אוף ביט: ויטה דול מדווחת מברלין
הנעליים של טביתה סימונס, בלוג הביוטי של אמילי וייס, המחווה של אנבל נילסון לאלכסנדר מקווין והפריחה של קארין רויטפלד
המתלבשת הטובה ביותר של אירוע הגאלה בפתיחת התערוכה לזכר אלכסנדר מקווין במטרופוליטן הייתה טביתה סימונס, שהגיעה בשמלת וינטג' מיני, בהדפס פסים אלכסוניים ועם שובל ארוך, בצירוף סנדלי אבנים יקרות. הבגד שייך לסימונס עצמה, מי שהייתה הסטייליסטית של תצוגותיו ואחת מחברותיו הקרובות של המנוח.
סימונס, 39 , היא בריטית בעלת סגנון לבוש שמשדר נון שלנטיות, שהכניסה את חולצות המלחים לאופנה הרבה לפני שהפכו לטרנד. היא דוגמנית עבר וסטייליסטית הבית של המגזינים "דייזד אנד קונפיוזד" ו"אנד'ר מגזין", ועובדת גם עבור "ווג", כמו כן, היא אשתו של צלם העל קרייג מקדין.
סימונס גם מעצבת ליין נעליים
אפרופו זוקובה, כבר מ-2009 רוב הנעליים של סימונס מכונות בשמות של גברות שוות כקארן אלסון וגרייס קודינגטון, חברות ומוזות של המעצבת. אפשר להיטרף מהתוצרים (ומהמחירים) בחנויות מובחרות כקולט, ניימן מרקוס, דה וובסטר וב- www.mytheresa.com.
גיליון מאי של "ווג" פריז, בניצוח עמנואל אלט, מבהיר ששינוי רציני ושלילי עובר על העיתון. מכל כתבות האופנה בגיליון, רק אחת שווה אזכור, בכיכוב פראה בהה אריקסן א-לה דיוויד בואי בימי הגלאם רוק שלו. מרכז הכובד הוא כעת כתבות בנושאי יופי, והאדגד הפרובוקטיבי מימי קארין רויטפלד אבד. אי אפשר שלא להיזכר בדברי קרל לאגרפלד מיד לאחר מינויה של אלט: "היא סטייליסטית נהדרת, אבל האם זה הופך אותה לעורכת טובה?".
ובינתיים , רויטפלד לא מפסיקה לעבוד. היא סגננה את קמפיין החורף הבא של שאנל, אצרה את "אנטיב" - תערוכת צילומי קרל לאגרפלד, חזרה לסגנן עבור "וי מגזין" ובעיקר עמלה על סיום הספר על אודותיה, שייצא באוקטובר בשם.
הספר מלא בתמונות שנויות במחלוקת, IRREVERENT שמבהירות מדוע אין לה תחליף. אחת מכתבות האופנה שמופיעות בו היא מהזכורות באוונגרד הניינטיז, מתוך "דה פיס", אפריל 1998 . ב"הקצבית" שצילם מריו טסטינו, אווה הרציגובה הצעירה אוחזת סכין קצבים, טוחנת בשר ואוכלת שאריות עוף מסינר הקצבים שלה, בבגדי מעצבי עילית. השילוב בין יופיה הנוגה והאפל לבין נתחי הבשר והביגוד המסוגנן בשלמות, אפקטיבי. רויטפלד טוענת שמדובר באחד משיאי הקריירה שלה. ברור.
אמילי וייס האמריקאית, 26, היא עוזרת סטיילינג של הסטייליסטית אליסה סנטיסי, אבל בעת האחרונה היא הפכה גם לאייקון אופנה ומככבת בבלוגים השווים "דה קאט" של ה"ניו יורק מגזין","ג'ק אנד ג'יל" ו-TALES OF ENDEARMENT.
מדובר בבחורה חיננית שהייתה דוגמנית לנוער, פאשניסטה מקצועית שלבושה נע בין שמלות וינטג' רומנטיות שיקיות לבין ז'קטי מעצבים מתוחכמים, עם חיבה לשנות הארבעים. אבל מה שהפך את וייס לכוכבת הלוהטת של הבלוגוספירה, הוא הבלוג שלה INTO THE GLOSS, שעלה לאוויר בספטמבר אשתקד.
וייס עלתה על רעיון פשוט וגאוני שטרם טופל: בלוג שעוסק בביוטי, מהצד האופנתי שלו. בעזרת קשריה היא מצלמת את הטופ מודלס עם מוצרי ביוטי חדשים, בתמונות מרהיבות. בפנים: קרלי קלוס, ג'ורדן דאן, פראה בהה אריקסן, נטשה פולי, סשה פיוורובה, קריסטל רן, אריזונה מיוז ועוד. יש צילומים בלעדיים של ההתרחשויות מאחורי הקלעים של תצוגות האופנה הנחשקות, עם אינפוטים על איפור ושיער, וראיונות מיוחדים עם פיגורות המצולמות לצד ארונות הקוסמטיקה שלהן בביתן, בתוספת טיפים. וייס סיפרה לקולגה מהבלוג "טיילס אוף אנדירמנט" ש"הגעתי למסקנה שרוב האנשים שעובדים בתחום היופי והאופנה כמעט לא מתאפרים, אבל כן מטפחים את עצמם. אני לא אוהבת הרבה איפור ולא שמה כלום בשיער, אבל אוהבת לשנות צבע, למשוח שפתון, ומאוד מתעניינת בקרמים לטיפוח העור".
המדור , גולש קבוע, ממליץ בחום על הטיפים של קרולין טרינטיני וג'וליה רסטון רויטפלד. תנו לוייס להיות שפן הניסיונות שלכן.
אנבל נילסון, 42, היא אשת חברה נחשבת בלונדון, גרושתו של נט רוטשילד, בן למשפחה הידועה. היא הייתה המוזה של אלכסנדר מקווין וחברתו הטובה, שימשה בעבר כשושבינה בחתונתו, דגמנה בעירום בסרטון פרסומת שלו והתהלכה באירועים חברתיים במיטב מחלצותיו, חלקן שקופות לחלוטין.
נילסון הפרובוקטיבית הפיקה את הערב לזכר מקווין בכנסיית סנט ג'ון, שבו שרה ביורק, ולכבוד הרטרוספקטיבה במטרופוליטן עמלה עם "הארפר'ז בזאר" הבריטי על פרויקט לזכרו. היא גם ראיינה את קייט מוס ואת דפני גינס, שמעטרות איתה את גיליון המגזין הייחודי.
על היום שבו פגשה אותו והחלה לדגמן עבורו, נילסון כותבת במגזין: "לי עמד בתחתית המדרגות בסטודיו שלו, לפני 18 שנים. עבורו זו הייתה קפיצת מדרגה, משום שלפני כן הוא התיז צבע על בגדים בחצרות של חברים ותלה בסלון שלהם חתיכות שעמד לתפור".
על המדידות הראשונות היא מספרת: "הופשטתי מבגדי לחלוטין, על המקום. קיבלתי מיד ציון עשר על כך שאין לי ישבן, ירכיים, שדיים ומותניים. אנשים לא הבינו שלי סבל מהפרעת גוף דיסמורפית" (הפרעה נפשית שגורמת לאנשים לדמיין פגמים בגופם, או לייחס חשיבות מוגזמת לפגם גופני מינורי, ו.ד).
נילסון מוסיפה כי "ברחנו ביחד בסיום כל תצוגה שלו, מכורבלים בחלק האחורי של מכוניתו".
על מחשבות הפרישה שלו היא מספרת: "להפסיק לעצב היה בלתי אפשרי, אף על פי שדיבר על כך. אסור להאמין לטענה שהוא לא אהב את חייו ואת כישרונו. והיה לו תמיד הרבה הומור. אחת מהאהבות הגדולות שלו הייתה בישול".
השבוע האחרון במחיצתו, היא כותבת, "הוא משהו שאני מנסה בכוח לשכוח. המוות של אמו היה שוק. הריקנות שחש אחרי מותה הייתה כה אינטנסיבית, שלא הייתה דרך לתקשר עמו".
חבריו , לדבריה, יזכרו אותו כאדם גדול מהחיים, "ברגעים הגרועים ביותר וברגעים הטובים ביותר היה רק אלכסנדר מקווין אחד".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם