העצב של השכן: רוחנו-אקטואליה
הכרה בשואת הארמנים אמנם כבר לא תציל אף ארמני, אבל אולי תשחרר אותנו קצת מהרחמים העצמיים ותגדיל את היכולת להזדהות עם האחר. שחר שילוח מזכירה שלא רשמנו פטנט על הסבל
ביום רביעי האחרון, אחרי שנים של שתיקה, החליטה כסוף סוף כנסת ישראל לדון לראשונה בשואת הארמנים בוועדת החינוך. לפי הדיווח, ניסה חבר הכנסת חיים אורון בכל שנה להעלות את הנושא לסדר היום, אבל הממשלה דאגה תמיד לטרפד את המאמץ. למרבה האבסורד, הסיבה היתה 'מה יגידו התורכים?'.
בישראל של שנת 2011 חיים כ-2,500 ארמנים, שמיליון וחצי מבני עמם נרצחו על ידי התורכים לפני קצת פחות ממאה שנים. מדינת ישראל, כך זה נראה, היתה צריכה לחכות להידרדרות תלולה של היחסים עם תורכיה כדי לעשות טובה ולדבר על זה. כעת, כעם למוד שואה אחד למשנהו, אנו והאחים הארמנים נוכל לשוחח על הטראומה.
ובכל זאת, אין סיבה לדאגה; מדינת ישראל, שחובקת את השואה כדי להשתמש באופן קבוע בגרסאותיו השונות של התירוץ "אנחנו הכי מסכנים אז מותר לנו", עדיין תהנה מיתרון מספרי – עם כל הכבוד, 1.5 מיליון ארמנים זה רק
מצד שני, ההכרה בשואה של עם אחר (למרבה הצער יש עוד עמים כאלה מלבד הארמנים) אולי תשחרר אותנו קצת מהרחמים העצמיים ותגדיל את היכולת להזדהות עם האחר ולחמול עליו, כי חמלה, בשונה מרחמים, מתרחשת בגובה העיניים. חמלה היא הזדהות שגורמת לנו לרצות באושרו של הזולת או לפחות בצמצום הסבל שלו, בדיוק כפי שאנחנו מעוניינים בהגדלת האושר ובצמצום הסבל שלנו עצמנו.
החמלה מופנית כלפי כל יצור חי וחש, חיה או אדם, שכמונו בסך הכול רוצה לחיות ולשמוח. הכרה בשואה ההיא, שהחלה ב-1915 וקרתה במזרח התיכון, כבר לא תציל אף ארמני ואולי גם לא תמנע את הג'נוסייד הבא, אבל אולי היא תחזק אותנו.
כל מי שהפנה את פניו מעט מזרחה יודע שחמלה היא אחת מעקרונות הליבה של הבודהיזם. אבל ביכולת המופלאה לשים את עצמי במקומו של האחר ולהבין שאין הבדל בין כאב שלי לכאב שלו טמונים עקרונות בודהיסטים נוספים. אחד מהעקרונות האלה הוא אי-ההיצמדות (non attachment), כלומר היכולת שלנו לוותר על ההיאחזות בעצמי, על ההתעסקות בעצמי, על הרחמים העצמיים.
אם נחזור לענייננו, צריך פשוט להוציא לרגע את האף מאולמות יד ושם וגם מהמזרח התיכון באופן כללי, להסתכל סביב, לשחרר קצת ולהגיד, וואלה, לא רק אנחנו למדנו בדרך הקשה שיש דרכים איומות ביותר לסיים את החיים.
היהדות, למרות האוי-ויי והיידישקייט החביבים כל כך, עדיין לא רשמה פטנט על הסבל. זה יכול היה להשתלם, אבל כנראה שהעניין כבר אבוד. פגשתי לא מעט אנשים שהתחילו לשמוח בחלקם אחרי שנחשפו לקשייו של מישהו אחר. יש כאלה שזה קורה להם אחרי טיול בהודו; העוני, הנכים והמצורעים שמחפשים לעצמם פרנסה ברחוב והיעדר מוסדות סעד גורמים למטיילים רבים להבין שהם התברכו במה שיש להם - גם אם קודם זה נראה מעט.
אצל אחרים דווקא זעזוע אישי כמו מחלה קשה או תאונה מכניס לפרופורציות וגורם להם להגיד תודה על מה שיש ולהזדהות עם מצוקתם של אחרים. השואה כנראה לא העבירה אותנו את התהליך הזה אלא העמיקה את ההיאחזות בעצמי, אז מה שנשאר זה להכיר בטראומות של עמים נוספים, כמו העם הארמני, ולהבין שסבל הוא עסק גלובלי.
עיקרון אחר שטמון ביכולת לשים את עצמי במקום של האחר הוא ההבנה שלאף אחד מאתנו אין קיום נפרד, אין שום דבר ואף אחד שקיים בזכות עצמו. לא רק בפייסבוק, גם בחיים, כולם מחוברים לכולם ברשת סבוכה של קורים, רשת סופר-חברתית שמקשרת בין הלחם על המדף במכולת לבין האמא של האיכר שגידל את החיטה, ובין המוכר של מותג האופנה לבין הילד הסיני הקטן שתפר את הכפתור במכנסיים שבזה הרגע עברו בקופה. אלה הם חיבורים פשוטים.
מכיוון שרוב החיבורים מפותלים, קשה הרבה יותר להאמין שאנחנו מחוברים לארמנים, לדארפורים, לקמבודים ולאנשי טוסטי מרואנדה – כולם עמים שנושאים על גבם טראומה של ג'נוסייד. אם מישהו מטלטל אותם באלימות, הקורים שמקיפים אותם מעבירים תנודות שבסופו של דבר ובדרך כלשהי משפיעים גם עלינו. ולפעמים, כמו שאמר רמטכ"ל טיפש אחד, זה רק רעד קל בכנף.
במקרים אחרים יש אנשים שעבורם זה לא רעד אלא טלטלה חזקה. אחריה הם מתקשים להמשיך לטוס ככה סתם. כנראה חיים אורון הוא איש כזה ובטוח שאזרחים רבים שחולקים את זמנם, כישוריהם והכסף שלהם עם אנשים חולים, נרדפים או מופלים לרעה, גם הם אנשים כאלה.
הקטע שזה לא פשוט כל כך. מכירים את פרדיגמת מסכת החמצן במטוס? הדיילת מבקשת במקרה חרום, כאשר המסכות יורדות, קודם כל לחבוש את זו שלנו ורק לאחר מכן לעזור לשכן לספסל. הסיבה הפשוטה היא שאם לא נדאג להציל את עצמנו לא נוכל לתפקד ולעזור לאף אחד אחר.
זה בהחלט הגיוני, הבעיה היא שזה הופך לתירוץ ולחלק בלתי נפרד מהרטוריקה הרוחניקית העסוקה בעצמה. אולי זה גם התירוץ הסמוי של מדינת ישראל להתעלמות ארוכת השנים משואת הארמנים. המדינה הצעירה והשברירית שלנו היתה צריכה לבסס את מערך יחסי החוץ ואת נתיבי הרחת לאקום והפירות היבשים שלה לפני שתוכל להתפנות לטובתם של כמה ארמנים נטולי נפט ותחמושת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם