מחובר: היום בו גוגל ניתקו אותי
"מה זאת אומרת מחשב?", שאל אותי התופר ההודי ברחוב בדלהי בזמן שהכין את השרוול שלי. "בשביל מה צריך את זה?". רן ובר הוא בחור אנלוגי בעולם דיגיטלי
"מחשב? אתה לא יודע מה זה מחשב?!", שאלתי בתימהון.
"לא". הוא המשיך לתפור ולגזור במהירות ובמרץ, הגזירה לא היתה ממש ישרה, אבל הוא הצליח איכשהו להעלים את זה עם כל מיני תפרים שונים ומשונים. "בשביל מה בכלל צריך מחשב?!".
הוא הסתכל עלי בחיוך שחשף מערכת שיניים חלקית ביותר, ואמר "יותר מהיר ממני?! איך זה יכול להיות? בכלל – לא צריך לתפור מכנסיים יותר מהיר מזה! תאמין לי, אני תופר מספיק מהר".
צודק. חשבתי לעצמי. לך תתווכח איתו. הוא באמת תופר מהר. עקום. אבל מהר.
מאז עברו משהו כמו 15 שנה ולפעמים אני עדיין נזכר בו וחושב – אולי הוא צודק. מי צריך את כל המחשבים האלה?!
היה פעם ז'אנר של סרטים וספרים שדיברו על היום שבו מחליטים "להשמיד" מישהו על ידי מחיקת זכרו ממערכות המחשבים, פתאום באותו היום אין לו אפשרות למשוך כסף מכספומט, הדרכון שלו מאבד את תוקפו, מבוטלים לו כל החשבונות, הוא כבר לא נחשב אזרח ועוד ועוד. אחד הרעיונות השולטים בז'אנר הזה היה להראות כמה אנחנו מסתמכים על טכנולוגיה ולא שמים לב לכך שהיא משתלטת לנו על החיים.
יום אחד, בדרכי החוצה מהבית החלטתי לרגע לבדוק משהו בחשבון הג'מייל שלי. לא הצלחתי להיכנס. מממ... חשבתי לעצמי – אולי לא הקשתי את הסיסמא טוב? אחרי כמה ניסיונות מכמה מחשבים שונים הבנתי שיש פה בעיה. מסתבר שהחשבון שלי נותק. למה? אוי. חשבתי לעצמי – בטח האקרים פרצו לי לחשבון ושלחו דואר ספאם בכמויות אדירות וגוגל החליטו למחוק לי את החשבון. מה אני אעשה עכשיו?
פתאום הכל צף – כמה אני תלוי בחשבון המייל הזה. יש לי שם סיסמאות של שרתים, תכתובות עם לקוחות, בקשות שמחכות לטיפול, לוח משימות, מיילים של כל מי שאני בקשר איתו – משפחתי, חברי, עסקי. מה אני אעשה? אנשים שולחים לי ברגע זה אמיילים ומחכים לתשובה – הרגשתי אובד עצות.
לקחתי את הילדים לגן ובדרך הגעתי שוב למסקנה שהכל בגלל האינטרנט הארור הזה – מי בכלל צריך אותו? אז מה אם אני עובד בזה, אני אמצא משהו אחר להתפרנס ממנו – אולי אפתח רשת מאפיות לחם שאור? אולי באמת הגיע הזמן שאשקיע יותר בספרים שאני רוצה להוציא? אולי בכלל משהו אחר? אבל שוב נמאס לי מהאינטרנט
שמעתי הרבה סיפורים על תאגידי הענק – פייסבוק, יאהוו, גוגל וחברותיהן שמציעים שירות חינם, אבל יכולים לנתק אותך – תרתי משמע. אנשים שנסגרו להם חשבונות הפייסבוק ואיבדו קשר עם מאות אם לא אלפי אנשים. זאת סיטואציה מוזרה שבה מצד אחד אתה מקבל משהו מדהים בחינם ומהצד השני אתה תלוי בחסדיהם של גופים מעורפלים ואנונימיים שאין לך קשר ישיר ואנושי איתם.
פתאום נזכרתי שאני בעצם כן משלם להם! כדי להרחיב את תיבת הדואר, שילמתי להם משהו כמו 5 דולר לשנה – אבל עדיין, אני לקוח שלהם! מיד שלחתי להם בקשה להפעלה מחודשת של החשבון עם הדגשה שאני לקוח משלם שלהם. נתתי להם כתובת דואר אלקטרוני משנית שעדיין עובדת ותוך קצת פחות משעה קיבלתי אימייל בנוסח "סליחה, טעות, עכשיו הכל עובד".
המייל חזר לפעולה, אבל השאיר אותי עם התחושה של השבריריות של העולם. עד כמה באמת אנחנו תלויים בטכנולוגיה. עד כמה אנחנו מסתמכים על המיחשוב כדי לנהל את החיים שלנו. מצד אחד, כמה זה מקל, אבל מהצד השני, כמה זה מסבך את הדברים.
אני מכיר אנשים בעולם המתועש והסופר-טכנולוגי שלנו, שאין להם אינטרנט, אין להם טלוויזיה והם שורדים. זה נשמע כמעט לא סביר אולי. אבל זאת מציאות. במבט מהצד הם אולי נראים מנותקים – הרי אין להם הזנה בלפיד לזרם הדם של המגמות הלוהטות בשוק ההון, או ציטוטים מרשימים ועצות לחיים טובים ועמוקים יותר ממרום מעמדה של סלברטאית פלונית או אלמונית – אבל הם מחוברים. הם מחוברים לפשטות של החיים, הם מחוברים לאמת שבפנימיות, ללא היסח הדעת האינסופי של העולם הדיגיטלי.
אני לאו דווקא נגד העולם הדיגיטלי – עובדה שאני חי ופועל בו. רק שמדי פעם מתגנבת למוחי המחשבה, בשביל מה צריך את כל הבלגן הזה? אולי עדיף שג'מייל היה נשאר מנותק. ואז אני חוזר לעצמי ומשכנע את עצמי שבעצם, כמו כל דבר, זה עניין של מינונים. שאני, כמו כל אדם אחר, צריך למצוא את המינון של השימוש בטכנולוגיה בלי לתת לה להשתלט על הזמן שלי ועל מרחב המחשבה שלי.
אני משתדל להשתמש בטכנולוגיה כדי ליישם את הדברים שאני מאמין בהם. אני משתדל (ולא תמיד מצליח) לדאוג שהטכנולוגיה, שהכלי, תהיה בשירות האור, בשירות התוכן שאני רוצה לצקת בה. אני משתדל להשתמש בטכנולוגיה ככל שאני יכול, בשימוש מבוקר.
שימוש מבוקר הוא תמיד יותר קשה מהחלטה חדה וחד משמעית – כן או לא. אבל בשימוש מבוקר אנחנו יכולים להתחבר באמת לעניין האמיתי שלנו – מה הצרכים האמיתיים שלנו בטכנולוגיה או בכל תחום אחר. הרי הבורא נתן לנו עולם שלם של אפשרויות, כל דבר יכול ללכת לכיוון השלילי חס ושלום או לכיוון החיובי – איך אני משתמש בכל דבר להשיג את הטוב שבו?
זהו אחד העקרונות הבסיסיים בתורת החסידות – לעלות כל דבר לשורשו, ולהשתמש בכל דבר, גם אם הוא לא נקרא קדוש כדי לקדש את העולם, כדי להעלות את העולם, כדי להכניס עוד ועוד טוב בעולם.
אז בינתיים אני לא מנתק את חשבון האימייל שלי. אבל אני לא שוכח את אותו ההודי ששאל אותי – בשביל מה בכלל צריך מחשב? אני מקווה שאני עכשיו זוכה לענות, לעצמי לפחות, תשובה טובה יותר – כמו כל כלי, להשתמש בו כדי לשרת את התכלית שאני מאמין בה.
לאתר של רן ובר, התחלות חדשות
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם