לבן על לבן: טיול במרחבים הקפואים של צפון שוודיה
חורף, שוודיה. עצים, רקיע ושלג. שלג עבה, שלג כבד, שלג נוצתי, שלג סוכרי, ושלג קצת מפחיד, תוצאה של מפולות שלגים. שלג על גבי שלג על גבי שלג. אבל גם אם תתאמצו, תתקשו להשתעמם
גיבור המותחנים רבי המכר של מנקל, המפקח קורט וואלנדר, מפורסם כיום בזכות סדרות הטלוויזיה שבהן דמותו מככבת ומוקרנות ברחבי אירופה, ממש כמו דמותו הספרותית (קנת בראנה משחק את הדמות בהפקה של הבי-בי-סי); ואילו הספרים של לרסון הפכו לתופעה בעולם ההוצאה לאור, כאשר יותר מ-40 מיליון עותקים מהם כבר נמכרו. בנוסף, על בסיסם הופקו כבר שני סרטים.
אין גם ספק בכך שלהצלחה הספרותית הגלובלית הייתה תרומה מכרעת לשדרוג מעמדה של שוודיה כיעד תיירותי. "מדי שבוע אנו מקבלים שיחות טלפון מאנשים שקראו את ספריו של לרסון", אומר כריס גרהם, מנהל "סימפלי סווידן", חברה המתמחה בתיירות לשוודיה. "כל כך הרבה אנשים קראו אותם, ועכשיו גם הסרטים זכו לפופולריות רבה בבריטניה. אין ספק שזו דרך מצוינת לגרום לאנשים להתעניין במדינה".
אולם, למרות החשיפה הגוברת של ארץ סקנדינבית זאת, נותר חלקה הצפוני של שוודיה, למעט יעדים בודדים כמו מלון הקרח ומלון העץ, כמעט ריק מתיירים. היה זה הנינג מנקל שהביע תמיהה על כך. "איני מבין איך זה לא עלה בדעתו של איש שיש לנו ארץ שיש לה נכסים הממתינים לחשיפתם. מדוע איש אינו משווק את השקט באותה דרך שבה משווקים עץ ועפרות מתכת. דממה, רקיע משופע כוכבים וייתכן שגם בדידות - אינם קיימים במציאות חיי היומיום של מרבית האנשים".
כחובב מושבע של שני הסופרים השוודים, רציתי לחוות את החורף בצפון שוודיה. היעדרם של אור וחום במשך חודשים בוודאי יסייע להסביר את היכולת לחקור את הצדדים האפלים של האנושיות, שמניעים את ספרות הפשע השוודית והסקנדינבית.
לוליאה סיטי, בירת מחוז נורבוטן בלפלנד השוודית, ממוקמת 725 ק"מ מצפון לשטוקהולם. שלג שירד כאן באחרונה ונערם לגובה של מטר לאורך מסלולי ההמראה והנחיתה, מעמיד באור קצת מגוחך את השיתוק שאחז בנמל התעופה היתרו בלונדון בגל הקור שפקד את בריטניה בחורף.
בקיץ, מידות החום בלוליאה יכולות להגיע ל-25 מעלות צלזיוס, אבל באמצע ינואר הן יכולות לצלול עד מינוס 30. הוסיפו לכך את העובדה שהשמש כמעט לא שוקעת בקיץ, ואילו בחורף היא כמעט לא זורחת, והנה ההסבר לכך שהאנשים כאן חיים בשני עולמות שונים. אני חושב שיהיה זה הוגן לומר שללא החורף, לא היו לנו וואלנדר או ליסבת סלנדר.
למחרת הגיעי פגשתי בשעת בוקר מוקדמת את המדריך שלי, בעל השם הנפלא לאב (Love). לאחר שהצטיידנו בלבוש הולם לשלג, יצאנו את העיר ותוך 20 דקות לא ראינו דבר מלבד עצים, רקיע ושלג. שלג עבה, שלג כבד, שלג נוצתי, שלג סוכרי, ושלג קצת מפחיד, תוצאה של מפולות שלגים. שלג על גבי שלג על גבי שלג.
כעבור 40 דקות נוספות נמצאנו למרגלות הר סניפן, מוקפים ביערות, במרחק של 60 ק"מ בלבד מדרום לחוג הארקטי. נעול בנעלי השלג שלי צעדתי בעקבות לאב במעלה ההר, חצי מטפס, חצי מחליק. מפעם לפעם הוא נעלם לי מהעיניים, כך שחשתי לפתע לבד באור הדמדומים, בהרגשה של בידוד מוחלט - עם מה שנראה כמרבד לבן ועצום הפרוש לפניי למרחק של קילומטרים.
בשעה 11:30 לפני הצהריים התברר לי שהשמש, שבקושי הצליחה ללטף את צמרות העצים, כבר לא תטפס גבוה יותר. האור שהצליח לחדור מבעד לעננים נראה כמו בשעת בין ערביים,
כאשר השקפתי אל הנוף שלא נגמר, קל היה לי להאמין שאנו שני האנשים היחידים בטווח של קילומטרים בתוך המרחבים. זה מדהים, אבל גם עגום. לאב הביט בי בוחן את הנוף. "זה נותן לנשמה לנשום", הוא אמר בחיוך.
למחרת, כשהפלגנו על סיפון שוברת קרח, התחלתי להבין מהי המשמעות של חורפים קפואים בצפון שוודיה. גוף האונייה העשוי מפלדה פילס דרכו בקרח בעובי של מטר, בפנותה דרך לאוניות משא שהיו בדרכן לעגון בלוליאה.
הליכה על הקרח, קילומטרים אחדים אל תוך הים הבלטי, הייתה חוויה מיוחדת. כאשר צופים במישור הקרח, קליפה מכוסה שלג המשתרעת קילומטרים רבים עד האופק וקבורה תחת עננים לבנים, ועושים זאת במשך כמה רגעים של רעידה מקור מבינים עד כמה גדול וריק העולם יכול להיות.
מלוליאה נסעתי ברכבת דרומה, להלסינגלנד, המרוחקת שעתיים נסיעה מצפון לשטוקהולם. אומרים שהלסינגלנד העניקה השראה ללרסון בבואו לתאר את הדבי, הכפר המבודד הבדיוני שבו פועל העיתונאי החוקר מיקאל בלומקוויסט בספר "נערה עם קעקוע דרקון".
בהגיעי לתחנת הרכבת המתינה לי אסה פריק, המתגוררת עם בעלה לאסה עמוק בתוך יער לרסבו. שם הם מנהלים חווה קטנה והם שמחים לארח אנשים ש"רוצים לברוח מהמרוץ המטורף אל המרחבים", כפי שמגדירה זאת אסה.
יומיים בילינו בשעות האור המועטות בטיולים ביער - הלכנו אחר עקבות של בעלי חיים בשלג, דגנו דרך חורים שיצרנו באגם הקפוא והתקדמנו על מגלשות בעזרת הרגליים כאשר ג'וסטה, כלב הקולי של החווה, שלא היה סיכוי להשתלט עליו, הוביל את הדרך.
השקט סביב היה מוחלט. החווה הקרובה ביותר נמצאת במרחק של יותר משבעה קילומטרים, והדממה והבידוד רק הועצמו על ידי השלג, שנערם לגובה של מטר סביב כל גזע עץ. בשפע שלו משמש השלג כמשתיק קול, כאשר כל מה שמצליח לחדור לכאן מפעם לפעם זו צווחה עמומה של צבי.
אחרי ימים אחדים ביער התרגלתי לקור ולחיים שיש בהם רק שעות בודדות ויקרות של אור של בין ערביים, אבל היה יותר קשה להסתגל לשקט שלא נגמר. בידוד כזה יכול היה להיות מדכא, אלמלא מאמציה של אסה. היא ולאסה מציעים אירוח בפנסיון מלא בבית החווה שלהם, והם מתעקשים שמי שמתאכסן אצלם הוא גם אורח שלהם והם מזמינים אותו לאכול איתם סביב השולחן, שמציע בעיקר מאכלים שמתבססים על מוצרים שנאספו בסביבה.
חזרה מהקור הקודר אל בית החווה המואר והחם ואל ארוחה של צבי צלוי ופטריות יער, הופכת את הקשר לטבע ולאדמה חזק יותר. הערבים הם הזדמנות ללמוד על סגנון החיים הכפרי בשוודיה - הכוללים שיטות חקלאיות מסורתיות שבני הזוג פריק משמרים.
האורחים מוזמנים להושיט יד ולסייע בעבודות בחווה. למשל, להחזיר את הסוסים לאורווה כאשר אור הדמדומים של שעת צהריים הופך ללילה, או להאכיל את עדר הכבשים בסוף היום.
בכל חדרי השינה בבית החווה יש וילונות שחורים כבדים כדי להקל על ההתמודדות עם השמש בקיץ, אבל כמובן שלי לא היה שום צורך בהם. בלילה, חשכת היער חודרת לתוך הבית, כשמפעם לפעם מפר אותה כוכב המהבהב מבעד לצמרות העצים.
בבוקר האחרון שלי בלרסבו הרגשתי שאני שולט בסגנון הקפיצה למחצה, הדרוש כדי להניף את הרגליים הנעולות נעלי שלג מתוך השלג הכבד שירד בלילה. חשתי שאני יכול לצאת לבד עם עלות השחר אל האגם הקפוא שבקרבת הבית. הצעדים שלי על השלג הטרי הדהדו בדממה. מצאתי עקבות טריים של בעלי חיים, והייתי בטוח שזה היה חתול בר (אסה אמרה שייתכן שזה היה שועל ארקטי) שרדף אחרי ארנב (או אולי סנאי) בין עצי האורן.
הלכתי אחר העקבות עד שאיבדתי את דרכי. בעודי מנסה לשוב על עקבותיי שמעתי את הקריאה של לאסה. הוא יצא בעקבותיי עם מגלשי הסקי שלו ביודעו שעקבותיי יימחו ברגע שיגיע הערב ויחל שוב לרדת שלג.
בהדרכתו הגענו במהירות אל האגם, המכוסה בשלג טרי. היה קור אימים, אך למרות זאת פשוט עמדנו שם שנינו זמן מה. לאסה מהרהר לעצמו, ואני עצוב, משום שהבנתי שיעבור לא מעט זמן עד שאזכה להעיף שוב מבט על מרחבי הטבע בשוודיה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם