ראשי » סגנון » תיירות » תיירות בעולם

נותנים בארוק: מסע בסקסוניה

דרזדן, מלכת הארמונות הבארוקיים של גרמניה, היא לא הסיבה היחידה להטריח את עצמכם למדינת סקסוניה. תעשו את זה בעיקר אם בא לכם לדעת מהי ההגדרה המדויקת של פאר והדר

נא להכיר: סקסוניה, אחת ממדינות הרפובליקה הפדרלית של גרמניה, מדינה שלמעשה אין בה סקסונים, כי צאצאים אלה של שבטים גרמניים התפזרו ברחבי אנגליה, הולנד ובחלקיה הצפון-מערביים של גרמניה עצמה.

היו אלה הסקסונים שנחתו באי הבריטי במאה החמישית והעניקו את שמם לאנגלו-סקסונים. שמו של השבט צמוד גם לשמן של שלוש מתוך 16 המדינות הפדרליות של גרמניה: סקסוניה התחתית (שבירתה האנובר), סקסוניה-אנהלט (מגדנבורג) וסקסוניה (לייפציג).

המלך היינריך, בן סקסוניה הישנה, נדד מזרחה במאה העשירית, ועבר מהרי ההארץ לעיר מייסן שבה קבע את מושבו. השושלת שייסד הנחילה את שמה לחבל הארץ בדרום-מזרח גרמניה.

במאה ה-15 נעשתה סקסוניה לאחת משבע הנסיכויות ששליטיהן זכו בתואר אלקטורט, המעניק את הזכות לבחור את שליט הקיסרות הרומית הקדושה. במאה שלאחר מכן העניקו מלכי סקסוניה בסיס למרתין לותר, שמרד בכנסייה הקתולית.

סקסוניה הגיעה לשיא עוצמתה בזמנו של המלך אוגוסטוס השני, "החזק" (ששלט בשנים 1733-1694). זה האיש האחראי לבניית אוצרותיה של דרזדן שעל גדת נהר האלבה. בזכותו ובזכות בנו, אוגוסטוס השלישי, זכתה העיר לכינוי "פירנצה של האלבה".

בעוד סקסוניה הייתה למרכז תרבותי, צמחה מצפון לה ישות צבאית דיסציפלינרית, שמרכזה בברלין. לא חלפו שנים רבות ופרוסיה האפילה על שכנתה הדרומית.

אוגוסטוס כונה "החזק" בשל כוחו הפיזי (הוא נהג לעקם בידיו פרסות סוסים), אולם הוא בנה גם עוצמה פוליטית. שלוש שנים לאחר שעלה על הכס בארצו, הוא המיר את דתו ונעשה קתולי, רק כדי לזכות בשני תארים נוספים: מלך פולין והדוכס הגדול של ליטא. לצד כוחו וחיבתו היתרה לנשים הוא נחשב גם לפטרון של אמנויות.

בעקבות מסע שערך בצרפת, שכלל ביקור בוורסאי, החליט שמגיעה לו עיר בירה התואמת את מעמדו. את מתחם מבני הפאר ב"עיר הישנה" (אלטשטאט), שלמרביתם אחראי אוגוסטוס החזק, אפשר לכנות "מוזיאון פתוח", והוא כולל את הארמונות, הרחובות והכיכרות. לא תמצאו שם בתי מגורים, בנייני ממשל או חנויות. כך שיום עד יומיים יספיקו לתיור בעיר זאת, המרוחקת מברלין כשעתיים של נסיעה ברכב (194 ק"מ).

כצעד ראשון להפיכתה של דרזדן לעיר הראויה למלך שלה, השקיע אוגוסטוס הון ומאמצים רבים בהסבת ה"רזידנסשלוס" (טירת המגורים) שלו לארמון פאר מלכותי בסגנון בארוקי. בימיו החלה גם הקמתו של מתחם נוסף, הזווינגר (Zwinger), שנועד לאצור את מכמני האמנות שאסף המלך, וברבות הימים היה לאחת מפניני התיירות של העיר.

אוגוסטוס אירח בעירו ציירים, נגנים ופסלים מכל רחבי היבשת. הוא גם נתן מקלט לאלכימאי יוהן בוטגר, שנמלט מפרוסיה, בתקווה שיגלה לו איך מייצרים זהב. אלא שבמקום מתכת יצר בוטגר את הפורצלן המפורסם של מייסן, העיר הסמוכה

לדרזדן.
  
לימים נבנו בדרזדן היכל אופרה, ה"שטאטסאופר", ואולם קונצרטים, ה"שטאטסקאפל", שזוכים גם כיום להכרה ברחבי תבל.

במאות ה-19 וה-20 הייתה דרזדן ביתם של טובי הציירים המודרניסטיים של גרמניה. יצירותיהם של "המאסטרים החדשים" מוצגות במוזיאון "אלברטינום" שעל גדות הנהר, לא הרחק מבית הכנסת החדש.
  
העיר הישנה, זאת המרתקת תיירים, יושבת על הגדה הדרומית של האלבה. הטיילת, שהוקמה על שרידי מבצר, היא "מרפסת ברוהל" והיא מכונה "המרפסת של אירופה", בהיותה צופה על הנהר ועל הארמון היפני שבעיר החדשה הממוקמת מנגד, על הגדה הצפונית.

מרבית בנייניה של דרזדן, ובהם ארמונותיה וכנסיותיה, נהרסו ועלו באש בהפצצה של מטוסי חילות האוויר של ארצות הברית ובריטניה בפברואר 1945, שגבו חייהם של 25 אלף עד 35 אלף מתושביה.

הפצצה הרסנית זאת של עיר תעשייתית וצומת דרכים, שבעלות הברית ראו בה יעד אסטרטגי, אך הייתה גם גדושת פליטים שנמלטו מן החזית המזרחית, שימשה את מכונת התעמולה הנאצית. הוסיפו לכך את צירוף הנסיבות - דיוק בהפצצה, שימוש בפצצות תבערה, כישלון של ההתגוננות האזרחית ושריפה שהשתוללה בסיוע תנאי מזג האוויר - ותבינו כיצד הפכה דרזדן לסמל. זאת, אף שערים נוספות הופצצו, ובהמבורג נרשמו יותר קורבנות. גם ספרו של קורט וונגוט, "בית מטבחיים 5", תרם לפרסום ההרס של העיר.

לאחר המלחמה בחרה מזרח גרמניה לשקם את אזורי המגורים בדרזדן בדרכה שלה, תוך התעלמות מעברה של העיר. כך נבנו "בנייני רכבת" לאורך הרחוב הראשי של העיר, רחוב פרגר, המחבר את העיר העתיקה לתחנת הרכבת. כיום ניצבים במתחם זה שלושה בניינים כאלה שהפכו לבתי מלון מרשת IBIS. רק כנסיית קרויצקירשה (הצלב הקדוש) מזכירה כאן את העבר.

עיקר שיקום שכיות החמדה של העיר הישנה נעשה רק לאחר איחוד גרמניה, וגולת הכותרת של תהליך השיקום הייתה חנוכתה מחדש ב-2005 של כנסיית הגבירה (Frauenkirche), אחת הכנסיות הבארוקיות המפוארות בתבל. שיקומה של כנסייה זו, שנהרסה כמעט לחלוטין, נעשה בעזרת תרומות מרחבי תבל, והיא נתפסת היום כאות לפיוס בין העמים שהשתתפו במלחמה.

בין כנסיית הגבירה לרזידנסשלוס שוחזר רובע זעיר של בנייני מגורים, המאכלסים כיום מרכז קניות, את מלון הילטון ואחדות ממסעדות העיר. את הדרך בין שני אתרי התיירות הללו מומלץ לעשות ברחוב אוגוסטוס, שם על הקיר, לאורך עשרות מטרים, יוצרים 25 אלף אריחי פורצלן יצירת פאר ושמה "תהלוכת הנסיכים". יצירה זו שרדה למרבה המזל את ההפצצה.
  
ברזידנסשלוס נמצאת אחת מפנינותיה של דרזדן, ה-Grunes Gewolbe (הכספת הירוקה). זהו אוסף נדיר של פריטי אוצר הכוללים תכשיטי בארוק שנוצרו למען שליטי סקסוניה. האוסף הנדיר כולל פריטים עשויים שנהב, ברונזה ואבנים יקרות נוספות.

בהפצצה נפגעו שלושה מבין שמונת חדרי האוצר. הפריטים שחולצו עשו דרכם למוסקבה, שהחליטה להחזירם כמחווה בשלהי שנות החמישים והם הוצגו באלברטינום. התצוגה שבה למקומה המקורי לאחר שיקום הרזידנסשלוס, והביקור שם מבהיר שהגרמנים נשארו נאמנים למונח כספת.

המבקרים נדרשים להפקיד למשמרת כל מעיל וחפץ נייד והכניסה היא בזוגות דרך דלתות כפולות. בסמוך ממוקם הזווינגר, הנחשב לפאר הבארוק הגרמני. הביתנים (פאבילונים), שבהם אולמות התצוגה השונים, עתירים בחלונות ובקשתות והם מקיפים חצר רחבת ידיים מעוטרת בפסלים ובמזרקות.
  
במקום ישנם ארבעה מוזיאונים: הגמאלד-גלרי ובה אוסף ציורים של "המאסטרים הישנים" - המפורסמים שבאמנים, ולצדה מוזיאון כלי נשק, מוזיאון פורצלן ומוזיאון לאסטרונומיה. על גדות האלבה, שתחילתו בגבול פולין-צ'כיה וסיומו בים הבלטי, עוגנות דרך קבע ספינות נהר. חלקן חונות בדרזדן במסגרת מסען לאורך הנהר שאורכו למעלה מאלף ק"מ. אחרות ממתינות למטיילי יום.
  
הטיול הקצר ביותר הוא מזרחה, לטירת פילניץ, המרוחקת 15 ק"מ מן העיר. הארמון הבארוקי נבנה למען אחת מפילגשיו של אוגוסטוס, שהוסיפה לו מוטיבים סיניים. כאשר מאס בה המלך וסילקה, הוא הורה לבנות ארמון נוסף וזהה, ושני המבנים שימשו כארמונות קיץ ואירחו נשפים לרוב. ביניהם הוקם גן אנגלי מטופח.

מזרחה משם מתחיל האזור הידוע בשם "סקסוניה השוויצרית", המשופע ב"הרי שולחן". האתר המפורסם בחבל זה הוא בסטאי. הוא הומה תמיד תיירים (במקום יש גם בית מלון) הבאים לצפות על המצוק התלול ועל עמודי אבן חול אפורים, המתרוממים לגובה של עד 190 מטר מן העמק שבו זורם האלבה. הנוף מערבה, לעבר דרזדן, ומזרחה לעבר הגבול הצ'כי, הוא מרהיב.


למזלנו, ביום שביקרנו שם השמש האירה לנו פנים. תמונת נהר האלבה המתעקל כפרסה למרגלות הבסטאי מרשימה ביותר, כשברקע כפרים ועיירות, שלווים מן הסתם, ומסילת ברזל. האתר משופע במסלולי הליכה מוסדרים, ורבים פוקדים את המקום.

העיירה המרכזית בחבל ארץ זה היא באדשנדאו, ושמה מעיד על כך שיש בה מעיינות מרפא וגם בתי מלון אחדים. לא יותר. ממערב לעיירה ניצב אחד הגשרים הבודדים על הנהר באזור זה, ואפשר לעבור בעזרתו לגדה הדרומית כדי להגיע לטירת קוניגשטיין הנראית למרחוק מראש המצוק שעליו היא ניצבת.
  
במסעותינו ראינו פה ושם טירות, אולם קוניגשטיין היא מבצר אמיתי, אחד הגדולים באירופה. היא קמה בתחילה במאה ה-13, והורחבה במאות שבאו אחר כך. היא כוללת עשרות מבנים, שהפכוה לעיירה מוקפת חומה וגם יער. לתיירים מסבירים כאן, שהמבצר יכול להחזיק מעמד במצור של שנתיים.
  
במקום יש באר שנחפרה לעומק של 152 מטר ומרתף ענקי שאחסן חבית בירה ענקית. לאורחי המקום יתאפשר היום לשתות בירה באחת המסעדות שבמתחם. פעמים אחדות שימש המבצר את מלכי סקסוניה כמקלט מפני אויביהם וגם אוצרות הזווינגר הובאו אליו בעת מתוחה. בזמנים אחרים אירח המבצר את האסירים של אותם מלכים. בין המפורסמים שבכלואים היו ממציא הפורצלן יוהן בוטגר, האנרכיסט הרוסי מיכאל באקונין, ואחד ממייסדי המפלגה הסוציאליסטית של גרמניה, אוגוסט בבל.

במלחמת העולם השנייה שימש המבצר כמחנה שבויים. גנרל צרפתי, הנרי ג'ירו שמו, מאסירי המצודה, היה מן הבודדים שהצליחו להימלט משם בעזרת חבל שנתלה על החומה. כיום ניתן לעלות אל הטירה וגם לרדת ממנה במעלית החצובה בסלע.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...