רפי ואני: הנקודה שמעבר להארה
"אל תשגע אותי! אתה מסכים שכל העניין פה זה רוחניות או לא?!", צעק רפי. "לא", עניתי. "העניין פה הוא לא רק להתחבר לנקודה הפנימית. כל העניין הוא חיבור של שמיים וארץ"
רפי ישב עם עיניים עצומות. לא הפריע לו שנכנסתי לחדר. הוא המשיך לשבת בעיניים עצומות ונשם נשימות איטיות ומדודות. לא רציתי להפריע לו, אבל הוא היה נראה די מרוכז בעצמו. התיישבתי על הספה האדומה שלידו ולקחתי גם אני מספר נשימות עמוקות ונתתי לעצמי לשקוע בתוך הספה ולהאט את זרם המחשבות הבלתי פוסק לכדי שקט מבורך.
לאחר מספר דקות הוא פתח את עיניו וחייך חיוך קטן. "אני רואה שלא שכחת", אמר והצביע עלי.
"לא", עניתי. "למה שאשכח?".
"אני'ודע, עכשיו אתה...", והצביע עלי הבגדים שלי, "דוס וכאלה. לא חשבתי שתהיה בקטע של ישיבה שקטה".
"אתה יודע – לדוסים יש הרבה ישיבות...".
"כן, אבל צועקים בהם. לא שותקים", אמר רפי. "פעם הלכתי לבקר באיזו ישיבה ושמעתי את כולם רבים אחד עם השני, צועקים בלימוד שלהם. השם יעזור".
"הם לא צועקים", אמרתי בהתגוננות. "הם לומדים. בקול רם".
"רם? מאוד מאוד רם!".
"בכל אופן – אין קשר", אמרתי. "אין שום בעיה עם קצת שקט ויישוב הדעת. להפך. פשוט יש כל מיני דרכים להגיע לנקודה הפנימית".
"יופי", אמר רפי. "לפחות אתה מסכים איתי בדבר הזה".
"במה?".
"בזה שאין שום דבר יותר חשוב מלהתחבר לנקודה הפנימית. בזה שאין שום דבר יותר חשוב מהרוחניות".
לא הגבתי.
"אתה מסכים איתי לא?", שאל רפי בפתאומיות.
"תראה...", התחלתי.
"אל תשגע אותי!", צעק רפי, "תגיד כן או לא. אתה מסכים שכל העניין פה זה רוחניות
"לא", אמרתי בשלווה.
"מה לא? מה לא? אתה נהיה לי כמו כל הפקידי בנקים האלה? רוצה להעביר את החיים בחיצוניות כדי לקבל את הפנסיה?".
"העניין פה הוא לא רק רוחניות. העניין פה הוא לא רק להתחבר לנקודה הפנימית. בלי זה – אתה צודק, באמת הדברים יכולים להפוך למכניים. אבל כל העניין הוא חיבור – חיבור של שמיים וארץ. חיבורים של הרוחניות עם הארציות. אפילו להפך – בספרים נאמר שעיקר העניין הוא דווקא השוב, דווקא החזרה לעולם, לא העלייה – לא הרצוא".
"מה?", שאל רפי. "אבל כל העניין להתבטל לא? אמרתי לי שגם בחסידות כתוב שצריך להתבטל".
"כן. זה נכון. אבל ביטול לקדוש ברוך הוא זה לא רק במחשבה או בפנימיות של האדם. זה גם במצוות המעשיות. זה לקבל על עצמך עול מלכות שמיים!".
"עזוב עזוב. כבד עלי העול הזה", אמר רפי בעליצות. "אני מעדיף לקבל עלי איזה שיעור שמש בים או משהו כזה. מותר לך לבוא איתי לחוף בהילטון?".
לא עניתי.
"אתה רואה?", הוא שאל, "יא מצומצם!".
"אפשר דווקא".
"מה אפשר?", שאל רפי בסקרנות.
"ללכת לחוף הילטון".
"באמת?", שתי עיני עגל אדירות נפערו לנגדי. רפי היה מוכה תדהמה מעצם המחשבה. חיוך גדול התפשט על פניו, "באמת?! אני חייב לצלם את זה!!!", הוא התחיל לקפץ במקום.
"תביא פלאש", אמרתי בשקט.
"למה?".
"בשלוש בלילה אין מספיק תאורה בחוף הילטון".
רפי זרק עלי כרית, "ידעתי שתשתפן ולא תבוא".
"בכלל", אמרתי, "מי אמר שעול זה כבד?".
"מה לא כבד? עול – זה באסה, משהו שצריך לסחוב על הגב שלך".
"אתה יודע בכלל מה זה המילה הזאת – עול?", שאלתי.
"לא", אמר רפי. "זאת אומרת, הייתי בטוח שעול זה משקל גדול על הגב".
"בעקרון – שמעתי פעם שעול זה המתקן מתכת ששמים על בהמת המשא כדי לעזור לה לפזר את המשקל המוטל עליה בכל מקרה באופן אחיד יותר על הגב. זאת אומרת שהעול דווקא עוזר ולא מפריע. כי בכל מקרה יש עלייך את המשקל – השאלה אם תוכל לחלק אותו ולפזר אותו בצורה שלא תכביד עלייך יותר מדי, או שפשוט תשקע ותכרע תחת הנטל".
רפי הסתכל עלי במבט לא משועשע. "אז אתה בא להילטון או לא?".
"לא".
"איזה שעמום איתך. תגיד, למה בכלל צריך את ה'שוב' הזה? למה לא להישאר תמיד במצב הגבוה, במצב הרוחני? מה העניין האובססיבי הזה עם העולם בכלל? שיתאיין לו העולם – מה אכפת לך?".
"אתה מכיר מישהו שאין לו שוב?", שאלתי.
"תראה", אמר רפי, "אני יודע שזה בטח לא מקובל עלייך – אבל אנשים רוחניים, יעני אנשים מוארים – אין להם בכלל שוב. הם כל הזמן רק באחדות, לא?".
"נראה לך?", שאלתי.
"כן...", אמר רפי במבוכה.
"כשהם בחיבור אולי אין להם אגו, אבל כשהם בתוך העולם הם גם בנפרדות, גם אם הם מספרים לך משהו אחר. לכולם יש תיקון. כל עוד הנשמה בתוך גוף – יש תיקון. גם אם אדם משכנע את עצמו שהוא מאוחד בתכלית האחדות. בזמן שהוא בישיבה שקטה הוא יכול להרגיש את התפשטות התודעה או את האחדות, אבל ברגע שלא מחזירים לו את העודף הנכון בסופר – תתפלא, אבל גם הוא יכול להיות בנפרדות".
"אמת", אמר רפי, "באמת פגשתי פעם איזה מאסטר רוחני בהודו שהייתי בטוח שהוא מושלם, וכמה פעמים ראיתי אותו מתנהג בצורה מזעזעת".
"לטוב ולרע", אמרתי. "גם הוא בנאדם. אל תשכח את זה. לכולם יש עליות וירידות, לכולם יש רצוא ושוב וגם מי שנוגע בצורה כזאת או אחרת באין – יש לו גם אני".
לאתר של רן ובר – התחלות חדשות
שיעורים עם רן - יום ג' במכמורת, יום ד' במודיעי ויום ה' בתל אביב. לפרטים: 0509766811
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם