ביקור בית: בבית זה גר
מרדכי אברהם, 34, מעצב שמלות כלה וערב. גר בדירת שני חדרים, 62 מ"ר, בשכונת מונטיפיורי בתל אביב
ביתו של מרדכי אברהם, המשמש גם כסטודיו שלו, מעיד על מקומות מגוריו השונים, ועל חיבתו לארצות רחוקות - מאוסף מרשים של ספלי מזכרות ועד בחירת הצבעים של רהיטיו. "אחרי הצבא גרתי שנתיים בברוקלין. בזמן הלימודים עשיתי סטאז' במונטריאול ואחרי שסיימתי את הלימודים עשיתי סטאז' ב'לנוון', וגרתי בפריז", מספר אברהם. "לפני שש שנים חזרתי לארץ, וזה היה ערב יום כיפור. באותו היום, בדרך לחברים, הבחנתי בשדרות יהודית, ואז השדרה הייתה פחות מטופחת, עצרתי לסיבוב בשכונה, ומיד היה לי ברור שכאן אני רוצה לגור.
"הבית הוא 62 מ"ר. מבחינתי זה חלל גדול. תמיד גרתי בחללים קטנים. הדירה הקודמת שלי הייתה 27 מ"ר. נורא טוב לי בעולם שלי. אני יכול לחיות במטר על מטר ולהרגיש שאני במקום הכי גדול בעולם, ואני יכול להיות באולם ענקי ושזה ירגיש לי קלאוסטרופובי".
"כשהחלטתי להיכנס אליה, הדירה הייתה במצב מחריד. כשנכנסתי החלפתי את כל הצנרת
"אני יודע לאסוף פריטים מסביבי שיהפכו להיות שלי ורק שלי. יש דברים שנעשו במסגרת המגבלות, כמו השולחן שצבעתי בעצמי ועכשיו הוא מתקלף, או המראה הגדולה שעדיין לא תליתי. אבל הם מונחים ככה כי זה יצא ממני. האנשים יזכרו את זה כמשהו ששייך לי".
"רוב הדברים בדירה הם שאריות שנותרו בחנויות יוקרה, ואז יכולתי לרכוש אותם ב-80 אחוז הנחה. דברים אחרים נאספו לכאן בדרכים שונות. השולחן בסלון מורכב מזכוכית מחוסמת של אוטובוס שאבא שלי מצא במחסן של 'אגד'. את הווילונות דוד שלי הביא מהחנות שלו בנחלת בנימין. את הספה יש לי מהבית של ההורים, וחברה טובה שלי תפרה מעליה בד חדש".
"פסלון הילדה שעל הספרייה הוא מזכרת מסבא שלי, שהיה אמן וצורף ואני קרוי על שמו. כשהתחלתי ללמוד עיצוב אופנה ב'שנקר' עניין אותי לחזור ליצירות של הסבים שלי, אבל הצלחתי למצוא רק את הפסל הזה. הדמות היא משנות ה-50 או ה-60, שאלו העשורים האהובים עליי".
אקו"ם