אבולוציה נשית: דרך חדשה לאקטיביסטיות
רק לאחר שהאוניברסליות של החיים מתגלה בפנינו אנו יכולות להפוך למדעניות שחוקרות את עצמנו לאורך התרבות וההיסטוריה. איימי אדלשטיין על הגל הבא של שחרור האישה
אנו חיים בעידן שבו מתרחש שינוי תרבותי עצום לנגד עינינו. התקוממויות שאיש לא העז לדמיין מציפות את מסכי החדשות מדי יום: מי היה מאמין שתנועה של אנשים למען דמוקרטיה תכבוש את הרחובות בארץ שבה נולדה אחת מהתרבויות הראשונות העולם? גם נשים משתתפות במהלך התנועה הזו לשינוי ונחשפות לעין הציבור.
בזמננו, נשים אמיצות כמו שירין אבאדי (עו"ד איראנית, זוכת פרס נובל לשלום שהקימה את מרכז ההגנה לזכויות האדם) משמיעות את קולן. נשים מקצועיות כמו לארה לוגאן (עיתונאית דרום אפריקאית שנאנסה בעת הפגנה בכיכר תחריר במצרים) נתקלות באלימות וחושפות אותה. נשים חזקות כמו הילארי קלינטון הופכות למנהיגות ברמה גלובלית.
מה המשמעות של כל זה עבור נשים מתקדמות בעידן שבו נראה כי עבר זמנו של הפמיניזם; כאשר נושאים גלובליים, כמו שינויי אקלים, טרור, משברים כלכליים מעסיקים הרבה יותר את הדור הצעיר מאשר נושאים הקשורים במגדר; כאשר הערכים שלנו מעוצבים פחות על ידי אידיאליזם או פילוסופיה והרבה יותר על ידי הרגע התקשורתי האחרון?
ככל שאני מהרהרת יותר בשאלות האלה, הקשורות לפיתוח התרבות שלנו ולפסיפס הרבגוני של זמננו, עולים במוחי שלושה מקרים שנתקלתי בהם השבוע: שבועון אידיש בברוקלין מחק את שרת החוץ קלינטון מתמונה רשמית של פגישה בבית הלבן, כי היא אישה; ניקולאס קריסטוף, עיתונאי של הניו-יורק טיימס, פרסם עוד אחת מהחשיפות האנושיות הכואבות שלו על הסיכונים של מילה נשית אצל אלפי נשים אפריקאיות; ואחת מהקולגות שלי, מרצה רוחנית מיומנת ביותר
מה הקשר בין הדימויים הכל כך שונים זה מזה לכאורה לבין הגל הבא של שחרור האישה?
כל אחד מהאירועים הנ"ל מצביע על שלב שונה בהתפתחות ועל אתגרים שונים העומדים בפני נשים בעולמנו בנקודת הזמן הנוכחית. במקרה הראשון, יש לנו מסורתיות שחלף זמנה המשתמשת בטכנולוגיה עכשווית כדי לשנות את ההיסטוריה; במקרה השני יש לנו רכושניות שבטית ברוטאלית המזיקה לחופש האישי של נשים ולבריאותן; ובמקרה השלישי יש לנו חוסר בטחון פסיכולוגי אשר רבות מהנשים שהשיגו רבות בחייהן מסוגלות לגבור עליו.
בעידן הדיגיטלי, אנשים כמוני וכמוך מודעים בהכרח לכל נקודות המפגש החשובות האלה. בעוד שכל אחת מהן מצביעה על עניין נשי, הן מייצגות גם היבטים שונים של המציאות ודורשות כלים שונים להתמודדות. אם כן היכן עלינו, האקטיביסטיות, להתחיל? על מה להתמקד? האם קיימת תמימות דעים בקשר לכך או האם קיימת נקודת מבט אחת שתאפשר לנו להגיב לכל זה?
אחרי עשרות שנים של אימון בבית הספר למחשבה אבולוציונית של חלוץ ההתפתחות אנדרו כהן הגעתי למסקנה, מתוך ניסיון אישי, שאי אפשר להתייחס לנושאים השונים האלה כאל מקשה אחת. אני מוצאת גם שכנשים יחידות, אל לנו לנסות להתייחס לכולם. כדי להיות יעילות, עלינו להתמקד באחד מהם ולהתחייב לו עם כל הלב. עלינו להיות ברורות לגבי מטרותינו ואז להשתדל להישאר קשורות לחזון שהוא מעבר לתפיסתנו.
עבודתי וניסיוני כפמיניסטית מהגל השני, ציונית צעירה, סטודנטית למדעי המדינה ולבסוף מחפשת רוחנית, הובילו אותי לקו הגבול שכהן מכנה "חוד החנית". הוא מתכוון בכך לנקודה הרחוקה ביותר שאליה הובילה האבולוציה בפיתוח יכולות התודעה והדרכים המפותלות של התרבות המשותפת שלנו.
לעתים קרובות שואלים אותי אם גישה זו היא אזוטרית או מופשטת מדי. עבורי, במשך העשור האחרון, היא הפכה קונקרטית יותר ויותר. אני משוכנעת לגמרי שלפחות מיעוט מובהק של אקטיביסטיות צריכות לכוון את כל תשומת ליבן לחוד החנית הזה, כי בו מצויה תכנית המתאר ליצירת עתידנו.
משמעותם של אופני החשיבה שלנו ושל יכולותינו להיות מודעים ברמות עמוקות יותר היא שאנו יכולות ליצור בינינו הסכמים חדשים, לבנות פיגומים חדשים לצורך יצירת תרבות שאינה נשלטת על ידי תגובות לעברנו אלא סופגת את השראתה משאיפה מודעת לעתיד שעדיין לא נוצר. ההתפתחות הקולקטיבית שלנו זקוקה לחלוצים רוחניים ופילוסופיים, כי הם מכוונים אותנו לתחומים חדשים. כפי שבעלי, איש חינוך, נוהג לומר לתלמידיו: "פילוסופיה אינה מותרות".
כדי שנוכל לגלות נקודת מוצא שאינה מוגבלת על ידי ההתניות שמגדירות אותנו ומצירות את צעדינו – ובתוך כך, לאפשר לנו למלא תפקיד חשוב בפיתוח התודעה שלנו – כהן מונה, בפני גברים ונשים כאחד, מספר צעדים התפתחותיים.
למרבה ההפתעה, צעדים אלה חפים מכל מאפיינים של מגדר; עם זאת, מצאתי שיש להם ערך עצום בעבודתי, שכן הם מאפשרים לנו לדון בצעד הבא עבור נשים הנמצאות בחוד החנית.
תחילה, הוא טוען שעלינו לגלות את נקודת המבט שקודמת לזמן, למחשבה ולעולם. נקודת המבט הזו מכוּנה בשמות שונים במסורות החכמה הגדולות: קרקע ההוויה, התודעה המוחלטת, חוסר הגבולות מעבר ללידה ולמוות, שלמות, ריקות, הכוח העליון שאין לתארו, או אלוהים.
רק לאחר שהאוניברסליות של החיים מתגלה בפנינו אנו יכולות להפוך למדעניות שחוקרות את עצמנו. חופשיות ולא כבולות, אנו יכולות להתחיל לראות את מבנה האישה כפי שנבנה לאורך זמן, החל מהביולוגיה והפיזיולוגיה הנשית דרך התרבויות הקדומות, עידן הדתות המסורתיות, המהפכה התעשייתית והעידן המודרני.
אנו יכולות להתחיל לראות איך אנו נושאות בקרבנו את ההתניות ואת אופני התגובה כהדים של העידנים הקודמים, בדיוק באותו אופן שכל בני האדם עדיין נושאים בתוכם את מוחם של הזוחלים גם אם יכולותינו הקוגניטיביות מפותחות בהרבה.
ככל שאנו מסתכלות פנימה, כשאנו בעת ובעונה אחת הצופָה והנצפּית, הופכת הסקרנות האמיצה הזו - שאינה שונה מזו של האסטרונאוטים הראשונים - להיות המוזה שלנו ושותפתנו לדרך. אנו הופכות לארכיאולוגיות של המבנים של האני שלנו, לומדות את הדרך שבה עוּצבנו על ידי הלחצים השונים בתהליך התפתחותו של העולם.
וככל שאנו מצטיינות כחוקרות של העבר, בו בזמן בעבודה הזו אנו חותרות לעבר זה שנמצא מעבר לעצמנו, בעתיד – לעבר זה שעדיין לא עוצב ועדיין לא נולד.
כדי שנשים יכתבו את ההיסטוריה, לא רק את זו שלהן אלא גם פרק משמעותי בספרי העתיד, על חלק קטן מאתנו למקד את מבטנו על נקודת החזית הזו – מעבר להקלה בסבלם של אלה אשר לא שפר מזלם, מעבר לתיקון של דעות קדומות מיושנות שנותרו מזמנים עברו והרבה מעבר לעבודה הפסיכולוגית המתוחכמת ביותר. כי בחוד החנית הזה של התודעה והתרבות, הנטוע מעבר לזמן בקרקע הוויה מיסטית וקשור קשר הדוק עם התהליך הסוער של האבולוציה, אנחנו יכולות להתחיל לקלוט ולהגדיר סוג של טרנספורמציה פנימית שתשנה גם את פעולתנו החיצונית.
לטרנספורמציה כזו יש את הכוח להביא לטרנספורמציה אלכימית של התרבות. עצם האפשרות שאקטיביסטיות יעבדו בדרך ממוקדת ברמה זו היא כשלעצמה התקדמות חדשה, כזו שתהפוך אותנו למחברות ההיסטוריה.
איימי אדלשטיין, מורה בכירה ב-EnlightenNext, מתרגלת מזה 25 שנה, את פילוסופיית ההארה האבולוציונית של אנדרו כהן. היא תדריך שני סמינרים בתל אביב, ב-27 וב-28 במאי. למידע נוסף
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם