סיפור פשוט: על מסעדת ג'וספה בתל אביב
הצפוני (מהצפון) והצפונית (מתל אביב) יצאו לאכול בג'וספה, ביסטרו שכונתי חדש במרכז של המרכז של תל אביב, וגילו מקום שלא מרגיש כמו מסעדה, אבל גם לא עושה חשק להוריד דרינקים על הבר. מצד שני, לפחות בשלושה מדדים המקום עומד בהצטיינות
הצפונית: קבעתי לנו שני מקומות בשישי בשמונה. נפתח מקום חדש במרכז תל אביב, ביסטרו שכונתי בפרישמן פינת דיזנגוף. אמרו שיהיה מפוצץ, אז נשארו רק על הבר, מתאים?
הצפוני: עוד פעם את עם המקומות הפלצניים שלך.. אולי תיקחי אותנו לאיזה מקום שמגיש המבורגרים וצ'יפס?
הצפונית: יהיו גם המבורגרים וצ'יפס, אל דאגה, מדובר בפיוז'ן, ולפחות לפי מה שקראתי זה אמור להיות מקום פשוט, נטול
הצפוני: אוקי, אז קבענו.
הצפוני: זה מפוצץ? בובה, יש פה עשרה אנשים גג.
הצפונית: טוב, זה לא ראש פינה כאן, יקירי. בניגוד לעכברי כפר שכמותך, התל אביבים לא יוצאים מהחורים שלהם לפני חצות, במיוחד בשישי. עוד יתמלא פה, חכה תראה.
הצפוני: אז אולי בכל זאת נלך על שולחן? בינינו, אני לא מת על ישיבות על הבר. זה מרגיש כאילו אתה חצי עומד-חצי יושב על חצי תחת, וגם תמיד נתפס לך הראש, כי אתה מסתכל כל הזמן הצידה.
הצפוני: פיוז'ן, פיוז'ן, אבל בגלל שכרגע התבשרנו שההמבורגר הצמחוני אזל, מתברר שמבחינת עיקריות אין לך מה לאכול פה חוץ מהניוקי ערמונים. לא קל להיות צמחונית בארץ אוכלת יושביה כמו שלנו.
הצפונית: אז נתחיל בראשונות. נפתח בבייבי רוקפור, סלט עלי בייבי ברוטב אגסים, סופלה פטריות יער, כמהין וגבינת עזים, לחם הבית, וגם קרפצ'יו בשביל האדון, שעשה את כל הדרך הנה מהצפון הלא רחוק.
הצפוני: הקרפצ'יו נחמד, אבל מה שמפתיע לטובה הוא דווקא הסופלה. השילוב בין פטריות היער וגבינת העזים יושב טוב בפה, נימוח, מנת פתיחה מושלמת ואפילו לא רק לצמחונים. אבל עזבי הכל – הלחם לוקח. אם הייתי צריך לנחש הייתי אומר שג'וספה היתה מרוקאית. אחרת אין לי סיבה אחרת להסביר את העובדה שלחם הבית הוא דווקא לחם מרוקאי, וטוב שכך - טרי, אוורירי, מתובל בעדינות בטפנד עגבניות ועם זאת בנחרצות. בקיצור, לחם עם אופי.
הצפונית: אני שמחה שאתה מתלהב, אבל נאלצתי להתאכזב מהבייבי רוקפור שאמנם נשמע מבטיח על הנייר, אבל בחלל הפה הרבה פחות – האגסים התגלו כקמחיים וסרי טעם, ולמרות הציפיות שהיו לי - ואני מודה שהיו לי - משהו בסלט הזה פשוט לא עובד. אולי זה גם בגלל שיש הרבה חסה על הרבה פחות רוקפור.
לאור זאת נראה לי שהגיע הזמן לעבור לעיקריות. אבל לפני זה, בוא נדבר רגע על העיצוב. מהרגע שנכנסנו היה לי ברור שאילו העיצוב כאן היה זוכה לקצת יותר מעוף המקום היה יכול לעוף. לא יודעת מה איתך, אבל העיצוב הכבד משהו כאן, על כיסאות העור השחור, זה לא ממש כוס הקווה שלי.
הצפוני: דוגרי. קלטי איפה אנחנו – דיזנגוף פינת פרישמן, לב המדינה, העורק הראשי של בית ליסין. את מתארת לעצמך את חנה רובינא יוצאת מהצגה ובאה להוריד פה על הבר מנת דגפצ'יו? העיצוב כאן מתאים יותר למסעדות אצלנו בצפון, שם אנשים לא מחפשים אופי וחדשנות. את יודעת איך זה, היום האנגר של תרנגולות, מחר מסעדת בוקרים.
הצפונית: חוץ מהעובדה שרובינא שייכת דווקא לקליקה של הבימה, מסכימה איתך לגמרי. אמנם נעשה ניסיון להקנות למקום אווירה של שנות הארבעים בעזרת אי אלו אביזרים, אבל עדיין, יש פה תחושה של 'לא לפה ולא לשם' - מצד אחד זה לא נראה כמו מסעדה קלאסית. מצד שני, אין כאן את הוויב הנדרש בשביל שאני ארצה להוריד כאן שוטים על הבר.
הצפוני: מה שכן, השקיעו בשירותים, לפחות של הבנים. כבר הרבה זמן לא יצא לי לפגוש פרחים אמיתיים בתא השירותים. הרגשתי שאני עובר שם תהליך. ממש פוטוסינתזה.
הצפוני: לשם שינוי לא בא לי על בשר.
הצפונית: מה קרה, אתה חולה?
הצפוני: בא לי להרגיש כמוך לערב אחד. חוץ מזה, זה לא מקום להזמין בו אנטריקוט.
הצפונית: אוקי, אז נלך על הפילה דג ברוטב איטלקי ועל הניוקי לה מרקט. קשה ליפול עם ערמונים.
הצפוני: הרוטב של הדג מעולה, אין ספק. הדג עצמו טעים, אבל טיפה מיובש. דוגרי אני אגיד לך, אני אוהב את הדג שלי לא פילה. מרגיש כמו ילד קטן שצריכים לחתוך לו את הדג.
הצפונית: והניוקי?
הצפוני: הרוטב עשיר וטוב, אהבתי במיוחד את הדומיננטיות של הערמונים ואת השילוב ביניהם לזיתים השחורים, הבעיה היא שהניוקי עצמו נדבק לחך. הייתי נותן לו שבע בסולם הצפון.
הצפוני: אולי זה רק אני, אבל איך שלקחתי ביס מהמשולש שמעתי תרועות חצוצרה. השוקולד עשוי כמו ששוקולד צריך להיות - עשיר ואיכותי, ועם זאת, בלי קונצים.
הצפונית: אז הישועה הגיעה לבסוף מהקינוח. הללויה. ומה בשורה התחתונה, יש מצב שחוזרים לכאן?
הצפוני: תשמעי, אם צריך לסכם אני חייב לומר שלא נפלתי מהכיסא, אבל יש לי חמישה מדדים לאיכות של מקום כשאני בא לאכול ובשלושה מהם הם עמדו בהצטיינות – הלחם, הקינוח והקפה בסוף, שלשמחתי עמד בקריטריונים. אין על הגרגרים של בריסטו.
הצפונית: אם ככה, אולי בעצם עלינו פה על משהו – אם מה שהכי עשה לך את זה היו הלחם, הקינוח והקפה, יכול להיות שזה הייעוד האמיתי של המקום – לא בר ולא מסעדה אלא דווקא בית קפה, עם אופציה לאוכל של ממש ואולי גם דרינקים על הבר. ככה, הכי נטול פלצנות, הכי פשוט.
הצפוני: נשמע לא רע. בסופו של דבר, בדיוק כמו המקום הזה, גם אני בחור פשוט. אגב, אמרו לך פעם שאת מזכירה את הכינרת?
ג'וספה, ביסטרו בר, פרישמן פינת דיזנגוף, תל אביב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם