מבחן היופי
רובינו מתייחסים לבית כמקום שאמור לשרת פונקציות כמו מקום לישון ולאכול. אבל לפי הפנג שואי מומלץ שהמעון שלנו יהיה קודם כל יפה, כדי שנוכל באמת לאהוב אותו
הוא כל כך יפה חשבתי לעצמי, אובייקט היופי הינו לא אחר מאשר ראג'ה כלבי המגודל. גולדן רטריוור בן השמונה, אליל הבנות של השכונה. הוא הסתובב על השטיח לצדו השני, לא מודע למבטים המעריצים שמופנים אליו.
תשעים אחוז מהמידע אותו אנו מקבלים מגיע מהעיניים, ורק עשרה אחוזים מגיעים מהחושים האחרים, כך קראתי לא מזמן. ממצא מדהים זה יכול להסביר את הכבוד הרב אותו אנו רוכשים ל-"איך הדברים נראים".
ואז כמובן עולה שאלה פילוסופית גדולה
לפני כמה שבועות התבקשתי לתת ייעוץ בבית של משפחה. כשנכנסתי אל המבנה קיבלתי התרשמות מוזרה מאוד שלא יכולתי להגדיר אותה במילים. לאחר שהסתובבתי בבית לקחתי כיוונים במצפן, וישבתי עם בני הבית, אט אט החלה להתגבש אצלי בראש ההגדרה לתחושה. הבית היה פשוט לא "אהוב". הכל לכאורה היה בסדר - לא היה מחסור או הזנחה, לא לכלוך או ריהוט שבור, ובכל זאת, משהו היה חסר; הבית היה לא "יפה".
היופי אליו אני מתייחסת דומה מאוד לקרינה או לאותה איכות שמשרה סביבה אישה אהובה שמקבלת מחמאות מבן הזוג שלה. גם בית יכול להקרין את אותה איכות. מדובר בעצם במושג לו אנו קוראים "תשומת לב". אלה הם הפרטים הקטנים או החיבה שניתן להרעיף על הבית דרך עיצוב, מיקום פריטים מסוימים, שימוש בתאורה וכו'. ובעיקר מדובר בהפך מפונקציונליות.
רובינו מודעים לבית כמקום אשר אמור לשרת פונקציות מסוימות - מקום לישון, לאכול, לראות טלוויזיה. בשביל זה יש צורך בריהוט - מיטה, ארון, כיסא. ברוב הבתים האובייקטים האלה נמצאים. בתים מסוימים סובלים מעודף פונקציונליות (יש פלזמה בכל חדר, מיטה חשמלית וארונות מקיר לקיר), יש בהם נוחות מרבית ושימושית, אולם ישנו גם קור חודר הנושב מקיר לקיר - אין נשמה.
ולעיתים הפריטים נבחרים בקפידה ובידי מומחים ומיטב המעצבים, אבל עדיין בסופו של דבר לא תמיד יש יופי.
אז מה זה היופי הזה ואיך משיגים אותו? אחד הדברים הקשים ביותר לחיקוי הוא היופי והעיצוב הקיימים בטבע. כשמדובר למשל בפנג שואי של גינות – אחד העקרונות החשובים הוא שתילה באופן בו תהיה תחושה שהפרחים פשוט "הגיעו לשם" ולא היה שום דבר מתוכנן. בדומה למפל מים שיורד בין צמחים מעשרות סוגים וצבעים.
זה מאוד נכון שיש אנשים "שיש" להם את זה ולאחרים קשה יותר להתאים בין דברים ולייצר אסתטיקה, אולם לא בזה מדובר. הכוח אליו אני מתייחסת נמצא בקשר שבין הלב לעין.
בחזרה לבית בו ייעצתי. ביקשתי מבני הבית פשוט לבוא איתי, לצאת מהבית ולסגור אחריהם את הדלת. אחר כך ביקשתי מהם להיכנס, כשהם מסתכלים על החלל וחושבים בצורה שונה - מתוך שאלה: "כיצד אני יכול/ה לאהוב את הבית שלי יותר?".
מיותר לומר שלכל אחד מהם היו רעיונות חדשים ולא רעים בכלל לגבי האופן בו הם הולכים לשנות את הבית. האשה החליטה להוציא לאלתר ארון זכוכית גדול שקיבלו ממישהו עם הכניסה לבית, כיוון שלמעשה היא ממש לא אהבה אותו אף פעם (אבל חשבה שהוא פונקציונלי..). הגבר הבין שממש מפריע לו שיש כביסה במרפסת, ושלמעשה הוא תמיד אהב לשבת בחוץ, אז הגיע הזמן לסדר שם פינה עם עציצים וכורסא.
אני התחלתי להרגיש שמשהו זז שם. עוד לפני שהפגזתי אותם עם השינויים אותם אני ביקשתי לגבי כיווני שינה, צבעים וכו' נוצרה גישה חדשה בבית - אותה לא יכולתי לייצר לבד. הם התאהבו.
אצל היפנים יש מקום אותו חשוב לטפח במיוחד. אזור זה בדרך כלל נמצא מול הכניסה לבית. זהו אזור בו מושג היופי הוא מעין סמל ליופי ולשגשוג בעולם, לעיתים יהיו בו תמונות של אבותיהם (משפחה) או סמלים דתיים. הם ממקדים לפחות פינה אחת בבית אשר ההתייחסות אליה שונה מהאחרות, ושם מניחים פרחים וקטורת.
אפשר לומר שבכל בית יש משמעות מיוחדת לאזור שנמצא מול הדלת (קיר, חלל). זהו המקום אליו מגיע ראשון הצ'י מבחוץ. זהו המקום אותו אנו רואים דבר ראשון כשאנחנו מגיעים מהמסעות שלנו. אז מה יש לי בדיוק מול הכניסה? שווה לבדוק. כמובן שמראה נחשבת פחות מוצלחת כיוון שהיא כביכול משקפת בחזרה והודפת החוצה – את מה או מי שנכנס.
אזור נוסף ובעל משמעות ייחודית הינו האזור הדרום מזרחי בבית. אזור זה, המסומל על ידי הטרי אגרמה "סון", מתאר גם את הבת הבכורה במשפחה. הבת הראשונה להינשא היא זו אשר יכולה (על ידי נישואיה) לשנות את מעמד המשפחה כולה ולהביא מזל רב.
לכן אזור זה נחשב ממוזל והוא מתאר את האביב, היופי והפריחה. באזור הדרום מזרחי בבית מומלץ לתת סמל, תמונה או אובייקט יפה. עשיה זו היא מעין "תקשורת" עם המבנה המאשרת את מיקום המזל והיופי שבו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם