באנרגיות חיוביות: רוחנו-אקטואליה
האם יתכן שאריה דרעי הפנים סוף סוף שאהבה היא תרופה? נאום החזרה לפוליטיקה שלו השבוע מרמז שיו"ר ש"ס והאסיר לשעבר למד דבר או שניים מהדלאי למה וג'ון לנון
חדשה לא מפתיעה בכלל פקדה את העמודים הראשיים ביום ד': אריה דרעי הודיע על חזרתו לפוליטיקה. מה שכן היה מפתיע בקורותיו של האיש, זה שהאשימו אותו בכלל. אני לא מטילה ספק בכל שדרעי עבר עברות שוחד ומרמה, אבל הוא כל כך חינני וחמוד (אני לא צוחקת), שבטח היה קשה לשופטים לשלוח אותו לכלא.
עכשיו הוא חוזר, עם אותו חיוך מקסים, מתכנן לשוב לממשלה או לכנסת ומפזר אמירות שאלמלא הבגדים השחורים, העבר הפלילי וההיסטוריה בש"ס (שזה אותו הדבר, בעצם), היה אפשר לחשוב שהן יוצאות מפיו של ילד פרחים שהתבגר.
דרעי אמנם צעיר מכדי להשתייך לדור של דילן, אבל מי יודע לאיזה תקליטים
יו"ר ש"ס לשעבר מדבר על אחדות של הציבור, מתנער מהבדלנות האורתודוכסית והגזענית של ש"ס ואומר: "זו לא תהיה מפלגה סקטוריאלית כמו ש"ס, מה שהתאים בשנת 1948 לא רלוונטי עכשיו. אז היה נכון להקים מפלגה עדתית, הציבור הספרדי הרגיש מקופח. היום אני חוזר לפוליטיקה כדי לאחד את העם לקראת הכרעות קשות שיעמדו בפנינו. אני רוצה להשתמש בכל הכוח והניסיון שיש לי כדי להביא לאחדות של כל הציבור".
הוכחה נוספת לכך שדרעי מונע על ידי הרצון להיטיב ולא על ידי רגשות שליליים מבוטאת גם בהצהרה הזאת: "אני לא בא היום משום מקום של נקמה ואמביציה. יש לי חלום קטן, שיהיה סקר שמראה שדרעי לא עובר את אחוז החסימה וזה יהיה הסימן שאני לא צריך לחזור לחיים הפוליטיים. אין לי יצר לשוב לפוליטיקה, הייתי שם. אני רק רוצה להרגיש שעשיתי את שליחותי". תחליפו את השם "דרעי" ב"טנזין גיאטסו" וזה יישמע כמעט כמו משפט שיצא מפיו של הדלאי לאמה בכבודו ובעצמו.
הוא אף רומז שלא מדובר באמביציה יצרית אלא בהחלטה שבאה מתוך תחושת שליחות. אין שם אגו, רק תובנות שיש לו תפקיד ואם היקום יגיד לו שטעה, הוא יקום ויחזור הביתה בלי להביט לאחור בזעם.
דרעי מתייחס בדרכו גם לאמת היחסית, אבן יסוד בודהיסטית ונדבך מרכזי בפוסט מודרניזם, ואף אינו שוכח לפתוח את לבו לאחר: "היום יש לי יותר סבלנות, אני יותר מבין את האחר", הוא אומר. "לא בכל דבר אני צודק. מכל דבר שעברתי בחיים אני לוקח את הדברים החיוביים".
האסיר לשעבר שב ומסביר מדוע הוא חוזר לפוליטיקה: "אני נכנס כדי שאוכל ללכד את הציבור כדי שאם נלך למהלכים קשים, נהיה מאוחדים". ואם אחדות, אז איך אפשר בלי שלום? "תמיד הייתי בעד תהליך שלום...חלום הבלהות שלי הוא מלחמה. מעולם לא הצבעתי בקבינט בעד פעולות צבאיות, ולכן אני יודע שלא אוכל להיות ראש ממשלה". גם פציפיזם, גם צניעות. איזה יופי! בג'ון לנונית זה היה נשמע ככה: "דמיינו שאין מדינות, זה דווקא קל, אין דבר להרוג או למות עבורו, גם אין דתות בכלל. דמיינו את כל האנשים חיים להם בשלום".
באמירה די מפתיעה בנועזותה דרעי שב וחושף את כמיהתו לשלום, הלא כל כך מקובלת בחוגים שאליהם הוא משתייך: "אני חושב שישראל החמיצה שלום עם סוריה ב-93'. אני מנסה לחשוב מה היה קורה אם היינו עושים שלום, מה היה קורה עם חיזבאללה, חמאס, איראן. המחיר עם סוריה ברור, מרגע שבגין עשה שלום עם מצרים". אולי לא הבנתי אותו נכון, אבל לפחות בקריאה ראשונה זה נשמע כאילו דרעי מעדיף לשיר שיר לשלום מאשר למלמל תפילה.
הוא יכול להשאיר את הזקן, גם את העיניים המחייכות כמובן, לשמור את הז'קט השחור להלוויות ולהחליף את חולצת הכפתורים הלבנה בחולצת טאי דאי צבעונית עם פרנזים. אם אריה דרעי אכן יקים מפלגה ויעמוד מאחורי כל ההבטחות שלו, אני אהיה מהראשונים שיפזזו לצלילי בוב מארלי בחגיגות הניצחון שלו בבחירות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם