רפי ואני: התקשורת חוקרת
חלק מההתבוננות שמביאה לתבונה היא ההבנה שאני לא יכול להתחבר לכל דבר. כדי שדברים יפעלו בעולם הזה, ובעיקר כדי שדברים יפעלו בעולמות הרוחניים – צריך לדעת איך לאזן
מאז שהוא קיבל את הפרויקט הזה לכתוב כתבה על חבר שחזר בתשובה לירחון רוחני הוא מפציץ אותי בטלפונים, אמיילים, סמסים ו"מפגשי מחקר" כאלו. "אני פשוט חייב לאסוף המון חומר", הסביר לי באחד הטלפונים מאוחרי השעה.
"אומר לגבי מה?", שאלתי לבסוף כשהבנתי שהסבר מפורט לא יגיע.
הוא לא ענה, רק עקב אחרי בעיניו והעט היתה מוכנה.
"רפי?".
"אתה יודע", הוא התחיל לדבר ועם היד שבה אחז את העט התחיל להחוות תנועות מהירות באוויר, "איך חזרת בתשובה, למה אתה חושב שהיהדות היא התשובה להכל? מה היחס שלך לאנשים רוחניים מדתות ותרבויות אחרות, האם אתה לא מרגיש שהבחירה שלך מצמצמת לך את טווח האפשרויות, איך בכלל אפשר להיות רוחני עם אשה וכמה ילדים – זה לא מפריע לך להתבודד? מה זאת בכלל התבודדות ולמה צריך לעשות את זה? האם אלוהים היה בשואה? איך אתה מסביר את האבולוציה? למה אסור להדליק טלוויזיה בשבת?", הוא עצר לרגע, לקח נשימה ואמר, "אתה יודע, בגדול".
התחלתי לצחוק, ואז אמרתי, "42".
"42?!", שאל רפי בתדהמה.
"כן. נדמה לי שזאת התשובה של דגלאס אדמס לקיום, לא?".
הוא חכך בראשו עם העט. "אה, מדריך הטרמפיסט?".
"כן", אמרתי, "משהו כזה".
הוא חייך – "אבל איך זה קשור?".
"האמת שזה קשור – 42 זה הגימטרייה של שם מ"ב. השם הזה מופיע בתפילת 'אנא בכח' של רבי נחוניה בן הקנה. מ"ב, או 42 גם מרמז על מ"ב מסעות במדבר. מביאים בשם הבעל שם טוב הקדוש שבעצם 42 המסעות שעברו בני ישראל במדבר הם למעשה 42 מסעות בתוך הנפש שכל אחד צריך לעבור. בכל אופן - יש שמות שונים של התגלות השם יתברך בעולם ובכל אחד מקופלים תובנות רוחניות וצורות הנהגה שונות של השם בעולם".
רפי הסתכל עלי במבט עצבני, "אתה מתחיל למרוח אותי, אה? יש לי דדליין. הסברתי לך, כדאי שהפעם אני אוציא כתבה טובה כדי שהם ימשיכו לתת לי לכתוב שם. זה לא היה פשוט להתקבל לשם, אתה יודע. הם די קשוחים. ואם אני אכתוב להם בליל של שטויות הם יעיפו אותי ברגע. אז תעשה טובה אחי...".
"אתה לא חושב שזה יכול להיות מעניין כתבה שמסבירה את העומק והמשמעות הרוחנית מאחורי מדריך הטרמפיסט?".
"לא".
"גם אני לא חושב שאני יכול לענות לך על כל השאלות שלך. אז, רק כדי לסגור את הפינה של הטרמפיסט – רציתי
רפי כתב משהו בפנקס. "מה זאת אומרת?", שאל בעניין.
"זאת אומרת – שבכל דבר מאירה החכמה האלוקית. לא משנה אם זה דבר שנחשב קדוש או ממש להפך. כל דבר בבריאה מתקיים במאמר השם יתברך והחכמה האלוקית חקוקה בכל הבריאה. כתוב 'כולם בחכמה עשית', החכמה נמצאת בכל דבר. העבודה שלנו היא להתבונן".
"להתבונן?".
"כן. התבוננות היא מלשון בינה, הבנה. לפי פנימיות התורה הבינה קשורה גם לשכל. זאת אומרת, חכמה ובינה הם שני צדדים של השכל – החכמה היא החיבור האינטואיטיבי לאינטואיציה גבוהה, שורשי מחשבות והבנות, והבינה היא הפיתוח של המחשבות ולמידת דבר מתוך דבר. אבל הבינה גם מחוברת ללב – מה שאדם רוצה ללמוד למשל, הרבה יותר קל לו ללמוד".
"אז איך זה קשור להתבוננות?".
"לפי התפיסה הפנימית העבודה הרוחנית בחיים לא מתחילה או נפסקת במקום או בזמן מסוימים. זה לא שאדם הולך לבית המדרש לדוגמא, לומד תורה וזהו – זה החיבור שלו לרוחניות. זאת אומרת, זה יופי של חיבור, אבל זה לא מפסיק שם".
"אלא?", שאל רפי והמשיך לכתוב בקדחתנות.
"העבודה הפנימית מתמשכת, היא פרוסה על כל החיים וכל המצבים. מה קורה לי עכשיו? מה אני יכול ללמוד ולהבין מהמצב שנקלעתי אליו? מה רוצים ללמד אותי פה? מה השיעור שאיתו אני יכול לצאת?".
"מה, ממש ממש כל פרט הכי קטן? אפשר להשתגע מזה!", אמר רפי ולרגע הפסיק לכתוב.
"לא", התחלתי לצחוק. "בנאדם יכול באמת להשתגע אם הוא מגזים עם זה יותר מדי – לא בכוחניות ולא באובססיביות. אבל להיות מתבונן, להבין שהקדושה נמצאת בכל מקום מסביבנו ובתוכנו. כל דבר יכול להיות מפתח לכניסה פנימה. כל דבר יכול להביא אותך לחיבור. חיים דתיים אמיתיים, לפחות בהבנה שלי, הם לא חיים של ניתוק אלא חיים של חיבור".
רפי כתב ואז הרים את עיניו וחייך חיוך מתריס, "אה כן? חיים של חיבור? אז למה אתה לא בא איתי לים בשבת?".
"זה שאדם רוצה חיבור ורוצה להעמיק ולהגדיל את החיבור בעולם זה לא אומר שהוא הולך לחבר את עצמו נניח ל.." ניסיתי להסביר, "שקע של 220 וולט. אתה יכול להגיד לו – אם אתה כל כך רוצה חיבור, אז למה אתה לא מכניס את היד לשקע?".
רפי הסתכל עלי ורשם מספר מילים ואז שוב הביט לכיווני.
"חלק מהחיבור וחלק מההתבוננות שמביאה לתבונה היא ההבנה שאני לא יכול להתחבר לכל דבר. שלא מתאים להתחבר בכל צורה לכל דבר. כדי שדברים יפעלו בעולם הזה, ובעיקר כדי שדברים יפעלו בעולמות הרוחניים – צריך לדעת איך לאזן בין קרוב ורחוק, חום וקור, בין ימין לשמאל – בין חסד לבין דין.
"כיהודי מאמין, אני כל הזמן הולך על החבל הדק בין דיקדוק ההלכה לבין העמקה במרחבים הפנימיים שהם אינסופיים ובלתי מוגבלים. ספציפית כחוזר בתשובה – יש לי הרבה שאלות והרבה תחומים אפורים שמי שנולד דתי, אולי בכלל לא מתעסק בהם".
רפי כתב באינטנסיביות ונראה מרוצה. "איזה תחומים למשל?".
"למשל החיבור בין העולם הדתי לעולם החילוני. בין המציאות של חוזר בתשובה עם חברים ומשפחה חילונית מצד אחד ובין המציאות של חוזר בתשובה עם החברה הדתית למשל. אלה חיבורים מורכבים, מלאי שאלות ותהיות – שהתשובה להן בדרך כלל ממש לא פשוטה או טריוויאלית. זה גם דורש הרבה התבוננות, הרבה הבנה והרבה הרבה סבלנות".
"אז התשובות לא מוכנות לך מראש?", שאל רפי בהפתעה. "אין לך את כל התשובות מהרבנים?!".
"ברור שלא. התורה היא לא משהו חיצוני וסטטי. התורה היא תורת חיים. יש הלכה ברוך השם, יש גדרים כלליים – אבל החיים מתנהלים בתחומים האפורים. השאלות מעמיקות אותן. החקירה לא מפסיקה, ואני מאמין שמתוך החיבור הזה, מתוך הרצון העמוק לגלות את הקדושה בעולם הפנימי ובעולם החיצוני – נוצרים הרבה חיבורים טובים".
"כמו השיחות שלנו?", שאל רפי.
"למשל".
לאתר של רן ובר – התחלות חדשות
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם