ראשי » סגנון » ניו אייג' » מדיטציה ובודהיזם

נזירים באפלה: אל ארצות הזן, פרק 31

התמונה מתבהרת; לצד אהבה ושמחה הקורנות תמיד מן הנזירים שולט כאן חושך מחשבתי, שליטה מדורגת של שווים יותר ושווים פחות. הנזירים כמעט שאינם מתַרְגְלים מדיטציה ועסוקים רוב היום בשינון שיש בצדו רק מעט הבנה. גיל אלון מתאכזב בקטמנדו

גיל אלון | 19/5/2011 11:40

תגיות: גיל אלון, אל ארצות הזן, זן בודהיזם, מדיטציה, מנזר, ניו-אייג', תודעה

עם הלָאמָה הקטן גלגול נשמתו של לָאמָה צָ'ארוֹק. הוא מדבר על חייו הקודמים בביטחון של קנייה במכולת צילום: גיל אלון

נֶפָּאל

קַטְמָנְדוּ

"גֶשֶׁה" היא המילה הטיבטית ל"מורֶה". אני פוגש את גֶשֶׁה טוּבְּטְהֶן טָאשִׁי, המורה לפילוסופיה במנזר הטיבטי "קוֹפָּאן", בו אני שוהה. איש נמרץ ונלהב. הוא אחר. הוא מודרני. הפילוסופיה הטיבטית מדגישה את הריקנוּת. את העובדה שאף תופעה אינה קיימת כשלעצמה, אלא רק כתלויה בתופעות אחרות וכתוצאה שלהן. כלומר, הכל משתנֶה באופן תמידי. הזמנים הם קביעה שלנו לנוֹחוּתֵנוּ. זוהי הריקנות. העובדה שהכל זורם בשינוי מתמיד ללא התחלה וללא סוף ודבר אינו עומד עצמאי בפני עצמו. עכשיו, כמובן, באה השאלה: אם הכל ריקנות, כולל האדם עצמו, מיהו זה שמבין שהכל ריקנות?

תשע בבוקר. ביקור שני אצל טוּבְּטְהֶן טָאשִׁי. הוא מניח על צווארי את הצעיף הלבן ואנו מתחילים. כן, התלות ההדדית של כל התופעות היא הריקנות. העובדה שאף תופעה אינה קיימת כשלעצמה ותמיד תלויה בתופעות אחרות – היא הריקנות. השינוי – הוא הריקנות. אנו משוחחים גם על ההיצמדוּת וחוסר ההיצמדוּת. גם הוא מסכים, בדרכו, שהתשוקה איננה הבעיה אלא ההיצמדוּת אליה. אנו משוחחים גם על הדיבר הראשון, "לא תהרוג" – בכל תנועה של יד מושמדים אלפי יצורים בלתי נראים. בכל ארוחה צמחונית מופסקת פעילותם או מופסקים חייהם של מה שאנו מכנים צמחים. אם כך, לדבריו, נשארת רק שאלת הכוונה. אם התכוונת להרוג אם לאו;

ואם מעשיך משתפים פעולה עם אלה שמתכוונים.

בחמש ושלושים בכל בוקר נערכת ה"פּוּגָ'ה", התפילה באולם המרכזי. הנזירים ישוּבים בשורות. שירתם מונוטונית. ממכרת. מדיטטיבית. כעבור שעה בערך מוגש תה טיבטי העשוי חמאה. מתוך גיגית פח ענקית העוברת בין השורות, נוטלים הנזירים לחמניות. בשעת הסעודה קם על רגליו יוּנְדֶן, הנזיר המשגיח, עומד במרכז, בתוך שורות הנזירים, ואז משתטח אפיים ארצה בתפילה. עם קימתו נמסרים לידיו ניירות הפָאקְס שהגיעו בלילה.

אנשים בעלי ממון ויכולת שולחים תרומה ומבקשים שיתפללו למענם להצלחה, לבריאות, לעסקים. הנזיר המשגיח ממלמל-מהמהם את הבקשות, טועה, לא תמיד מבין מה כתוב בדיוק. תוך כדי קריאתו הנזירים לוגמים, לועסים, משתעשעים, טופחים זה על גבו של זה וצולפים פיסות לחם.

הקָארְמָה – רעיון מרתק. מעשים שנעשים יוצרים לעצמם מיד את האנרגיה המובילה להתרחשות הבאה. חוק הסיבה והתוצאה. כאן, באמוּנתם, הקָארְמָה נגררת מן החיים הקודמים ונמשכת אל החיים הבאים. גם הרעיון הזה מנוצל בדרכים עקלקלות. כאשר אין הסבר להתרחשות בלתי נתפסת, מגוּיֶסת הקָארְמָה כתירוץ וכהרתעה.

מסתבר שכאן במנזר תחתונים וגרביים לא נמסרים לכביסה הכללית. אם הם יתערבבו בכביסה הכללית זה יִיצוֹר קָארְמָה רעה. לכן הם מכובסים בנפרד.

הפוג'ה. מסתבר שכאן במנזר תחתונים וגרביים לא נמסרים לכביסה הכללית. אם הם יתערבבו בכביסה הכללית זה יִיצוֹר קָארְמָה רעה צילום: גיל אלון

הנזירה והאימה

אַנְנִי קָארֶן. נזירה טיבטית זה עשרים וחמש שנה. משְׁבֶדיה. חזְרה למנזר לאחר ביקור בסין ובארצות הברית. היא מלמדת. מתאספת חבורה קטנה: משווייץ, מאנגליה, מארצות הברית, מהולנד ומגרמניה. אני מוצא בדבריה עיווּת מוחלט. היא מָזְנָה את הבודהיזם לפשטנות של סיפורים מפחידים. היא מדברת על גופנו הלא טהור ונשמתנו הלא טהורה. על לידה מחדש בעולמות עליונים ותחתונים כתגמול למעשינו הטובים או הרעים. גם היא משתמשת בַּ"בּוּרוּת כנקודת התחלה" שימוש מניפולטיבי. חמתי עולה בי. האם אני צמוד מדי לתפיסתי שלי? מה אכפת לי מה היא אומרת? אני מתווכח איתה ויכוח שאין בו טעם. הרי בתוך תוכי פנימה אני יודע שאין שחר לדבריה. אני מחליט לעזוב ולא לשוב עוד לשיעוריה.

מַייקְל מארצות הברית לומד ומְתרגֵל זֶן-בודהיזם. הוא טוען שעלי להביט פנימה ולבחון מדוע אני מתרגז בשיעוריה של הנזירה השְׁבֶדית, ושעלי ללמוד ולהעמיק בדעות שונות משלי.

אני מתעורר בארבע ושלושים לפנות בוקר, לקראת התפילה, ואני מבין בדיוק. אם אני משתתף בשיעוריה אני משתף פעולה עם מחשבה חשוכה ופרימיטיבית דוגמת האמונות שמקובלות כאן במנזר: שאם חלילה נפלט זרע בלילה, והוא נטף לרצפה יכולה לעבור חיה כלשהי, לאכל את זה ולהתעבֵּר, או האמונה שגרביים ותחתונים יש לכבס לחוד כי אם יתערבבו בשְׁאר הכביסה זה יביא קָארְמָה רעה. היעדרות מן השיעורים לא תשנה את המצב, אבל...

מַייקְל שָׁב נסער וכועס מפגישה עם לָאמָה לוּנְדְרוּפּ, ראש המנזר. הפגישה היתה רצופה באמירות ימי-ביניימיות ומטופשות מצדו של הלָאמָה.

מכת חושך

התמונה מתבהרת, אם כי לא מובנת. לצד אהבה ושמחה הקורנות תמיד מן הנזירים שולט כאן חושך מחשבתי, שליטה מדורגת של שווים יותר ושווים פחות. הנזירים כמעט שאינם מתַרְגְלים מדיטציה ועסוקים רוב היום בשינון שיש בצדו רק מעט הבנה. ברור לי שהתקווה נתונה בידי טוּבְּטְהֶן טָאשִׁי, המורֶה לפילוסופיה, ואני שואל את עצמי ומתחבט, אם לומר לו זאת לפני עזיבתי. גם הרעיון המיני מאותגר ולא מוחלט. בתפיסה המקובלת שלנו במערב, אנשים שאינם באים לידי ביטוי מיני, אמורים לפתח בעיות כלשהן. והנֵה, המקום מלא בנזירים חייכניים, טובי-לב, חמים, אוהבים, ובעלי מזג רך. הם נוגעים, מלטפים, מחבקים.

רֶבֶּקָה, המורה לאנגלית מארצות הברית, שמלמדת כאן, מספרת שלכל נזיר יש חבר טוב. חבר לתשוקה. חבר להתפרקוּת שאינה חודרנית. אחר כך הנזיר מִתוודֶה ומבקש סליחה, בינו לבין עצמו, בשעת התפילה.

סָשָׁה, מגרמניה, גבוה מאוד. בן עשרים ושלוש. שוטר במקצועו. מגיע לכאן למנזר רק ליום אחד. מפגין ידע נרחב, יחסית לגילו ולמקצועו, בזרמים הבודהיסטיים השונים ומגלה בהירות רבה באשר לרמתו הרוחנית. יש לי עוד הרבה לנקות בתוך המוח. עובדה: לא נתתי לו את הקרדיט הזה כששמעתי מה מקצועו ומה גילו.

קְרִיסְטְיָאן משווייץ ומַארָאיְיקֶה מהולנד. שתי נשים בשנות החמישים לחייהן, יצאו למסע רוחני ולטְרֶקִינְג. אני נקשר אליהן. אל תמימותן וטוב ליבן.

בצהריים, לאחר כמה ניסיונות, אני מצליח להתחבר עם לָאמָה נָאוּוָאן-רִינְזָאן-גְיָאצוֹ-רִינְפּוֹצֶ'ה. ילד בן שמונה. התגלגלות נשמתו של לָאמָה צָ'ארוֹק. דובר אנגלית שוטפת. הוא מדבר על חייו הקודמים בביטחון של קנייה במכולת. הוא אומר שבתום תקופת שהותו בנֶפָּאל, כשיעבור להתגורר בבית שנבנֶה לכבודו במנזר בהוֹדוּ, יתלָווֶה אליו גם בְּנוֹ. לשאלתי הנדהמת לְמָה כוונתו הוא עונה בטבעיות, שזהו בְּנוֹ מחייו הקודמים. הוא מספֵּר שהוא עצמו נפטר קודם. הוא המתין בְּאֵזור הביניים שבין הלידות עד שהגיע זמן מותו של אחיו, ואזי חזרו הֵנָה יחדיו. אני מציע לו לבוא וללמד בישראל והוא עונה שמן הסתם הוא עוד יסתובב וילמֵד בכל העולם.

עוד שיחה עם הלָאמָה הקטן. הוא מרבה לצחוק, אוהב להשתטות. הוא אומר שהוא אינו זוכר פרטים מחייו הקודמים. אם כך, אני שואל, איך אתה יודע מיהו בִּנְךָ? והוא משיב: "התודעה הועברה ממנו אלָי". באנגלית הוא אמר: "His mind was transmitted to my mind". אני חושב לעצמי שיש בסך הכל שתי דרכים להסביר את הדברים שהילד הזה אומר. הסבר אחד: זו שטיפת מוח. הסבר שני: מה שהוא אומר זאת האמת. בכל מקרה נראה לי שלגדול בביטחון מלא באשר לחיים קודמים ועתידיים יכול למנוע בהלות מיותרות. כן, יש להעמיק בסוּגִיָה: המוות הוא רק שינוי צורה.

עצב יורד. אני עוזב את מנזר קוֹפָּאן. הנזירים באים להיפרד, מניחים עוד ועוד צעיפים על צווארי. טוּב ליבם חודר כסכין. צר לי לעזוב, אך השִמחה שׁוֹרָה. שִמחה שליוותה אותי כמעט לכל אורך השהות.