ראשי » סגנון » ניו אייג' » מדיטציה ובודהיזם

חמלה, רבותיי: ראיון עם צ'ונג-אן סונים

מהו היחס של מסורת הזן למעורבות חברתית לאור האסונות שפוקדים את העולם, כדוגמת הצונאמי ביפן? הנזיר ההונגרי צ'ונג-אן סונים, שמגיע השבוע לביקור בישראל, עונה על השאלות הקשות

עברו שנתיים מאז שפגשתי לראשונה את צ'ונג-אן סונים, נזיר הונגרי ומישהו שאני כבר שמח לכנות "אחד המורים שלי". בפעם הראשונה שנפגשנו היה נדמה לי שהוא חש במבוכה שעלתה בי מחוסר הידיעה כיצד לפנות לנזיר. "קרא לי 'סונים' (נזיר)", ירה במהירות, ובזה נגמר הסיפור.

נדמה שהשנים חלפו מהר מאוד, במהלכן השקיע צ'ונג אן סונים כמות אדירה של אנרגיה על מה שחשוב לו – לנסוע ברחבי העולם וללמד את הדהרמה. הדרך שבא הוא מצליח להתערות בכל תרבות בה הוא נמצא מדהימה בעיני; תוך מספר ימים הצליח לקלוט משפטים בעברית, ללמוד את השמות של כל מקום בו ביקר ואף להגיד את "ארבעת הנדרים" (תפילה בודהיסטית) בעברית שוטפת.

 יש משהו מקסים במאמץ שאדם עושה על מנת להבין את התרבות שלך. בדרך כלל התכונה הזאת גורמת לך לרצות לעשות מאמץ כדי להכיר אותו בחזרה. לדבריו, סלובקיה וישראל הן שתי הארצות בהן הוא הכי מרגיש בבית והדרך בה הוא מחסל צלחות חומוס בביקוריו בארץ גורמת לי להאמין לו.

מישהו פעם פנה אליו לאחר שיחת דהרמה ואמר לו:

"סונים, אתה בן אדם מאוד מוכשר, היית יכול מאוד להצליח כאיש עסקים או כאקדמאי, מדוע אתה עושה את מה שאתה עושה?". סונים רק חייך. כמה שנים קודם לכן, כאשר למד לתואר ראשון באוניברסיטה בבודפשט חשב לעצמו, "כמה היה יכול להיות נחמד להיות נזיר בחיים האלה".

לא לקח לו הרבה זמן לעזוב את חייו הרגילים, לנטוש את הציפיות שתלו בו הוריו, ולעבור לחיות כנזיר בקוריאה תחת השגחתו של זן מאסטר סונג סאן. שש שנים מאוחר יותר הפך להונגרי הראשון שהוסמך ללמד את תורת הזן במסורת הקוריאנית.

השבוע הוא שוב מגיע לישראל. לקראת הביקור רציתי לשאול אותו על היחס של מסורת הזן למעורבות חברתית, במיוחד לאחר התרחשותו של אסון כדוגמת הצונאמי ביפן. שאלת היחס בין תרגול מדיטציה למעורבות חברתית עולה לאחרונה רבות בקרב מורים ומתרגלים ועניין אותי לדעת מה היחס שלו לנושא. הנה ראיון שערכתי עמו:

כאשר אנו מתייחסים לאסון שקרה ביפן בחודש שעבר או אסונות אחרים שאירעו לאחרונה, מה מועיל בלעשות מדיטציה למען אותם אנשים? האם לא יותר חשוב לעזור על ידי שליחת כסף או בתמיכה חומרית אחרת?

"זאת גישה שנצמדת לצורה מאוד מסוימת של מדיטציה. במקור, פירושה של מדיטציה הוא לראות בבירור את הסיטואציה, את מערכת היחסים ואת התפקוד הנכון היכן שאתה נמצא. כלומר, אם יש אסון ביפן ואנחנו לא נמצאים שם, התפקיד שלנו הוא להגיש עזרה. אם אתה נמצא שם ומעורב באופן ישיר, התפקיד שלך הוא לשמור על תודעה צלולה ומרכז חזק כדי להתאושש כמה שיותר מהר מהאסון. כך תוכל לעזור לאחרים שזקוקים לעזרה סביבך.

"אם התודעה שלך אינה צלולה, אתה תישאר במצב הלם זמן רב. במקרה הזה אתה הוא זה שתזדקק לעזרה. אם אתה נמצא מחוץ לאזור האסון והתודעה שלך איננה צלולה, לא תתעורר בך מספיק

חמלה ולא תוכל לראות את סבלם של האנשים שמושפעים מהאסון. במצב זה אתה תהיה אדיש למצב או שתצפה ממישהו אחר לעזור לנזקקים.

אם אין באפשרותך לעזור ברמה חומרית, עדיין תוכל לעזור ברמה תודעתית, כמו לעשות עבורם צ'אנטינג (Chanting – צורה של מדיטציה דרך מזמורי סוטרות, מנטרות או תפילות, ב.פ). אנשים שמתרגלים סוג זה של מדיטציה יודעים את כוחה להעביר כוח רצון ואנרגיה לאנשים אחרים. חשוב לעזור גם ברמה תודעתית וגם בעזרה חומרית. בין אם אנו מעורבים בצורה ישירה או לא, חיוני לשמור על תודעה צלולה ולראות את הסיטואציה, את מערכת היחסים ואת התפקוד הנכונים".

מה יכול לעזור יותר, לשלוח עזרה חומרית או למדוט?

"שניהם חשובים באותה מידה. ראה מה אתה יכול לעשות. יש אנשים עם אמצעים מועטים אבל עם קארמת תרגול מאוד חזקה, הם יכולים לשלוח אנרגיה וחמלה. אם יש לך אמצעים ואתה יכול להרשות זאת, עזרה כספית יכולה מאוד לעזור".

ומה אם אני לא מאמין בכל נושא שליחת האנרגיה ומדיטציה על מנת לעזור לאחרים, מה אם זה נראה לי כמו תירוץ לעצלנות או סוג של דרך להמנע משליחה של עזרה חומרית?

"דעה זו מראה על חוסר ניסיון. חוסר ניסיון יכול ליצור דעות והשקפות שמבוססות על בורות".

אבל איך אפשר להוכיח שזה עוזר?

"אנשים עם גישה כזאת יכולים לבדוק את העניין הלכה למעשה ולראות בעצמם את התוצאה. אם תתחיל לעשות צ'אנטינג באופן תדיר תוכל לראות באופן ישיר אם זה עוזר או לא.

"הבודהה היה מאוד ברור בנושא, הוא נהג לומר, 'אל תקבלו את הדברים האלה כמובן מאליו רק משום שהם הגיוניים או משום שהם נאמרים על ידי דמויות סמכות, מורים נעלים או מסורות מכובדות. ראו כיצד הם פועלים בחייכם ואם מתברר שהם עובדים, חיו על פיהם".

זמן קצר לאחר האסון ביפן קרתה תופעה מעניינת: אדם אחד פתח קבוצה בפייסבוק שבה הוא קרא לאנשים למדוט ביום ובשעה מסוימים למען נפגעי האסון. כשלושים אלף איש מכל רחבי העולם הצטרפו לקבוצה ומדטו בשעה הנקובה. ביחס להתארגנות זו נשמעו גם קולות שהתייחסו בציניות לכוחה של מדיטציה לעזור וקראו לאנשים להפסיק להתעסק בשטויות ולשלוח כסף במקום. מה דעתך על כך?

"יש משהו בעייתי בשכלתנות ספקנית ("Checking Mind"). אדם הנוטה לספקנות זו אף פעם לא ניגש לעזור, בין אם הוא מוכיח את עמדתו או לא. אנשים שעסוקים בלבדוק את האחר, בלשפוט ולבקר תמיד נשארים מחוץ למעגל הפעולה. עליהם להבין שהם לא עוזרים עם הספקות שלהם.

"בין אם מדיטציה פועלת או לא, לנסות לפסול או להצדיק אותה בכל מקרה לא עוזר. למעשה, זאת התנהגות מאוד אנוכית. במקום לבדוק מעשים של אדם אחר, עדיף שיסתכלו פנימה: האם הם באמת עוזרים או לא? מסיבה זו אל תבקר אחרים, נסה לעשות משהו בעצמך, אז יתברר מאיזה חומר נוצקת, מה הכוונות האמיתיות שלך ואיזו השפעה יש לך על העולם".

לאחרונה אנו עדים ליותר ויותר מורים וקבוצות מדיטציה המדברים על כך שקבוצות מדיטציה צריכות להיות יותר פעילות במעורבות חברתית. האם זה משהו שמסורות רוחניות מדברות עליו? האם הבודהה בכלל דיבר על הנושא הזה?

"למעשה כן. הרבה מחברי הקהילה הלא נזירית של הבודהה, במיוחד תומכים בעלי ממון, שאלו את הבודהה,  'אם אנו באמת ובתמים מבינים את אמת 'חוסר העצמיות' 'non-self')), כלומר שכל הדברים נתונים ביחסי גומלין אחד עם השני, וששום דבר קיים בפני עצמו כיישות עצמאית. כיצד נוכל לעזור לעולם? כיצד אנו יכולים להשתמש במה שצברנו כמשפחה או כאינדיבידואלים דרך תרגול או תמיכה חברתית?'.

"הבודהה אמר, 'שליש תוציאו על המשפחה, את השליש הנוספים תשקיעו חזרה בעסקים או בעבודה ואת השליש הנותר תשקיעו בתרגול או בצדקה'. הוא הרבה לתת עצות ברורות כיצד להשתמש בתרגול או בממון על מנת לעזור לחברה סביב. שאם לא כן, אנשים לא היו תומכים בתלמידיו של הבודהה ובבודהה עצמו. בזמנו של הבודהה היו עקרונות מאוד ברורים כיצד לעזור לאנשים אחרים, אלמלא היו, התרגול רוחני לא היה שורד.

"אי אפשר לקיים מסורת הנסמכת על בורות למשך מאות שנים, היא צריכה להיות מבוססת על פעולה. ואם הפעולה הזאת לא עוזרת, אנשים לא יתמכו במסורת. אם לומדים ביסודיות את תורת הבודהה, תמיד נמצא הוראות כיצד לעזור לאחר.

הבודהה ממש דיבר על איך להיות 'רופא התודעה' -  קודם עליך להשתמש בתרופה על עצמך כדי לראות את עובדת הסבל. אז לעבור לשלב השני ולהבחין בסיבה לסבל, ואחר כך לראות את הדרך לסיים את הסבל. אלה הם בעצם ארבעת האמיתות הנאצלות. אם תתרגם אותם לאופן בו הוא קרא להתייחס לאנשים או לקבוצות ותקבל מעורבות חברתית, זה קורה מעצמו באופן טבעי, לא משהו מיוחד.

פירושה של מדיטציה היא להפוך את התודעה לבהירה וצלולה. אם התודעה לא תהיה צלולה לא תוכל להיות ער לסיטואציה, למערכת היחסים הנכונה ולפעולה הנדרשת. כאשר הבודהה ראה כמה פשוטות ועוצמתיות ארבעת האמיתות הנאצלות בדרך להתעוררות, הוא אמר לעצמו, אנשים לא יבינו זאת.

"אבל אז משהו שינה את דעתו והוא ניסה לחפש דרך שתעזור לעולם בלי קשר לאחוזי ההצלחה. הוא הבין שיש אנשים בעולם שעיניהם מכוסות רק במעט אבק, רק עבור האנשים האלה הוא ראה מקום לנסות".

האם צריך להיות יחס מסוים בין הזמן המוקדש לתרגול פורמלי לבין זמן שמוקדש למעורבות חברתית?

"אין לי מושג! זה משהו שאנשים צריכים להחליט לעצמם – מה הנטייה שלהם לכל אחד מהדברים וכמה הם רוצים להקדיש לכל אחד מהם. אין לנו בסיס נתונים מרכזי לעניין זה וטוב שכך".

אבל הבודהה עזב את ביתו ואת החברה למשך שש שנים לתרגל מדיטציה ביער.

"בוא ננסח את זה מחדש, משום שזה יוצר את הרושם שהבודהה היה עצלן ויצא לדרכו להיזרק בחברת היפים. הוא עשה משהו אחר לגמרי, הוא עזב על מנת לתרגל בסגפנות ולנסות ולגלות את השורש לחיים ולמוות. מהיום שעזב את ביתו הוא ניסה למצוא את הדבר שבעיניו היה נעלה יותר מלהיות מלך, וזה הוכיח את עצמו כמשהו שעזר למיליארדי יישויות".

אבל מה לגבי כל האסונות שקרו במהלך השנים בהן תרגל ביער? אולי משפחתו היתה זקוקה לו, הוא הרי לא היה שם לעזור להם.

"כיום אנו כבר מבינים שמה שהוא עשה הועיל בהרבה מלהישאר בחברת משפחתו. למרות שאביו מעולם לא סלח לו, אשתו ובנו הצטרפו למסדר שלו, הם נטשו את חייהם הרגילים והפכו למחפשים בדרך האמת. יש לציין שהאקט שבו נקטו אשתו ובנו , אצילי ככל שיהיה, חשוב פחות מהכוונה אשר עומדת מאחוריו.

"לא משנה באיזה אורך חיים אנו בוחרים, תמיד יש לנו את האפשרות לחיות מרגע לרגע בצורה בהירה, להתעורר לטבע האמתי שלנו ולהציל את העולם מסבל".

במהלך ביקורו בארץ יעביר צ'ונג אן סונים ריטריט סוף שבוע ומפגשים לקהל הרחב. לפרטים נוספים ליחצו כאן

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...