הדובדבן שבקצפת: טיול מעיינות וקטיף דובדבנים בגוש עציון

לגשת לעץ, להושיט את היד, לקטוף ולהכניס לפה. להרגיש את חלל הפה מתמלא במיץ המתוק-חמוץ. כמה דובדבנים אפשר לאכול? את זה תגלו בפסטיבל הקטיף בגוש עציון. כשהבטן מלאה אפשר גם לטבול במעיינות המים הצוננים ולהתהלך במסלולי הטיול המרהיבים

דובי זכאי | 16/6/2011 5:55

כבר בסיבוב הכביש, ליד נווה מיכאל, מתחיל עבורי גוש עציון. כאן, באחת, מסתיימת שפלת יהודה ועמק האלה, שדות החיטה וגידולי השדה נעצרים. מכאן מתחיל לטפס ההר הנוקשה והסלעי. בקטע הכביש הזה תלוי ענן אבק באוויר, ענן שנד עם הרוח מהמחצבה הסמוכה. משאיות כבדות מטפסות לאט כשני ק"מ עד הכניסה למחצבה, גוררות אחריהן טור ארוך של מכוניות. כשהן יורדות מהכביש, במקום אחוריים מאובקים של משאית מתגלה הנוף.

שעת בוקר, השמש בקושי השלימה את הטיפוס מעל ההרים הגבוהים, גוש עציון הגבוה נדמה למטפס בכביש כצללית של גל ענק. נד מים כהה שמתרומם ומאיים מעל שפלת יהודה, בקצהו העליון צפות כמה אנטנות. כאילו הקיר המפחיד עומד להסתער על מכוניתנו הקטנה, תעתועים שמכניסים מעט הרפתקנות ומתח לנסיעה השלווה.

הנוף בצדי הכביש כבר הפך לצהוב. פה ושם כלואים כתמי ירוק במטעים שפזורים במדרונות, ירוק דהוי ביער מאובק בצד הדרך. כביש צר ומפותל מטפס אל ישובי גוש עציון, כל פיתול חושף את הנוסעים לעוד מראות נוף יפים יותר. אחרי בתי הכפר ג'בעה שרובצים על הכביש, מגלים את המדרונות המכוסים בטרסות של כרמי ענבים. הכרם גולשת במדרון לעבר חירבת ג'ומג'ום. זו מתנשאת כגבעה עצמאית שאינה מחוברת לכלום, ובראשה חפירות ארכיאולוגיות.

אחרי עוד עיקול הכביש נעשה יותר נוח, רחב. עצי אורן רעננים מצלים על הכביש, למטה, מימין, אפשר להבחין בשסע העמוק בנוף הירוק. מדרונות משתפלים בתלילות לוואדי שכולו בוסתנים ומעיינות צלולים. בני המקום מכנים את המקום גן העדן. מעל העמק מתוח כבל שעליו עוברת האומגה הארוכה בארץ. מאחור נפרסים מראות שפלת החוף המתרחקת. תגלו שכבר בשעת בוקר זו אדי החום נחים על השפלה, אד שמטשטש את הראות והופך את הנופים הרחוקים במערב לעיסה דביקה, רועדת, של הרים ויישובים.

קוטפים דובדבנים בגוש עציון. דובי זכאי

פיתוי אדום ומתוק

הסיבה האמיתית לטיפוס החוזר שלנו ליישובי גוש עציון היא כמובן הדובדבנים. קשה לעמוד בפיתוי של הפרי הקטן, האדום והמתוק הזה שמופיע רק שבועיים בשנה. כעת זו העונה הבוערת, והפרי תלוי בהמוניו על העצים. גם השנה נדחסנו לרכב חובבי הפרי (הקדמנו בשבוע את ההכרזה על פסטיבל הדובדבן), וכך מדורנו יכול להיכתב על בטן מלאה (ואפילו קצת כואבת מהכמות הגדולה שאכלנו בהתלהבות).

פרי קטן, אדום ומתוק. דובי זכאי

ביום שישי הקרוב תגיע לשיאה עונת הדובדבנים. צבעם האדום כהה יזכיר יין משובח, וטעמם מתוק-חמוץ שאי אפשר לעמוד בפניו. פסטיבל הדובדבנים ייערך במטע בראש צורים, הקיבוץ הדתי שנח בגובה של למעלה מ-800 מטר מעל פני הים. היישוב הוקם על חורבות קיבוץ עין צורים, שהיה מיישובי הגוש בטרם מלחמת השחרור. הקיבוץ החדש הוקם בשנת 1969 על ידי בוגרי הצופים הדתיים. במשך השנים הוא הופרט, ומטעי הדובדבנים הרבים נותרו כרכוש משותף.

המטע שבו מתקיים הקטיף הוא הוותיק ביותר

בגוש המתחדש. הוא נמצא במרכז היישוב ויהיה מרכז הפעילות בפסטיבל. מוטי, האחראי על המטע, מתבונן בעצים העמוסים דובדבנים ומספר בסיפוק שבשנה שעברה כמעט שלא היו פירות על העצים. מעל המטע נמתחת רשת כדי לא לאפשר לציפורים להגיע אל הדובדבנים ולהשתתף בחגיגה.

ביום שישי הקרוב (בשבת סגור) יתקיים פסטיבל הדובדבנים בקיבוץ ראש צורים שבגוש עציון. בנוסף, ייפתחו דוכני איכרים, פינות יצירה, נסיעה בטרקטור, הופעות ועוד. אפשר לקחת דובדבנים בסלסלות הביתה.

הכניסה בתשלום. מטה הפסטיבל (גם פרטים על מסלולי הטיול), 02-9410124.

דרך האבות

אחרי שהבטן מלאה בדובדבנים, אפשר להמשיך לטייל בשבילים ובמעיינות ברחבי גוש עציון. גוש עציון נמצא מעל שפלת יהודה. נווה דניאל, היישוב הגבוה בגוש, נמצא בגובה של 947 מטר מעל פני הים - כמעט 200 מטר מעל ירושלים. בשעות אחר הצהריים מתגנבת צינת לילה שמחייבת לבוש חם. כדי לראות את הנוף הנחשף, יש מסלול לאורך קו המצוק שכולל טיפוס לנקודה הגבוהה - "דרך האבות".

הדרך הזאת היא אחת מדרכי העפר הטובות שסלולה לאורך ציר נוף מרהיב. היא מומלצת לכלי רכב ולרוכבי אופניים. הדרך סלולה על שרידי דרך רומית שהוליכה לירושלים. לאורך הדרך יש שתי תזכורות לאותה תקופה - אבני מיל רומיות עתיקות. לאחר כקילומטר, מצד שמאל, מקוואות עתיקים, שהחוקרים סבורים כי נועדו לעולי הרגל בדרכם לירושלים.

נחל נעמתים מתפתל וחורץ את דרכו. מרפסת נוף מיוחדת חולשת על התצפית על פיתולי הנחל אל הכרמים שיורדים לנחל, לשדות מעובדים בערוץ, אל מטעי הדובדבנים שמאחזים במדרון, גם הם עטופים ברשת ארוכה. מפה רואים גם את בית"ר עילית שהולכת ומשתלטת על הגבעות, ואת הגגות האדומים לאורך כל שפלת יהודה. ביום טוב אפשר לראות מכאן את נחל פירים - אלה ארובות הניקוי ששימשו לתחזוקה של אמת המים שהוליכה מים לירושלים ולבית המקדש.

איך מגיעים: תחילת הדרך מצפון לקיבוץ ראש צורים. פונים ימינה לפי שילוט "דרך האבות".

המעיין תחת עץ התאנה. דובי זכאי

בצל התאנה

איך נולד מעיין? כאן אפשר לראות את הנביעה פורצת מבין שכבות סלע. מבין צמחייה צפופה של שערות שולמית גולשים המים מקיר המסלע החשוף, נאספים לנתיב שהמים חצבו בסלע, זורמים לאיטם. המים, כדרכם, רכים אבל עקביים, זורמים על הסלע ונאגמים בבריכה.

לפני כמה ימים הסתיימה עבודת ההכנה של הבריכה. מתנדבים בני האזור רוקנו אותה וטייחו את דפנותיה כדי לשמור על המים. עכשיו הבריכה מלאה והעודפים זורמים במורד. ליד המעיין ניצב עץ תאנה ענק ובצלו ספסלים ושולחנות לישיבה. זהו אחד המקומות הצוננים שכדאי לשבת ולנוח בהם.

איך מגיעים: מכיכר כפר עציון נוסעים עם השילוט למעיין ולחוות ארץ האיילים, דרך שביל עפר. בסוף חורשת האורנים יש לפנות שמאלה. לאחר שעוברים בשער פונים ימינה בפנייה הראשונה. משם השביל יוביל אל המעיין בעזרת שילוט מסודר. חלק מהדרך אינו מתאים לרכב פרטי. המקום נקרא גם עין מסלע.

מפגש לצעירים

אחד המעיינות היפים בגוש נמצא מתחת ליישוב בת עין, באפיק נחל ליבנה. מדובר בפינה חמודה ומוצלת. מי המעיין פורצים מהסלע וזורמים אל בריכה מתוקה ונקייה. עומק המים מגיע ל-2.5 מטרים , והם יוצאים מהבריכה וזורמים באפיק ירוק מצמחייה עד שפלת יהודה. הבריכה מוקפת בעצים וכך המתרחצים יכולים להנות מצל. קשה להגיע ברכב פרטי (בג'יפ אין בעיה), ורוב המטיילים עושים את דרכם ברגל.

איך מגיעים: הדרך הפחות מסובכת יורדת בערוץ נחל ליבנה עד המעיין. נכנסים לבת עין, נוסעים ישר עד לכיכר. בכיכר פונים ימינה ושוב ימינה, ואז עוברים בעיקול 180 מעלות. את הרכב משאירים כאן והולכים ברגל כ-15 דקות . סימון שביל ירוק עד למעיין (עזרה למסתבכים וטיולי שבילים ומעיינות: בי"ס שדה כפר עציון 02-9938152).