לילה בסינגפור: בית ספר בסינגפור הפך למלון בוטיק מעוצב
עורך דין סינגפורי צעיר הפך בית ספר בן-90 בשכונת 'הודו הקטנה' למלון בוטיק נועז ואקסטרימי בשם "וונדרלסט"
היזם, לוה ליק פנג (LIK PENG LOH) הוא עורך דין סינגפורי צעיר שמאס בפכים המדכאים של מקצועו (פירוק חברות פושטות רגל) והפך למלונאי המתמחה בקניית מבנים המיועדים לשימור והפיכתם למלונות בוטיק. כך עשה עם הווטרהאוס בשנחאי (THE WATERHOUSE AT SOUTH BUND), עם הטאונהול האדוארדיאני שפתח באחרונה באיסט אנד הלונדוני (APARTMENTS OWNHALL HOTELS AND) ועם המלונות הסינגפוריים "1929" שהשיק ב-2003 בצ'יינהטאון של סינגפור והניו מג' סטיק הוטל שחנך שלוש שנים לאחר מכן.
וונדרלאסט מוקם בבניין בן ארבע קומות שנבנה עוד בשנות ה-20 של המאה הקודמת כדי לשמש כבית ספר לתושבי השכונה. תחת המשטר הבריטי הקולוניאליסטי, שנקט מדיניות של הפרדה אתנית כדי להנציח את שליטתו באוכלוסייה, יועד דווקא אזור אחר בעיר למהגרים ההודים הוותיקים. אולם שינויים דמוגרפיים, והעובדה שהאזור הזה היה בין הבודדים שלא הוקצו לקבוצה אתנית כלשהי, הניעו את האוכלוסייה הטמילית להשתכן בו בהדרגה ולשוות לו אופי ייחודי.
האופי הזה, כאמור, ניכר בהודו הקטנה עד היום; אולי משום שמדיניות האינטגרציה וכללי השיקום הנמרצים והנוקשים שיישם השלטון הנוכחי של סינגפור העצמאית פסחו במקצת על השכונה הזו.
קצת בדומה למיט פאקינג דיסטריקט הניו יורקי נותרה הודו הקטנה אזור מרופט אם-כי-בעל-אופי. ובדומה לשכונה הניו יורקית המתחדשת, גם היא החלה לנקז אליה יזמים, תושבים ותיירים שהתלהבו מהפוטנציאל הגלום בה.
לא במקרה, אם כן, התלהב לוה ליק פנג מהבניין הרבוע אך בעל החזית המיוחדת, שבשנים שחלפו שיכן בתוכו חללי מסחר וחנויות. לאחר שרכש אותו, הפקיד את התכנון האדריכלי של חידושו בידי אחד מהמשרדים המובילים במדינה, די-פי אדריכלים (DP ARCHITECTS).
עיצוב הפנים של שלוש קומות המגורים וקומת הכניסה נחלק בין משרד האדריכלות ושלושה משרדי עיצוב נוספים, ולכל אחד מהם הוקצתה קומה שבה התבקש הצוות המתכנן ליישם את מיטב ההשתוללות הקריאטיבית לה הוא מסוגל.
האדריכלים חילקו את 29 חדרי האורחים שבמלון לשלוש קטגוריות, לפי גודלם: 11 חדרי-קפסולה בקומה השנייה, תשעה חדרים בינוניים בקומה השלישית ותשעה לופטים ברביעית. דלפק הקבלה, הלאונג', הבר והמסעדה (הצרפתית, קוקוט - COCOTTE) נמצאים כולם בקומה הראשונה. גינת גג קטנה עם ג'קוזי מוקמה בקומה השנייה.
ההנחיה שנתן לוה ליק פנג למשרד האדריכלות ולמעצבי הקומות השונות הייתה לעבוד על סמך המוטיב המרכזי, הרדיקלי, של וונדרלאסט: התשוקה למסעות, לחציית גבולות ולפריקת עול, הבהיר, צריכה להיות נוכחת בתכנון, בעיצוב, וכמובן - בתוצאה הסופית.
ברוח האקסטרים הזו, קיבל כל אחד ממשרדי העיצוב כותרת גרנדיוזית שעל פיה הוטל עליו לעצב את הקומה שהועמדה לרשותו, והנחיה נוספת הייתה שכל חדר יהיה שונה מקודמו.
התוצאה אכן משקפת כיווני תכנון שונים ומשונים, שהקו המשותף להם הוא בעיקר תעוזה, צבע וקריאת
הקומה הראשונה, בה נמצאים כאמור הקבלה, הבר, הלאונג' והמסעדה, זכתה לכותרת "גלאם תעשייתי". המשרד שהופקד עליה, אסיילום (ASYLUM), מימש את הגדרה על ידי הצבת אלמנטים כגון שער מתקפל צבוע זהב, דלפק קבלה מפלדה מכוסת חלודה גולמית ושלט ניאון על מראה צבועה. הקירות כוסו בטפט מסוגנן שעוצב בהשראת פוסטרים ומודעות שמצאו המעצבים בשכונה ובסביבת המלון. על הרצפה והקירות נוצקו לוחות בטון שעוטרו גם בהבלחות של לבנים חשופות ושל רצפת עץ בשימוש חוזר.
הריהוט הוא שילוב של קלאסיקות (למשל ספת פרנק גרי צחורה) רהיטי וינטג' (כמו כיסאות רופאי שיניים בצבעי סוכרייה) וחלקי ריהוט ממוחזרים - שהחביבים שבהם הם עגלות סופרמרקט שהוסבו לכורסאות והידועים בהם הם שרפרפי טרנט יאנסן העשויים משלטי רחוב ישנים. צבעי הרקע השולטים הם אפור-בטון וחומים עמוקים, תעשייתיים, שהשילוב ביניהם מעגל מעט את אוסף הצבעים והצורות ומאפשר לו להתמזג לנוכחות מזמינה ומכניסת אורחים.
את הקומה השנייה, שהכותרת שלה היא "אקסצנטריות", תכנן משרד העיצוב פאנק סטודיו (PHUNK STUDIO) בהשראת "שוק הגנבים", שוק הפשפשים העתיק בסינגפור, הסמוך לאתר. כל אחד מהחדרים צבוע בצבע אחיד, בוהק ושתלטני, המתכתב עם שיר ששמו (למשל, "פרפל ריין", לחדר הסגול) מוצג בשלט ניאון על אחד הקירות. עוצמת הצבע מתוגברת בסיוע תקרות עמוסות זוויות ופיאות משופעות בכיוונים שונים, וילונות כבדים ומראות.
צבעי החדרים מתכנסים בסופו של דבר אל המסדרון המרכזי בקומה ומתנקזים גם אל רהיטי הגינה ואל הג'קוזי - שבעצמו מתפקד, בסיועם הנדיב של אריחי מוזאיקה מגוונים, כאלמנט גרפי מרכזי בקומה הזו.
הקומה השלישית זכתה לכותרת "האם זה רק שחור ולבן?". מעצבי הקומה במקרה הזה היו אדריכלי המלון, די-פי ארכיטקטס, והם הלכו על יצירת חלל שיאתגר את הבאים אל תוכו לחוות תחושה של מרחב דו מימדי.
כדי להגביר את ההפתעה מוליכים האדריכלים את האורחים דרך מסדרון צבוע שחור אל חדרים השרויים בלבן בוהק. חמשת חדרי האוריגמי, כפי שמכונים החדרים הצחורים הללו, מצוידים בתקרה גלית שאופציות תאורה שונות מאפשרות לדרים בהם לשטוף אותה בצבע, בגוון ובמינון המתאים להם בכל רגע נתון.
ארבעת החדרים האחרים בקומה נוסחו, גרפית, כחללי פופ-אפ לבנים, עם איורי ענק גראפיים המשתלבים בריהוט. ציור מאוורר ענק, למשל, מוצמד באחד החדרים אל תקרת החדר, גרם מדרגות מתעגל משורטט באחר, ואיור אפיריון המוצמד למראשות המיטה בחדר נוסף גורמים למתגוררים בחדרים הללו להרגיש כאילו נכנסו לספר ילדים שבו קופצות דמויות קרטון מתוך הדפים.
את קומת הלופטים, היא הקומה הרביעית, תכנן משרד העיצוב פ-פיוריוס (FFURIOUS), שהגדרת התכלית שקיבל הייתה "CREATURE COMFORTS" - ניסוח שבתרגום עניו במיוחד אפשר אולי להמירו ל"ניחומי היצור". הקומה הזו, כרבים מהבניינים שנבנו בשנות ה-20, היא בעלת גובה כפול, והנפח המיוחד הזה אפשר למעצבים להגביה את אזור השינה כקומת גלריה, ולשוות בכך לחדרים אפיל של סטודיו לאמנות או חלל תצוגה ארטיסטי. כל זה, כמובן, כדי להאדיר את אפקט ה"מפלצות ידידותיות", שהתבקשו לספק.
האפקטים שמצאו ממוצים בכל אמצעי אפשרי: פסלי קיר, ריהוט, גרפיקת הרצפה, צבעוניות חסרת-בושה וטיפול מקורי בפינות השונות של החלל. לכל חדר מפלצת משלו וסביבה תואמת לצרכיה. כך, למשל, מפלץ החלל צופה אל תקרה וקירות היוצרים תחושה של פלנטריום מעודכן. מפלצת העץ, לעומתו, מתגוררת בחדר שקירותיו מרושתים בצלליות לבנות של עצים עדינים ותקרתו נוטפת חופת עלים צבעוניים הגזורים מבד.
שטחי הגינון של המלון מוגבלים מאוד: האחד הוא גינת הגג שבירכתי הקומה השנייה, שהשיחים העבותים המקיפים אותה נועדו לספק ליושביה פרטיות מול המבנים השכנים. השני הוא השבילים התלויים (דמויי מסלולי-דוגמניות) מעוטרי הצמחייה, שהוצבו לאורך קירות היסוד הפנימיים של המבנה. השבילים הללו מקיפים את חלל האוורור המטפס לאורך ארבע הקומות, ושבתוכו נבנתה מעלית מרכזית עשויית זכוכית. מטרתם - לאפשר לצוות המלון לשמור על ניקיון חלונות הזכוכית של פיר האוורור ושל המעלית השקופה שבמרכזו, ולטפל, במקרה הצורך, במערכת ההשקיה האוטומטית שמטפחת את הצמחייה שלאורך הפיר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם