מודלים ספרותיים: דמויות ספרותיות עם סטייל
שרשרות הפנינים של הולי גולייטלי, השכמייה של שרלוק הולמס, השמלה הירוקה של סקרלט או'הרה והצמות של תמר היפה. לרגל חודש הספר העברי, בחרנו תשע דמויות ספרותיות שהפכו לאייקון אופנה נצחי
לא מעט דמויות ספרותיות הסעירו את העולם מאז המצאת הדפוס, כשחלקן הפכו למוחשיות דרך עיבודים להצגות ולסרטי קולנוע. לעיתים המעבר בין הז'אנרים מדויק עד כדי כך, שנדמה לנו שאם הן יעברו ברחוב נזהה אותן מיד. לרגל חודש הספרות העברי, בחרנו תשע דמויות ספרותיות כאלה שהפכו לאייקון אופנה נצחי ומעוררות השראה עד היום.
כשהולמס יוצא את ביתו שברחוב בייקר בלונדון הוא שומר תמיד על מראה ג'נטלמני מכובד ואירופי, אך גם בתוך הבית הוא מוקפד לעילא, בחלוק משי ובנעלי בית
הולמס עורר לא מעט מעצבי אופנה ביצירתם ואחת הפרשנויות הזכורות ביותר לדמותו הייתה בקולקציה של ג'ון גליאנו לחורף 2010.
"האסופית", הספר הראשון בסדרת הספרים על אודות אן שרלי שראה אור לראשונה ב-1908, הצית תקווה בלבן של לא מעט נערות ברחבי העולם. לא רק בגלל הכמיהה לכך שאן שרלי היתומה תמצא את מקומה בעולם, אלא גם בגלל המהפך החזותי שהיא עוברת במהלך שמונת הספרים (רק חמישה מהם תורגמו לעברית): מילדה פרועה וטוםבוי מנומשת לעלמה יפהפייה ואלגנטית.
תהליך התבגרותה של שרלי בא לידי ביטוי בדמותה הוויזואלית, כשהיא הופכת מילדה ג'ינג'ית עם צמות בשמלות מרופטות ורחבות וכובע קש לאישה יפהפייה וחזקה הלבושה על פי צו האופנה. את ההשראה לדמות קיבלה מונטגומרי מתמונה שגזרה ממגזין בשנת 1900, בה הופיעה דוגמנית הציור האמריקאית אוולין נסביט, בעלת שיער אדמוני אסוף גבוה.
אותה נסביט השפיעה על הבגדים שלבשה שרלי, וביניהם חולצות לבנות עם שרוולים תפוחים וחצאיות מקסי, וכן על צללית ה-S של התקופה. עם זאת, הסופרת לא הייתה מודעת לסיפור השערורייתי שמאחורי התמונה: נסביט נעצרה בחשד למעורבות ברצח מאהבה לשעבר על ידי בעלה.
אוסקר וויילד אמר פעם שהאופנה כה מכוערת עד שצריך להחליף אותה מדי חצי שנה. מעניין מה היה אומר לו ידע שאופנת הדנדי שכה אהב במאה ה-19, עדיין רלוונטית היום, עוד יותר מאי פעם.
כשברא את דמותו היפה והגנדרנית של דוריאן גריי ב-1890, שיקף וויילד את תפיסת היופי של דור שלם ושל תרבות שקידשה את העיסוק של הגברים במראה חיצוני, כשגריי סימל למעשה את הפער שבין יופי פנימי לחיצוני אצל מעמד הביניים בתקופה הוויקטוריאנית.
גם הסופר וגם מושא הספר הפכו לסמל של הדנדי - אותו סגנון לבוש גברי שהתפתח באירופה באותה תקופה, הגדיר תרבות שלמה, ונתן לגיטימציה לעיסוק בלתי פוסק במראה חיצוני ובגינונים ולרדיפה אחר הנאות. גריי, ניהיליסט אמיתי, אהב חליפות מודרניות צרות, עניבות משי שנקשרו סביב צווארו ובדים עשירים כגון קטיפה ופרווה, כשבהתאם, נמשך לבילויים במאורות אופיום לונדוניות אפלות. סגנונו הייחודי המשיך להוות השראה ללבוש הגברי עד ימינו.
אם יש שמלה אחת שמזוהה יותר מכול עם גיבורת ספר, זו השמלה הירוקה שתופרת לעצמה סקרלט או'הרה בספר "חלף עם הרוח" מ-1936.
סיפור אהבתם של רט באטלר ואו'הרה מתחיל בתקופה של שפע ונוחות ממנה נהנו אנשי הדרום הלבנים והגאים בתקופת העבדות באמריקה. על רקע מלחמת האזרחים האמריקאית, שמלתה של או' הרה מספרת על המצוקה הכלכלית אליה נקלעו אנשי מדינות הדרום, שהתרוששו לאחר ההפסד במלחמה, והרווחה והשפע אליהם הסתגלו "חלפו עם הרוח".
או'הרה, אישה סוערת וחמת מזג, שהתרגלה לשמלות קרינולינה קצפתיות ועשירות, לא מקבלת את העובדה שתפגוש שוב את אהובה מבלי להיראות במיטבה, לכן היא תולשת את וילון הקטיפה מחלון ביתה ותופרת ממנו את אחת השמלות האיקוניות של כל הזמנים.
ב-1958 ברא טרומן קפוטה את דמותה המהפכנית של הולי גולייטלי בספר "ארוחת בוקר בטיפאני'ס", שמתרחש בניו יורק של שנות ה-40. גולייטלי הפכה מיד לאייקון אופנה, אך הפכה מוכרת עוד יותר בעקבות העיבוד לסרט, שלוש שנים מאוחר יותר, שם גילמה אותה אודרי הפבורן בצורה מדויקת ומעוררת השראה.
"ארוחת בוקר בטיפאני'ס" הייתה ועודנה מקור השראה לעולם האופנה, מקולקציות ועד הפקות אופנה, איפור ושיער.
לבגדים יש משמעות מיוחדת בספר "גברת דאלוויי", שפורסם בשנת 1925. הספר מתאר יום אחד בחייה של קלאריסה דאלוויי, בתקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה באנגליה, כשבמהלך הכנות למסיבה שהיא מארחת, חוזרת דאלוויי באמצעות פלאשבקים אל תקופות שונות ואל אנשים שונים בעברה.
הגברת דאלוויי, שעליה התבסס בחלקו הסרט "השעות", היא אשת פוליטיקאי אופנתית מהמעמד הגבוה, שדרך תיאורי לבושה בספר ניכר המבט הייחודי של וולף. לבוש הדמויות חושף את הפערים בין המעמדות, את השינויים שחלו בחברה האירופית בתחילת המאה ה-20 ואת מעמדן המשתנה של הנשים, במיוחד בתקופה שבין מלחמות העולם, כשלבושן הופך בהדרגה מכבד ומגביל לקליל ומשוחרר יותר, והמחוך נזנח לטובת שמלות רפויות.
לאיקונת האופנה הישראלית הבלתי מעורערת של הספרות הישראלית הייתה נקודת פתיחה טובה - קראו לה תמר היפה. שם משפחתה אומנם לא ידוע, אך ידועות צמותיה השחורות ואופייה האמיץ, שבא לידי ביטוי בהיותה חלק מחבורת חסמבה בשלהי המנדט הבריטי בישראל.
דמותה של סגנית המפקד ירון זהבי, שהייתה מאוהבת בו בסתר, התבססה ככל הנראה על דמותה של תמר רז, חברת הקיבוץ נען שבו גר מוסינזון. לתמר האמיתית היו דווקא זוג צמות בלונדיניות מפוארות, אך כשרצה להפוך אותה מוסינזון לדמות ישראלית ככל האפשר, הוא צבע את שיערה לשחור.
בספרות העברית יישמר לתמר מקום של כבוד, כאחת הדמויות הנשיות הפמיניסטיות הראשונות. אם לאיקונות אופנה אחרות בספרות העולמית היה תמיד יתרון בתלבושות התקופתיות, שמלות התחרה והקרינולינות, תמר הפכה את החאקי, הסנדלים ותיק העזרה ראשונה לשם נרדף ליופי ישראלי אמיתי.
דורות שלמים של ילדים ברחבי העולם גדלו על דמותו המאוירת של מקס, גיבור הספר "ארץ יצורי הפרא", שבורח מביתו אל עולם של פנטזיה כשהוא לבוש בתחפושת של זאב. לכן, לא מפתיע לגלות שהכמיהה הנוסטלגית לסיפור הילדים מקבלת ביטוי גם בעולם האופנה.
למרות הבחירה הלא שגרתית בהקשר אופנתי, מקס הלבוש חליפה פרוותית ואוזני חיה, הפך לאייקון אופנה בשנים האחרונות, במיוחד עם יציאת סרטו של ספייק ג'ונז לפני כשנתיים, ושימש השראה לחברת האופנה האמריקאית "אופנינג סרמוני", ולשלל הפקות אופנה כשהידועה בהן היא זו בכיכובה של אבי לי קרשאו, במגזין "דייזד אנד קונפיוזד".
"גטסבי הגדול", שפורסם ב-1925, הוא אחד הרומנים הגדולים של המאה ה-20: סיפור על אהבה גועשת, מערבולות רגשיות ושאלות של מוסר ושל טוב ורע. על רקע ניו יורק ולונג איילנד בעידן הג'אז של שנות ה-20, בולטים דייזי, אישה נשואה השוקעת לרומן מחוץ לנישואים עם ג'יי גטסבי, העשיר והמסתורי.
הוא בחליפות פשתן לבנות וסריגי פולו בוהקים, שמדגישים את עושרו של מי שאינו נדרש לעבודת כפיים ומארח מסיבות חברתיות המוניות ונחשקות, והיא בשמלות קיציות בצבעי קרם, בכובעי קש רחבי שוליים ובצעיפי משי רכים. הספר עובד ארבע פעמים לקולנוע, כשהמפורסם שבהם הוא בכיכובם של מיה פארו ורוברט רדפורד, בתסריט שכתב פרנסיס פורד קופולה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם