איך בוחרים תיק נכון ליומיום?: המדור של אודטה
(וגם: איך משיגים סטייל באינסטנט, פינת קולבים משודרגת, להעיף את המשקפיים בלי ניתוח, וסרט נפלא. לגזור ולשמור)
זה קטע מצחיק לאללה, ממש רובינזון קרוזו הסודי. אז מה היה לנו? ארנק כסף, תיק איפור זעיר לכלי המשחית הבסיסיים (פצירת ציפורניים זעירה, כי "קוצים" פתאומיים בציפורן זה מבאס, ליפסטיק, תוחם, מסקרה, קונסילר, סומק וצללית), משקפי שמש (ולפעמים גם ראייה), בושם , סאן בלוק, טלפון סלולרי, מסמכים (תעודת זהות, אוטו, וכו'), סיגריות , מצית. אלה, פחות או יותר, הקבועים.
ויש את המשתנים, לפי סקר שעשיתי אצל החברות: סוכריות, מסטיקים, במבה, שקדים וצימוקים, מגבונים לחים באריזה קטנה, פנקס זעיר ועט, יומן פגישות, קרם לחות, גרבי ניילון ספייר נגד רכבות, זוג תחתונים, דאודורנט, מטען לטלפון ומברשת שיניים (אם הבחורה שובבית אך למודת ניסיון), מה לומר, תקצר היריעה.
ועכשיו, לכי תמצאי לך תיק נוח שיכיל את כל זה. נשים נדבקות לתיק שלהן שנים גם אם הוא מתפורר לחתיכות, רק בגלל כישורי ההכלה שלו. ולאור זה, "איך בוחרים תיק נכון ונוח ליומיום?" שואלים אותי, כאילו שיש לי תשובה.
אז לא יודעת איך בוחרים, אני יודעת רק איך זה עובד אצלי: מכיוון שהתיק שלי הוא כמו של הכפרי שבא העירה (וצריך את כל ביתו עליו, כי זו נדידה גדולה), סקס אפיל של תיק, אצלי, הוא איך הוא מחולק. ועזבו אותי מהפטנטים האלה של כיס פלסטיק מחומר נחות עם תאים, שמכניסים אותו בשלמותו לתוך כל תיק.
אז כשאני מוצאת תיק סקסי בעיניי (עור, עיצוב ומותג מצטיינים) "און בישע", שבאמהרית ספרותית זה "בלי בושה", אני פותחת בחנות דוכן. שופכת את כל תכולת התיק שלי על הדלפק, ומתחילה לסדר אותה בתוך התיק החדש. אם נותרו לי כמה ברגים וחלקים בחוץ - האיקאה הזה לא הצליח, וצריך לחפש חדש. אין לי סידור אחר.
כותבת הניה לווינשטיין: "ליד ארון הבגדים בחדר השינה, תקעתי שני מסמרים על הקיר, האחד במרחק של 30 ס"מ מתחת לשני. ולמה? כי כשאני רוצה ללבוש דווקא חצאית מסוימת, אני תולה אותה (עם קולבה) על המסמר התחתון. ואז אני מחפשת חולצה/סוודר/בלייזר תואמים, ותולה אותם (עם קולביהם), מעל החצאית, על המסמר הגבוה. כשנחה עליי הרוח, אני מוסיפה גם צעיף נבחר על כל הקונסטרוקציה הזו. אם תרצי, זו מין 'בובה' מהירה להלבשה, המאפשרת לי להתרשם הכי יעיל מההרכב".
פינת מעילים משודרגת ועוד רעיון טוב שלה: "ריפדתי מחדש את כיסאות פינת האוכל, ואז קניתי עוד בד מאותו דגם ונתתי את הבד הזה לעושה מסגרות לתמונות. הוא מסגר לי אותו מעל שכבת ספוג דקה (קונים בפרוטות אצל הרפד) ואת ה'תמונה' הדי גדולה הזו תליתי בכניסה. עכשיו, שתי אפשרויות: לקבע את קולבי המעילים בתוך המסגרת, ממש לתוך הקיר ודרכה, או, אם יש כבר קולבים על הקיר, מיד מתחתם. ברור שבתוכה זה יפה יותר, אבל גם יותר עבודה. בכל מקרה, שדרגתי לי ככה את פינת המעילים, והיא מקסימה ויפה כמו בבתי המלון".
איזה חומרים טובים יוצאים כשיוצרים מתוך תשוקת אמת. ראיתם את ריטה שרה ב"כוכב נולד" את "שאנה" עם משפחת אלייאב והמקסים הזה שמכנר על המנדולינה? הקול שלה אלוהי, היא זזה על הבמה כמו איילה, והדבר הזה שהיא נכנסת למקצב בהפסקות של רבעי טונים עם ה"צ'ה צ'ה" וה"הא, הא, הא" הגרוני בסוף השיר, הוא אחד הדברים היותר סקסיים ששמעתי מאז שג'יין בירקין נאנחה לסרג' גינזבורג ב"ז'ה טאם מואה נון פלי". וואו .
יש לי מלא חברים גייז, ובגללם - אין לי מילים לתאר כמה לב יש לי לילדים הומואים שכלואים בתוך פחדים של נידוי.
יצא לי להקדיש הרבה אייטמים להורים שלהם, כי זה מחרפן אותי שהם מתנכרים לעצמם ובשרם רק בגלל בורות ורשעות חברתית. האם למישהו עדיין יש ספקות שזה עניין של מבנה ספציפי של המוח, ואין פה עניין של בחירה?
בהזדמנות, באמת אספר פה על מחקר מדהים שנעשה על תאומים זהים (!) שאחד מהם הוא סטרייט והשני גיי. מוח, חברים. מבנה מוח. וחוץ מזה, מה זה השטויות האלה? אנחנו אוהבים את הילדים שלנו מפני שהם הילדים שלנו, וכל השאר טפל.
מילת המפתח פה היא לא "סטרייט" או "גיי" - אלא: "ילד/ה שלנו". ואני מספרת את זה כי מה זה התרגשתי לראות את "נמס בגשם" - סרטם של דורון ערן וחברתו לחיים התסריטאית בילי בן-משה. היצירה המשותפת הזו נולדה בלילה הנורא ההוא של הפיגוע בבר-נוער, כשהורים לילדים גאים לא באו לחדר המיון באיכילוב, כדי שלא יידעו שיש להם ילד "כזה". חייהם של הילדים שלהם דלפו להם מהוורידים, ואלה - ב"מה יגידו השכנים".
מהזעזוע של ערן ובילי יצא סרט נוגע עד עמקי הלב. ההקרנות שלו יחלו ב-10 בנובמבר , והוא מיועד לכולם - אבל בעיקר להורי נוער גאה. הלוואי שהסרט הזה יגיע לכל העולם - כי זו פשוט הסברה מעולה, תרתי משמע.
הצעות, בקשות, טיפים? שלחו לאודטה פקס 03-5682892 או מייל odetta@maariv.co.il אנא ציינו את מספר הטלפון שלכם.
מאיר שניידר הביא את עצמו ממצב של ראייה אפסית, כילד (קריאת כתב ברייל וצורך בכלב נחייה), לנהיגה עצמאית במכונית, וללא משקפיים(! )
את סיפורו מעורר ההשראה הוא כתב בשני ספרים ("החיים כתנועה - דרכי מעיוורון לשיטת הריפוי העצמי" בהוצאת "פראג", ו"ריפוי עצמי בתנועה - המדריך השלם לשיטת מאיר שניידר", שני כרכים, בהוצאת מודן).
כיום הבנאדם נודד על פני הגלובוס, ובכל מקום מקיים סדנאות המלמדות אנשים איך משפרים לבד את הראייה עד מצב של ויתור על משקפיים. הוא הוציא עד כה גם שני תקליטורים בעברית לתרגול עצמי בבית, ומיום ראשון הקרוב ועד ל-22 ביולי הוא מקיים בארץ סדנה בנושא. היא לא קלה, אבל החומרים - זהב טהור. פרטים נוספים במייל: m.schneider.israel@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם