ראשי » סגנון » ניו אייג' » מסביב לקוסמוס

הרבי גנץ כפרה: רוחנו-אקטואליה

אז מה היה לנו השבוע? עובדים זרים שרוחצים בבריכה תל אביבית בעקבות ניסיון הוכחה של הימין, מחאה פייסבוקית המונית נגד העלאת מחירי הגבינה הגבשושית ורמטכ"ל אחד, שמתברר שיש לו אלוהים

שחר שילוח | 17/6/2011 12:45

השבוע קבע הרמטכ"ל גנץ שנוסח תפילת "יזכור" ישונה. במקום הנוסח המקורי שאומר "יזכור עם ישראל את בניו ובנותיו..." ייאמר מעתה "יזכור אלוהים...", בפקודה! טוב לדעת שלרמטכ"ל יש אלוהים, מה שלא תמיד ניתן לומר על קודמיו, אבל לא בטוח שזהו היש-לו-אלוהים שלו ייחלנו.

קצת היסטוריה. הנוסח המקורי - זה שבו מי שמתבקשים לזכור הם אנחנו, בני האדם – מבוסס על מודעת אבל שניסח ברל כצנלסון, ממנהיגי הציונות הסוציאליסטית.

גנץ. רק שהאלוהים שלו יהיה חנון ורחום צילום: חמד אלמקת

כצנלסון כתב את הדברים ב-1920 לאחר הקרב על תל חי שבו נהרגו שמונה מחבריו, ביניהם יוסף טרומפלדור הנודע. גרסת כצנלסון היתה כמובן חילונית הרבה יותר מזו שהרמטכ"ל וכמה אנשי דת מבקשים לשמוע בימי הזיכרון הבאים.

אז מה גנץ, הורחבו סמכויות הרמטכ"ל ועכשיו אתה מחלק פקודות גם לאלוהים? או שמא הוטל על היושב במרומים מעמדו המבאס של הש"ג, ועכשיו חלה עליו החובה לזכור את כל מה שעם ישראל מרשה לעצמו לשכוח?

גם אם העם עצמו לא שוכח, הרי בכל זאת פיסות הנדל"ן המשובחות ביותר שלנו מכוסות בחלקות צבאיות שבהן שוכבים בניו ובנותיו, אז אלה ששולטים עליו שוכחים בקלות. הם שוכחים את גלעד שליט. הם שוכחים את נכי צה"ל שנאלצים לעבור מסכת השפלות וסחבת רק בשביל לקבל את הקצבאות שמגיעות להם כי חרפו נפשם אבל נותרו בחיים.

הם שוכחים שבסופו של כל חירוף נפש עטור גבורה יושבת משפחה שכולה. אבל כנראה זה בסדר, כי אלוהים אחראי לזכור במקומם ולאלוהים של הרבנים וגנץ מותר לעשות מה שהוא רוצה.

עולה השאלה מה אמור להרגיש מי שכן רוצה להרגיש שותף בטקסי הזיכרון, אבל אפעס, לא מאמין באלוהים. זה קצת לא פוליטיקלי קורקט במקומותינו לצאת בהצהרות חילוניות שכאלה, אבל לא כולם מסתדרים עם הקונספט של אלוהים בורא עולם, אל פרסונלי שכועס וסולח, אל שמצווה מצוות, מבטיח הבטחות, עוזר כששומעים בקולו ומסתיר את פניו כשהחבר'ה מתחילים לפזול לצדדים.

יש אנשים שמאמינים באלוהים, אבל עבורם האלוהות היא מהות הטוב, הסדר הקוסמי, חוקי הטבע או האחדות הגדולה – לא מישהו או משהו שאחראי לתוצאות מעשיהם של רמטכ"לים ושרים - מהצד הזה של הגבול או מצדדיו האחרים.

אני רק מקווה שאלוהי הגנץ יהיה חנון ורחום ויזכור גם את החיילים שלא מנהלים איתו מערכת יחסים קבועה, כי כידוע, אלוהים מרחם על ילדי הגן, פחות מזה על ילדי בית הספר ועל החיילים הרבה פעמים לא מרחם הוא ומשאירם לבדם.

בעל הבית השתגע

עוד אנשים שיש להם אלוהים אבל ממש אין להם אלוהים, הם איתמר בן גביר והחבורה שלו. האנשים עם הזקנים והכיפות הובילו בתחילת השבוע ארבעים עובדים אפריקאים לבריכת גורדון בתל אביב כדי לנסות להוכיח לרוחצים הצפוניים שהם צבועים ושגם הם לא רוצים להתערבב עם הזרים הלא יהודים וכהי העור.

בריכת גורדון, השבוע. ושכולם יקפצו צילום: אמיר מאירי

האפריקאים, שאינם דוברי עברית, לא הבינו מה קורה, לא חשבו שהחבורה מנצלת אותם כדי לטעון טענה וכנראה שלא הסיקו שאותה טענה עלולה לעלות להם בהשפלה עצמית. הם צייתו, אולי בגלל שהפנימו את מעמד העבדים שניתן להם כאן.

הבריונים עשו זאת, כתמיד, בשם אלוהים ולמען עם ישראל הקדוש,

למרות שאלוהי ישראל ציווה "ואהבת את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים", שלא לדבר על הולכת השולל, על הלא תעשה לרעך מה ששנוא עליך, ועל הלבנת פני זולתם ברבים. מצד שני, מכיוון שצבע העור של האפריקאים כה מטריד כמה גזענים גאים, אולי הלבנת הפנים דווקא היתה המטרה המרכזית.

הגביע הוא שלנו?

ידיעה חמוצה-מתוקה שהעסיקה אותנו השבוע היא ההתארגנות לחרם הקוטג' הגדול שנובע מההתייקרות הלא הגיונית והחדה של מחירי מוצרי היסוד. כידוע, הרקע לעלילה הוא בעובדה שהקוטג', ממוצרי המכולת האהובים ביותר על הישראלים, הפך למותרות במחיר מופרך של שמונה שקלים לגביע.

קודם חולבים אותנו, אחר כך מורחים יח''צ

משמח לראות שסוף סוף נראים כאן ניצנים של חרם צרכנים ומחאה עממית. אמנם רבים קיוו שהקוטג' ומוצרי חלב אחרים יוחרמו מתוך חמלה על הפרות דווקא ולא מתוך מניעים כלכליים אישיים, אבל אם ההתארגנות הזאת תגרום לרודפי הבצע שמאכילים אותנו בכפית ללמוד משהו – דיינו. בתחום הזה, אגב, יש לציבור החילוני הרבה מה ללמוד מהחרדים.