ראשי » סגנון » תיירות » תיירות בעולם

הכל מווינה: טיול משמין בבירה האוסטרית

אחרי שתבקרו בבית הקפה הסודי, תציצו לחדרי החזרות התת קרקעיים, תאכלו בקנטינה על גג בית המשפט ותקנחו בגלידה איטלקית, תבינו שהתדמית האנכרוניסטית של וינה לגמרי יצאה מפרופורציות

מיכל לברטוב, וינה | 4/6/2011 11:08

תגיות: וינה,אוסטריה (תיירות),דנובה

אומנם יהיה מעט מוגזם להצביע על וינה כעל אחת מהבירות המגניבות, אבל הדימוי הפלגמטי והסכריני של הבירה האוסטרית לא רק שאינו עושה עמה חסד - הוא גם ממש לא מדויק. העיר הזו מקפידה על כמה אלמנטים שמרניים במיוחד, אבל לאו דווקא מטעמי קיטש: בתי הקפה וההויריגנים (בתי היין) הם דווקא מוסדות עירוניים אותנטיים, ויטאליים ומעניינים הרבה יותר מהתדמית שיצאה להם כמלכודת תיירים.

המוזיאונים והגלריות בעיר שומרים על איזון מרשים בין קלאסיקה לדופק הפועם של הסצינה הבינלאומית, וטובי הארכיטקטים בעולם מוזמנים לבנות בה פרויקטים שאפילו בברצלונה היו נחשבים לנועזים. לצד כל אלו, יש בווינה גם חיי תרבות, יצירה, חברה ואקדמיה שנותנים פייט לא רע לבירות אירופיות אחרות, תוך שאינם משמיטים מסורות מקומיות ואף מטפחים אותן.

במילים אחרות: מי שביקר אי פעם בוורסאי זכאי לפטור מחוויית וינה המצועצעת על ארמונותיה המצויצים. תחת זאת, אפשר לדגום את העיר המרתקת הזו מנקודת מבט רעננה הרבה יותר. הנה כמה דוגמאות למקומות וחוויות שנותנים מושג רחב יותר על וינה מאשר הגדרתה המתקתקה כמעונה הרשמי של הנסיכה סיסי.

קפה: לא חייבים לשלם

בתי הקפה של וינה הם מוסד שנאמר עליו כבר הכל, ואפילו לתייר המרדן ביותר ראוי לפנות זמן איכות עבורם. ועם זאת, אם חשקה נפשכם בחוויה שונה, החישו פעמיכם אל בית הקפה הסודי הנמצא במתחם השוקק שליד האוניברסיטה באזור התשיעי של וינה. משמאל לכניסה מס' 18 בגארניסונגאסה, שתי כניסות מבית אלברט שוויצר, נמצאת חנות נטולת שלט.

בית הקפה הסודי. התעריף נתון להחלטתכם. יחצ

לחולפים על פני החזית הזו בזריזות נראה בית הקפה כמו חנות או גלריה בשלבי התארגנות. אבל אם מתעכבים לרגע, מבחינים שמעבר לצמד חלונות הזכוכית תלויה מקינטה פעוטה ולידה ספל אספרסו צחור. בפנים מקבל את הבאים מראה מינימליסטי לא פחות. על רצפת עץ כהה, בחדר בינוני בגודלו, עומדים ארבעה שולחנות: שניים מהם מחזיקים מגדלים של ספלי חרסינה לבנים ותחתיות תואמות, ומכונת אספרסו קטנה. שולחן עץ גבוה מתוגבר במטחנות פולים ובמכונת אספרסו ענקית. ממול שולחן עץ גדול, וסביבו שישה כיסאות צבעוניים - שהם גם כתמי הצבע היחידים במקום, לבד מסחלבים וכמה ציורי שמן פסיכדליים על הקירות.

היזם

והבעלים הצעיר, גאורג בראני טוב המראה, הוא זוכה קבוע בתחרויות באריסטה ארציות ובינלאומיות. התפריט (הבלתי כתוב) מכיל שתי אופציות: קפה עם חלב או בלי חלב. את הקפה הנבחר לוקחים בעמידה, ניגשים לשולחן היחיד, או - אם ששת הכיסאות תפוסים - שותים בעמידה. לפני שיוצאים משלמים - או לא - והתעריף נתון להחלטתכם. התנאי היחיד: בעת התשלום (ובעיקר אם החלטתם לא לשלם) יש להביט בעיני הבאריסטה, ולומר לו מה אתם חושבים על הקפה שלו.

קהל הלקוחות מורכב ממרצים, מסטודנטים, מעורכי דין מהמשרדים בסביבה ובכלל ממי שדגם את בתי הקפה הרבים באזור מרובה האופציות הזה, ופסק שזה הטוב שבהם.

טיפ: שעות הפתיחה אינן קבועות, וכדאי להגיע בבוקר או בצהריים המוקדמים.

CAFFECOUTURE ,GARNISONGASSE 18

ארכיטקטורה : סיור על שפת הדנובה

בית המגורים שתכנן פרידנרייך הונדרטוואסר באזור השלישי של וינה, הפך כבר מזמן לאחד מאתרי התיירות של העיר. עבודה ארכיטקטונית וינאית אחרת של האמן והאדריכל האוסטרי-יהודי-ניו זילנדי המנוח מצופפת סביבה הרבה פחות מבקרים, אף שהיא מעניינת לא פחות.

מדובר בתחנת כוח הממירה מדי שנה כ-200,000 טונות של אשפה ביתית לאנרגיה שמספקת חימום ליותר מ-60,000 משקי בית בעיר. התחנה, שהונדרטוואסר עיצב מחדש לבקשת העירייה, שוכנת על שפת תעלת הדנובה. המאפיינים ההונדרטוואסרים שלה-הבלחות האדום, השחור והצהוב, כדורי הזהב - כל כך בולטים, עד שקשה שלא להבחין בה עוד מרחוק. סיורים בתחנה אפשריים בתיאום מראש.

ממש למרגלות התחנה נמצא קומפלקס הוויאדוקט (VIADUCT, כלומר גשר דרכים), סדרת מבני מגורים ומשרדים שתכננה זאהה חדיד מעל עוד נכס אדריכלי שמור: גשר הרכבת התחתית שבנה אוטו וגנר, יקיר ארכיטקטורת וינה בשלהי המאה ה-19. הסגנון המונוכרומטי הנקי, החד והגיאומטרי של האדריכלית הבריטית הוא תמונת היפוך לפראות המסוגננת והצבעונית של הונדרטוואסר.

שני המבנים, השונים כל כך בסגנון, בתכלית ובאידיאולוגיה משתקפים זה לצד זה במימיה השלווים של תעלת הדנובה.

טיפ: כמה עשרות מטרים דרומה משם, מתחת לגשר הפרידנסברוקה (FRIEDENSBRUECKE), מצויר גרפיטי משובח של לוויתן ענק, שנראה כאילו נחת על חלוקי הנחל שלצד שלוחת הדנובה.

LANDE 45 SPITTELAUER SPITTELAUER THERMAL WASTE TREATMENT PLANT

בר: פסיכדליה בקומה ה-18

"לה לופט", הבר-מסעדה של מלון סופיטל-שטפנסדום החדש בווינה, הופך, ובצדק, לנקודה החמה בעיר. בווינה מעוטת גורדי השחקים, בניין בן 18 קומות הוא כבר נקודת השקפה. הארכיטקט ז'אן נובל ניצל היטב את היתרון הזה, והפך את "לה לופט", הממוקם בקומה ה-18, למרחב שאשכרה צף לו מעל העיר. החוויה שתחושת הציפה הזו מספקת מצדיקה אפילו את מחירי האלכוהול הגבוהים (יחסית לווינה, כן? בתל-אביב ובירושלים הם בתחום הנורמה).

בלילה הופך הנוף הזה לאירוע הנע בין הסוריאליסטי לפסיכדלי. לאפקט יוצא הדופן אחראים חלונות הזכוכית הבנויים כתיבות מלבניות, התקרה המצופה יריעות עם הדפסי ענק של עלי שלכת, ומסכי הטלוויזיה המעוגלים המוטמעים בתוך היריעות הללו. השילוב העיצובי-טכנולוגי מעביר את השתקפות ההדפסים שעל היריעות אל עומק שמי וינה, ומצייר מעל העיר חשרת עננים עמוסת צבע. זהו פרסקו אפוקליפטי שנמתח עמוק אל האופק ומשתנה באמצעות השתקפות מסכי הווידיאו. כמובן שהבר והמסעדה מעוצבים כך שבכל מקום שבו תבחרו לשבת, ייחשף מולכם המראה המרהיב הזה במלוא הדרו.

מרהיב, אבל לא מושלם: אחרי משקה או שניים מתעורר הצורך בגיחה לשירותים, וכאן מחכה לבאים הפתעה מביכה: אל חדרי השירותים המתוקתקים מובילה מנהרה אפורה ומונוכרומטית דמוית בונקר. בווינה, נראה הלוק הבונקרי בעיקר כמו התעלמות אסתטית מתקופה מסוימת בהיסטוריה המקומית.

טיפ: מדובר בחוויית לילה בלבד. במשך היום, "לה לופט" הוא מסעדה אלגנטית ויקרה להחריד.

LE LOFT, SOFITEL VIENNA STEPHANSDOM, PRATERSTRASSE 1

יוסטיצקפה .עושים חיים על בית המשפט העליון. יחצ

לאנץ': הגג הכי יפה בעיר

הנה הברקה שאפילו חלק נכבד מתושבי וינה אינם מודעים לה: על גג בית המשפט העליון של אוסטריה נמצאת הקנטינה היפה בעיר. הקנטינה נוספה לבניין ההיסטורי לפני כארבע שנים, כשההיכל נפתח מחדש לאחר שיפוצים שארכו כ-15 שנה . זו לא רק התצפית הנהדרת אל הגנים והמבנים השכנים (למשל הפרלמנט האוסטרי).

זה גם לא רק השילוב בין חדש וישן - פנטהאוז עתיר זכוכית ואלומיניום, שכדי להגיע אליו יש לחלוף בקומת הכניסה המפוארת של היכל הצדק, שנבנה עוד ב-1881. זה אפילו לא רק המטבח המעודכן והתבשילים הטריים של הקנטינה הזו, המיועדת בעיקרון לעובדי מערכת הצדק האוסטרית. אלו גם לא התעריפים הסבירים (16-8 יורו לארוחה) או היעילות והניקיון של המזנון והכלים המצוחצחים.

קסמה של הקנטינה "יוסטיצקפה" נעוץ בצירוף המוצלח של כל הנ"ל, בתוספת הצבה נוחה של שולחנות מרובים על רחבת הגג, באופן שיאפשר ישיבה נעימה גם תחת כיפת השמים. שעות הפתיחה הן שעות העבודה, כלומר בין 7:30 ל-16:30 בימים שני עד שישי, וארוחת הצהריים מוגשת בין 11:00 ל-14:30.

טיפ: התכוננו לכך שעקב רגישותו של המוסד הזה, בכניסה לבניין נערכות בדיקות ביטחוניות יסודיות.

JUSTIZCAFE ,SCHMERLINGPLATZ 10

בית הקברות לאלמונים. יחצ

בית קברות: הופיע ב"לפני הזריחה"

תיירים בווינה נוהגים לפקוד את קבריהם של בטהובן, ברהמס ושוברט הטמונים בבית העלמין המרכזי של העיר, אבל מחוץ לעיר יש בית קברות מפורסם לא פחות: זוכרים את הסרט "לפני הזריחה", להיט האינדי הרומנטי מ-1995? כן , אפילו ז'ולי דלפי ואיתן הוק ביקרו בבית הקברות לאלמונים.

בית הקברות הזה הוקם ב-1900 בזימרינג שבדרום-מזרח וינה, בנמל ששכן בנקודת המפגש בין נהר הדנובה לתעלת הדנובה, ונטמנו בו גופותיהם של אנשים שטבעו בדנובה ושהזרם סחף אל הגדה בנקודה הזו. הקברנים התקשו לגלות את זהות הנספים, ובכל זאת, בין 104 המצבות - כולן צלבי פלדה שחורים אחידים אך מסוגננים - יש גם כאלה המציינות את שמותיהם ומשלח ידם של המתים. בחלק מהמקרים מצוינות גם נסיבות מותם - חלקן ממש מבעיתות. על שלט בפתח האתר חקוקה פואמה של הגראף ויקנבורג, המבכה את הטמונים בו כאילו היו מתאבדים שקפצו אל הדנובה בשל אהבה נכזבת.

למי שאינו מצויד במכונית, טיול למקום יכלול נסיעה באוטובוס או באופניים - האזור נמצא מחוץ לתחומי פעילות הרכבת התחתית - בתוספת הליכה רגלית באזור כפרי למחצה.

טיפ: ציור קיר עצום ממדים של אמן הגרפיטי האיטלקי בלו, שצויר בשנה שעברה על אחד מהאסמים באזור, יסמן לכם שאתם בדרך הנכונה.

ALBERNER HAFEN 11 FRIEDHOF DER NAMELOSEN

גלידה: לכו על טעם תות

אף אחד לא מגיע לווינה כדי לאכול גלידה איטלקית. אבל לשהות בעיר הזו בלי לעצור בלפחות אחד מהדוכנים הנכונים, יהיה פספוס של ממש. הגלידה האיטלקית היא אחד מיסודות התרבות הווינאית בת ימינו.

מדובר בתורים ארוכים ובלתי מסודרים של תושבים הנדחפים מול הדלפקים, ומציינים בפני מוכרים איטלקים חסרי סבלנות את שילוב הטעמים הרצוי להם. להבדיל מהנהוג בארץ, בגלידריות בווינה לא מקובל להסס או לבקש לטעום; ההחלטה צריכה להיות מהירה ונחרצת. בניגוד לגלידה האיטלקית שכבשה את ישראל, הגרסה הווינאית מאופיינת במרקם רך ומעודן יותר, ולמרבה הצער גם במתיקות מודגשת מעט יותר. שווה להמר לפיכך בעיקר על הטעמים האגוזיים המגוונים, ועל אלו המבוססים על פירות חמצמצים.

מנהג רווח הוא בקרב וינאים ותיקים להתווכח איזו גלידריה מוצלחת יותר, משל מדובר היה בוורסיה המקומית לחומוסיות. המעגל החברתי שבו הסתובבתי מעלה על נס את ה"אייס סלון" (סלון הגלידה) - הגלידריה הוותיקה בשוודנפלאץ. נא לא להתפתות ל"קסטלטו" הנוצצת, החדשה והמאכזבת שנפתחה בסמוך לה. במיוחד אהוד טעם התות של ה"אייס סלון", הנחשב לקלאסיקה זה דורות רבים.

טיפ: כמה קולות הודו שהם חוטאים לא אחת גם אצל המתחרה הגדול - רשת "צאנוני" על שלושת סניפיה שבמרכז העיר.

"אייס סלון": EISSALON AM SCHWEDENPLATZ, FRANZ JOSEFS-KAI 17

"צאנוני": ZANONI & ZANONI סניפים ב: LUGECK 7 או Am Graben או BURGRING 1

מוזיקה: לרדת לאנדרגראונד

וינה מיתגה את עצמה בעשורים האחרונים כעיר שמאז ומעולם הייתה מוקד למוזיקה. כל מדריך תיירים שהוא ינחה אתכם אל פלאי המוזיקה בווינה ואל הדרכים להתוודע אליהם. אבל בעיר מתרחשת גם סצינה מוזיקלית מחתרתית יותר, והדרך המקורית ביותר להכיר אותה היא לקפוץ אל חדרי החזרות המאולתרים שבמרתף העמוק של בית מספר 13 בזיילרשטראסה, שבטבורו של האזור הראשון, הוא מרכז העיר.

שם, בעומק של שתי קומות, שאליהן יורדים בגרם מדרגות לולייני, נמצא מסדרון ארוך ומפותל שאת התאים הבנויים בו ניכסו לעצמם מוזיקאים צעירים - בתיאום עם מוסדות הבניין, בכל זאת זו וינה-כדי לקיים בהם חזרות להרכבי רוק, למוזיקה ניסיונית וליצירה מוזיקלית.

אל תתנו למראה המוזנח והמתפורר להטעות אתכם. את החדרים ציידו המוזיקאים בציוד נגינה והגברה מתוחכם ויקר - במסדרון תלויות מודעות המבקשות לשים לב שעכברושים לא יכרסמו בו. על לוחות מודעות בתחתית גרם המדרגות תלויים גם פוסטרים ומודעות המעדכנים על הופעות קרובות, על ציוד לקנייה ולמכירה ועל חיפוש מוזיקאים להרכבים משתנים. שפע בקבוקי האלכוהול הריקים על השולחנות שבמשטחים שבין קומות המרתף מעיד על החגיגות שנערכות במקום מדי פעם.

בשל מעבר הצלילים מהמרתף דרך מערכת האוורור אל קומות המגורים בבניין, התחייבו המוזיקאים הצעירים לא להרעיש אחרי 22:00, כך שהשעות המומלצות להגיע למקום, להקיש בנימוס על הדלת שממנה בוקעים הצלילים המועדפים עליכם ולשאול אם אפשר להצטרף ולהאזין או לחקור על מועד המסיבה הבאה, הן שעות הערב המוקדמות.

טיפ: כדי לפתוח את דלת הכניסה לבניין, יש ללחוץ על הכפתור מימין לה.

VIENNA 1010 SEILERSTAETTE 13

האנדרטה ברחוב סרוויטנגאסה. יחצ

אנדרטה: 462 מפתחות

בשנים האחרונות מתרחש באוסטריה תהליך איטי של עיסוק באחריות האוסטרית לפשעי הרייך השלישי. אחד הפרויקטים המעניינים בהקשר הזה הוא האנדרטה שהוצבה לפני שלוש שנים ברחוב סרוויטנגאסה שברובע התשיעי. את הקמתה יזמו תושבי הרחוב היפהפה הזה, שהיום הוא עמוס בבתי קפה, מסעדות וחנויות מתוקתקות.

בפרויקט, שכונה "סרוויטנגאסה 1938", רתמו כמה תושבים בעלי מודעות לנושא שכנים, אנשי אקדמיה ואפילו פקידי עירייה כדי לאתר את כל אחד מהתושבים היהודים שהתגוררו ברחוב הזה לפני האנשלוס ב-1938 ולתעד את קורותיהם. נוסף לעבודת התיעוד (הנמשכת גם היום), החליטו התושבים להקים במקום אנדרטה. בשיתוף עם האוניברסיטה לאמנות שימושית הם ערכו תחרות לעיצוב האנדרטה. האמנית הזוכה - יוליה שולץ - בנתה אל תוך מדרכת הרחוב חלון תצוגה רחב, שתחתיו הונחו 462 מפתחות עם תגי שמות, המסמלים את חייהם של כל אחד ממאות היהודים שהתגוררו ברחוב.

טיפ: זו אנדרטה אינטימית וגורפת בו זמנית, ושווה מאוד ללכת לראות אותה. על המדרכה מול כיכר הכנסייה.

VIENNA 1090 SERVITTENGASSE

מוזיאומס קווארטייר. מתחם ענק שיש בו הכל. יחצ

אמנות: מתחם שאסור להחמיץ

לפני עשר שנים נפתח באזור השביעי של וינה המוזיאומס קוורטייר, והפך את וינה מעיר שהיצע האמנות האדיר שלה מתמקד בעיקר בימי התהילה של אמני המודרניזם (הראויים כשלעצמם) לעיר שאפשר לצרוך בה, ובגדול, גם ממיטב האמנות בת זמננו. המתחם הענק הזה, השוכן במה שהיה בימים אחרים האורוות המלכותיות, מאגד בחצרותיו השונות כמה מהמוזיאונים החשובים והמעודכנים במדינה - ביניהם הקונסטהאלה, המומוק ומוזיאון ליאופולד.

בנוסף, יש בו אולמות למופעי תיאטרון, מוזיקה ומחול, חללי תצוגה של ארכיטקטורה, עיצוב, אופנה, אמנות דיגיטלית ואמנות לילדים, סטודיות, בתי קפה, מסעדות וכמובן - חנויות מעוצבות שמרכולתן מרהיבה ומחיריה מרקיעי שחקים. המוזיאומס קוורטייר הוא גם מרכז קבוע למגוון פסטיבלים, והעובדה שהוא חוגג השנה עשור לפתיחתו הופכת אותו כעת לעמוס באופציות בילוי נרחבות אף יותר מהרגיל.

WIEN 1070 MUSEUMSPLATZ 1 MUSEUMSQUARTIER, WIEN