ראשי » סגנון » תיירות » תיירות בארץ

ויה דולורוזה: עשרות תיירים נוצרים מעוכבים כל שנה בטרמינל

בכל שנה נדחית או מעוכבת כניסתם של עשרות תיירים נוצרים המגיעים ארצה בשל "חשש למיסיונריות". משרד הפנים לא צריך יותר מהלשנה לא מבוססת שמגיעה מארגון דתי על מנת לאסור על התייר להיכנס לארץ המובטחת

ההתרגשות שאחזה בבני הזוג טים ואליזבת' הנסון עם נחיתתם בשדה התעופה בן גוריון במאי אשתקד הייתה גדולה. זו לא הייתה הפעם הראשונה שבני הזוג, אזרחים אמריקאים ונוצרים אדוקים, הגיעו לארץ, ואף שהו בעבר במסגרת ביקורים בכנסיה הבפטיסטית בירושלים למשך תקופות ארוכות, במהלכם אף התנדבו בעמותה וסייעו בחלוקת מזון לנזקקים. אולם ברגע אחד ההתרגשות הפכה לזעם ומבוכה, כאשר השניים הופנו לחדר צדדי בנמל התעופה, שם עברו תשאול נוקב על ידי נציג משרד הפנים, שבסיומו הודיע להם כי כניסתם לארץ אינה מותרת, וההסבר שניתן להם הוא כי בתיקם האישי נרשמה הערה: "איסור כניסה לישראל בגין פעילות מיסיונרית".

מה שבני הזוג לא ידעו באותו הזמן, היא העובדה שמקורה של ההערה "חשש למיסיונריות" שנתקבעה בתיקם האישי במשרד הפנים, ושמנעה את כניסתם לארץ הקודש, הוא בדיווח - שמעולם לא נבדק או אושש על ידי משרד הפנים - מטעם ארגון "מבשר שלום", אותה עמותה בה הם התנדבו בעבר לחלק מזון לנזקקים. מסיבה מסוימת העביר הארגון למשרד הפנים דיווח "בהול" לפיו השניים עוסקים במיסיונריות, ועל כן יש לשלול את כניסתם.

השבוע, למעלה משנה מאז נאלצו בני הזוג הנסון לשוב על עקבותיהם לארצות הברית בבושת פנים, קיבל שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, נעם סולברג, את העתירה שהגישו השניים נגד משרד הפנים באמצעות מכון ירושלים לצדק, ופסק כי הנוהל בו נוהג משרד הפנים בהסתמך על דיווחים, שלא לומר הלשנות, מצד ארגונים חרדיים נגד אנשי דת שאינם יהודיים המגיעים לישראל, פסול, מבוסס על שמועות ומהווה שיקול זר בהחלטה אם לאפשר את הכניסה לישראל או לא.

השופט סולברג, תושב ההתנחלות אלון שבות בגוש עציון, שנכנס לתודעה הציבורית בעיקר כשופט שפסק לטובת סרן ר' בתביעה שהגיש נגד אילנה דיין והתכנית "עובדה", קיבל את העתירה שהגיש מכון ירושלים לצדק במלואה, ואף תקף בחריפות את התנהלות משרד הפנים, שקבעה כי בני הזוג עוסקים בפעילות מיסיונרית מבלי שכלל בדקה את הטענה. "לעמותת 'מבשר שלום' מערכת ערכים משלה, ומה שאינו כשר בעיניה איננו דווקא מה שאינו כשר בעיני חוק המדינה המחייב את משרד הפנים..תיוגם של העותרים כ'מיסיונרים'

לא יכול שייעשה על סמך ליקוטי שמועות אלא רק לאחר חקירה ודרישה כדת וכדין", כותב השופט סולברג.

השופט ממשיך וקובע כי "'חשדותיו' של משרד הפנים מבוססים על שמועות, זנבות של ראיה ובדלי מסקנות, וניכר כי הקשר בין העותרים לבין פעילות מיסיונרית כלשהי לא הוכח...משרד הפנים לא טרח לברר אף לא לעצמו איזו סוג של 'פעילות מיסיונרית' מיוחסת לעותרים, והאם היא חוקית או לא".

השופט קיבל כאמור את העתירה, ואף הורה למשרד הפנים לשלם שכר טרחה לבני הזוג בסך 7,500 שקל .

בני הזוג הנסון לא לבד. במכון ירושלים לצדק, הפועל רבות למען זכויות האזרח וחופש הדת, מכירים היטב את הדבקת התוויות, כלשונם, שנהוגה במשרד הפנים כלפי תיירים ואנשי דת המגיעים לישראל, אשר במרבית המקרים אכן מבוססת על "טיפ" שהועבר למשרד הפנים מארגונים כגון "יד לאחים" או "מבשר שלום", המצביעים על איש תייר מהשורה או איש דת מכובד כמי שבא לישראל במטרה אחת בלבד - לכבוש את לבבות היהודים ולהעביר את אמונתם לדת הנוצרית.

בימים אלו מטפל המכון ב-15 עתירות שונות שהגישו תיירים ואנשי דת נגד משרד הפנים, לאחר שכניסתם לישראל נשללה, לטענתם שלא בצדק ובהתבסס על דיווחים מוטים מצד ארגונים חרדיים המנסים להקשות על מאמינים נוצרים להיכנס לישראל.

לפני מספר חודשים נחתה בנתב"ג משפחה של יוצאי כת האיימיש המתגוררים בקנדה, אשר למרות שעזבו את הכת הייחודית, המאופיינת בניהול חיים פשוטים כפי שניהלו אבותיהם לפני מאות שנים, לבושם של בני המשפחה עורר את סקרנותם של נציגי משרד הפנים במתחם שדה התעופה.

בני המשפחה, אשר מטרת הגעתם לארץ הייתה צליינות (עלייה לרגל למקומות הקדושים- י"ג), לא חששו לומר לנציג משרד הפנים כי הם 'במשימה' (on a mission) וכי הם אכן מבצעים פעולה מיסיונרית. אולם הזכרת המילה מיסיונריות, שבמשרד הפנים נתפסת כחשש לשידול יהודים לנטוש את הדת ולעבור להתפלל בימי ראשון בכנסיות, נתפס על ידי בני משפחת האיימישים התמימה - כמו גם על ידיד רוב העולם הנוצרי - בקונוטציה שונה לגמרי, שכוונתה לפקוד את האתרים החשובים לנצרות בעולם, עבור עצמם ולמען אמונתם.

 וכך, זמן קצר לאחר הגעתם לשדה התעופה, גורשו בני המשפחה חזרה לקנדה. בעקבות פנייתם למכון ירושלים לצדק, עתירה בעניינם נדונה בימים אלו בבית המשפט.

"מתנהל כאן אחד האבסורדים שבאמת זועקים לשמיים, הרי מדינת ישראל בעצמה באמצעות משרד התיירות מוציאה מיליוני שקלים על הסברה בתפוצות, שליחים ישראלים מגיעים לכנסיות ענקיות ברחבי ארצות הברית ואירופה, שם מתכנסים 10-15 אלף נוצרים, ומשכנעים אותם להגיע לארץ", מספר עו"ד מיכאל דקר ממכון ירושלים לצדק. "עומד נציג מדינת ישראל במרכז הכנסייה, קורא כמה פסוקים מהתנ"ך מול אלפי נוצרים שקמים על הרגליים וצועקים 'בשנה הבאה בירושלים'...הרי זה אינטרס כלכלי אדיר של מדינת ישראל. אבל כשאותם מאמינים נוצרים מגיעים לנתב"ג, הרבה מהם נתקלים במדיניות קשוחה ובחשדנות מיותרת מצד משרד הפנים שבמקרים רבים מעכבת את כניסתם לארץ שלא לצורך וחלקם אף נאלצים לשוב על עקבותיהם", אומר עו"ד דקר.

על פי הערכות שפרסם בעבר משרד החוץ, מידי יום מעוכבים במעברי הגבול בכניסה לישראל כ-300 בני אדם, למעלה ממאה אלף מידי שנה. אמנם מרביתם (70 אחוז) מעוכבים על ידי השב"כ או המשטרה מסיבות ביטחוניות, אולם מספרם של השאר, המעוכבים על ידי משרד הפנים החל בשנים האחרונות לעלות.

במכון ירושלים לצדק טוענים כי הגישה המפלה המבוססת רובה ככולה על הלשנות מארגונים דתיים וחרדיים, הביא בעבר לעיכובם ומניעת כניסתם של אנשי דת רבים, בהם דמויות ציבוריות ודתיות בכירות ביותר במדינותיהם, אשר הגיעו לישראל בין היתר במטרה להגדיל את היקף תרומותיהם לישראל, אולם עיכובם בנתב"ג ומניעת כניסתם לארץ, הביאה לפגיע הקשה ביחסי ישראל והתפוצות.

שני מקרים בולטים המספקים דוגמא להתנהלות משרד הפנים מול אנשי דת בכירים שביקשו לבקר בישראל, ובעקבות דיווח לא מבוסס על "חשש למיסיונריות" עוכבו בנתב"ג ונשלחו למעצר, אירעו במהלך שנת 2010. מפאת הרגישות הרבה והרצון של אותם בכירים לא לפגוע בדמותה של ישראל בעולם, המקרים לא פורסמו והם מובאים כאן לראשונה.

במקרה הראשון, איש תקשורת אירופי בכיר ביותר, המשדר מישראל באמצעות רשת טלוויזיה לכחצי מיליארד צופים ברחבי העולם מסרים התומכים בישראל, ולשם כך מעסיק כ-50 אנשי תקשורת ישראלים, עוכב עם הגעתו לנתב"ג ואף נשלח למעצר.

במקרה נוסף, אירופאי בכיר העומד בראש ארגון של מאות אלפי אזרחים באירופה, ומפעיל רשת הסברה למאבק באנטישמיות ברחבי העולם, נעצר אף הוא עם הגעתו לנתב"ג על בסיס "חשש למיסיונריות", ונשלח למעצר. במקרה שלו, הוא אף היה עד לניסיון התאבדות של עצור אחר במתקן המעצר, שבוודאי לא הותיר עליו רושם חיובי מביקורו בארץ. בשני המקרים, רק התערבות השגרירים ממדינותיהם, הביאה לשחרורם המהיר והדיסקרטי.

"תיוג תיירים ואנשי דת שמגיעים לישראל כ'חשש למיסיונרים' הוא נוהל הרומס ברגל גסה זכויות אזרח בסיסיות לחופש דת, כחלק מהתיוג המפלה שמפעיל שר הפנים נגד אזרחים על רקע אמונתם הדתית, כפי שראינו לאחרונה בסוגיית סעיף הלאום בתעודת הזהות", אומר עו"ד ג'וש פקס, היועץ המשפטי של מכון ירושלים לצדק. "איש דת שמקבל אשרה ממשרד הפנים יכול לשהות בארץ מספר שנים, וכנראה שזה מפריע לאותם ארגונים קיצוניים. אנחנו מנהלים מלחמת התשה בנהלים האלו שמאוד מקשים על התיירים ואנשי הדת לבקר לישראל, ולצערי פסק דין אחד לא ישנה מדיניות ממשלתית, אבל אני חושב שהכיוון שעולה מספק הדין של השופט סולברג, הוא נכון".

הבעיה מתבטאת בין היתר כאשר איש דת כבר קיבל אשרה להיכנס לישראל, אולם בעקבות דיווח שיכול להיות גם אנונימי, נרשמה בתיקו האישי הערת "חשש למיסיונריות".

ממשרד הפנים נמסר: "סירוב כניסה, סירוב למתן מעמד או סירוב למתן אשרה ייעשו אך ורק על פי סיבות המעוגנות בחוק או בנהלים. ברשות האוכלוסין וההגירה אין כל נוהל או הנחייה המנחים עובדים "לסמן" אנשים עקב פעילותם "המיסיונריות" או כל פעילות דתית אחרת".

באשר למקרה של בני הזוג הנסון נמסר כי "כמצוין בפסק הדין, החלטת הרשות לא לאפשר את כניסת בני הזוג היתה מבוססת על טעמים שונים, לרבות החשש מהשתקעותם לאחר ששהו כאן תקופה ארוכה וכן השימוש הלא ראוי באשרת התייר שניתנה להם, כאשר בפועל לא עסקו בתיירות".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...