ראשי » סגנון » ניו אייג' » מסביב לקוסמוס

המסלול העוקף: השומרת של הגן

החיבור לטבע, החניכה השמאנית, הרצון לפרוש מחיי הציוויליזציה והחיים שהוקדשו לטובת החלום להקים תנועה קהילתית בסביבה טבעית. תחנות הרוח של יעל פינקרפלד ישראלי

יעל פינקרפלד ישראלי, מצוות מייסדי ארגון שומרי הגן.

"עופר, האקס שלי, ואני חיינו הרבה שנים בחו”ל ובאיזשהו שלב הוא התחיל לתרגל לימודים שהוא למד אצל טום בראון שחונך אצל שמאן, איש רפואה וסייר אינדיאני. טום הקים בית ספר למיומנויות חיים, וכשעופר היה חוזר הביתה אני הייתי מתרגלת איתו מיומנויות של תרבויות אדמה ביער.

החוויות שקרו לי תוך כדי התרגולים ביער יצרו חיבור מאוד חזק עם הסביבה הטבעית. גם כדרך אחרת לעבוד עם החושים, להתקרב לחיות ולחוש את כל האלמנטים של החי, הצומח ובכלל את הקיום של עצמך. להיות בחוץ בטבע היה כמו לחזור לבית שתמיד כמהתי לחזור אליו ולא ידעתי מהו.
 "זה היה מפגש מאוד עוצמתי ובעקבותיו היינו בהתלבטות - האם לפרוש מחיי הציוויליזציה למקום ביערות הגשם או לקחת את כל הכלים האלה ככלי חינוכי ולהעביר אותם הלאה? זה היה לפני למעלה מעשר שנים שקיבלנו ויז’נים שקראו לנו להקים ארגון ולהדריך מדריכים שיעבדו עם בני נוער וצעירים, מין תנועות נוער הוליסטית".

"הגענו לישראל בתחילת שנת 2000 בעקבות קול פנימי שהנחה אותנו שזה מה שאנחנו צריכים לעשות. קדמה לכך תקופה של קרוב לשנה שידענו שאנחנו צריכים לשנות את אורך החיים שלנו. עשינו הרבה מדיטציות על השאלה הזו, כדי להבין איזה שינוי אנחנו צריכים לעשות.

"לפעמים עופר היה מקבל ויז’ן שצריך לחזור לישראל ואני קיבלתי ויז’ן לנסוע לדרום אמריקה, ואז זה היה מתחלף ביננו...עד שהוויז’נים התאחדו לכדי אחד משותף -  שאנחנו צריכים לחזור ולהקים מרכז בכרמל ושאנשים יעברו אצלנו הכשרה להיות מדריכים ויעבדו עם ילדים בכל הארץ. ראינו את עצמנו חיים בבקתות או אוהלים, בלי לחזור לישוב בישראל. החלק הזה לא הצליח לנו, אולי היינו נאיביים. היה לנו חוזה להקים מחנה, אבל אז קרו דברים לא נחמדים וזה לא יצא לפועל".

"מאז עברו 11 שנים וכל שנה יש קורס הכשרה של מדריכים. כחמישים מתוך אותם מדריכים עובדים עם מאות ילדים בכל רחבי הארץ. הייחוד של תנועת “שומרי הגן” הוא שהיא קהילתית. צמחה משפחה מדהימה של אנשים שעובדים ביחד ויוצרים את כל הארגון הזה ביחד. אנחנו עובדים ממקום של מעגל ולא ממקום היררכי. הקהילתיות היא הרבה מעבר לרק לעבור את הקורס ולעבוד עם ילדים. למשל, צמח מתוך התנועה גם תיאטרון. לאחד המדריכים היה ויז’ן להקים תיאטרון שיעבוד רק ביערות בארץ וזה עוד ענף שצמח מתוך שומרי הגן.

"עיקר העבודה היא לעבוד עם ילדים. הקבוצות פועלות פעם בשבוע בסביבה טבעית שקרובה לישוב שלהם, ופעם בשנה, בפסח, יש התכנסות אביב, מין הפנינג של שלושה ימים".

"בתקופת ההקמה של התנועה הבית שלנו הפך למרכז כזה שאין לנו כמעט חיים פרטיים. החיים ממש הוקדשו נון סטופ למטרה שהדבר הזה יצליח לקום. האופן שבו פעלנו היה משהו שלא הכרתי קודם, להקדיש את החיים למשהו שאני מאמינה בו, שהוא מעבר לחיים הפרטיים שלי. היום זה כבר יותר מאוזן. יש משהו מאוד מהותי בלחלום בגדול את איך ומה שנראה שצריך לעשות בגלגול הזה, מעבר להרבה שיקולים ומחשבות הגיוניות. לקיים משהו שאת מאמינה בו. מתחוללים המון ניסים במקום הזה, החיים הופכים למשהו מאוד בעל ערך ומשמעות.

"החוויה החזקה היתה שאנחנו באמת יכולים להגשים חלומות, שזה לא סיפור הדבר הזה. יש דבר כזה באמת לחיות את הייעוד שלנו, פשוט להסכים לחיות את החיים, במלאות, בלהט יצירה. זה חיזק בי מאוד את החוויה שאנחנו יכולים לממש דברים שאנחנו רוצים, וזה מתבטא אחר כך בכל מיני דברים מעבר לפרויקט הזה, גם בדברים קטנים. זה חיזק בי מאוד את האמונה בחיים בכלל".

"יש הרבה אנשים או שיטות שפועלים למשל באמצעות מדיטציות במטרה לשנות את העולם עם מחשבות חיוביות. או למשל גישה של להפוך אנשים לבריאים באמצעות טיפולים, או להציל את העולם בעזרת אקולוגיה. אנחנו אומרים שהכל נחוץ.

אנחנו מתייחסים גם לקיום הפיזי, כמו איך לגשש ולהתקיים בתנאים הכי בסיסיים, כדי לחזור ולחוות את החוויה של להיות חלק אינטגרלי מהבריאה - להכין כלים, קשתות, להכיר צמחי מאכל ומרפא, ולצד זה גם לפתח את התקשורת האנרגטית שלנו עם הסביבה ועולם הרוח. יש המון דגש על המקום של האדם - איך אנחנו חיים עם האחים והאחיות שלנו, הפן הרגשי. תקשורת שקופה. החברה החדשה שאנחנו מאמינים שצריכה להתפתח. בעצם, אנחנו יוצרים חברה אלטרנטיבית בזעיר אנפין, שמתרחבת לאט לאט".

"רוחניות היא החלק השמימי של החיים, החלק הפחות נראה ומוסבר כביכול, אך החשוב כל כך למהותנו כבני אדם המחברים בין שמיים וארץ".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...