כפי שנהוג בשאר החברות. "אני לא מאמין בשוק. השוק שופט על פי מה שהוא יודע. אין יצירה. אני רוצה שהשוק יעקוב אחרי, ולא להפך", הוא חורץ. התנאי השני: "ההחלטה הסופית לגבי הבושם היא של נשיא החברה ושלי". לדבריו , המעצב הראשי של "הרמס" - תפקיד שאותו אייש עד לאחרונה ז'אן פול גוטייה - לא מעורב כלל ביצירת הבשמים. גם זה לא בדיוק שגרתי.

חלק גדול מבושמי "הרמס" מיועדים לגברים ולנשים גם יחד. אלנה מאוד מאמין בבושמי יוניסקס, אבל מצד שני מחרים את המילה יוניסקס. "אני מתנגד למילה הזו. אני לא מרגיש יוניסקס, אני מרגיש גבר. במקומה אנחנו משתמשים במונח To Share, הוא מסביר.
מה זה אומר?
"על הבשמים שלנו לא כתוב אם הם לגבר או לאשה. אני אוהב שגברים ונשים משתמשים באותם בשמים. אמנות זה לכולם. אתה לא עושה מוזיקה לנשים ולגברים. אתה עושה מוזיקה לכולם. אם גבר משתמש בבושם מסוים, הוא לא ידיף אותו ריח כמו אשה שתשתמש באותו בושם. השילוב של ריח הגוף והבושם הוא זה שיוצר את הניחוח".
הבושם הפופולרי ביותר של החברה הוא "תיאר דה הרמס". מדובר בבושם הרביעי הכי נמכר בצרפת (שלושת הראשונים הם "או סוואז'" של דיור, "בלו" של שאנל ו"וואן מיליון" של פאקו רבאן). "הבושם הזה מיועד לגברים, אבל הרבה נשים משתמשות בו. ההשראה הייתה עץ ברגע הנטיעה שלו באדמה, והשראה נוספת הייתה ריח הבעירה שנוצר כשמשפשפים שתי אבנים זו בזו", מתפייט אלנה. בושם אחר, שמיועד דווקא לנשים, הוא "קלי קלאז'" ("הכרכרה של קלי"), שמרפרר באופן ישיר לקלי באג, התיק המגה מפורסם של "הרמס" שנוצר בהשראת הנסיכה האגדית גרייס קלי. את הבושם יצר אלנה לאחר שביקר במרכז מלאי העורות של החברה.
"המרכז נמצא בפרבר של פריז, זה כמו מבצר סגור ואף אחד לא יודע איפה זה. זה סוד", הוא מספר. "מישהו צריך לקחת אותך כדי להגיע לשם. זה אוצר של עורות. יש שם המון עורות במגוון של צבעים, והרחתי את כולם. היה עור אחד עם ריח של פרח. אמרתי לבחור שהיה איתי: 'יש לזה ריח של פרחים'. הוא אמר לי: 'זה העור הכי טוב שיש לנו'. זה נתן לי את הרעיון של הבושם הזה. זו אינטרפרטציה לריח של העור הכי טוב שיש".
ובכל זאת, המוטו של אלנה הוא פשטות. "אני שם אינטליגנציה בבשמים. כשאני כותב את הפורמולה היא מאוד פשוטה. בבושם סטנדרטי יש 150-100 מרכיבים. בבשמים שלי יש רק 25-20 מרכיבים. יש לי קולקציית מרכיבים קטנה - רק 200 מתוך אלפים שקיימים. ככל שזה יותר פשוט, זה יותר קשה. כשאתה רוצה להגיד משהו חזק וקצר, אתה צריך לעבוד הרבה".
כשאתה יוצא בבוקר מהבית, באיזה בושם אתה מתבשם?
"אני לא מתבשם. אני עובד כל כך הרבה ביצירת בשמים, שלפעמים אני רוצה לשכוח מזה".
ובאילו בשמים אשתך משתמשת?
"ברור שבבשמים שלי".
.1 אל תבשמו את פרק כף היד. זה לא המקום הנכון. בפרק כף היד יש בדרך כלל נוכחות של מתכת (בגלל התכשיטים) או עור (בחורף, אם לובשים מעיל עור), ומתכת ועור לא משתלבים טוב עם בושם.
.2 שימו בושם על החלק החיצוני של הזרוע. רוב הנשים נוהגות לשים בושם בחלק הפנימי של הזרוע, שם העור רך. אלנה ממליץ לשים דווקא על החלק החיצוני, כי "העור בו יותר גס והבושם ייתפס שם יותר טוב".
3. בשמו את החלק האחורי של השיער, מעל העורף. "כשהשיער זז, הבושם יזוז גם הוא".
4. כשאתם יוצאים לקנות בושם, אל תנסו יותר משני בשמים בבת אחת, מקסימום שלושה. אחר כך הריחות כבר יתבלבלו לכם. הכי טוב לבקש דוגמיות ולנסות בבית. "קחו את הזמן להחליט", ממליץ אלנה.
.5 אל תקנו בושם כמתנה. "לעולם לא אקנה בושם למישהו אחר, זה מאוד מאוד קשה", אומר אלנה. "אני מעדיף לקחת אותו לחנות ולהגיד לו: 'אתה יכול לבחור'".
הכותבת הייתה אורחת חברת "הרמס"בפריז.