מסע אוכל: שש תחנות קולינריות בנצרת
בסימטאותיה של נצרת עשרות נקודות חן קולינריות מענגות. נועה רובין-סטרלינג זנחה את כל מה שהיא יודעת על נצרת, יצאה לסיור טעימות בעיר וחזרה עם שש המלצות חמות ומפתות
שמונה שעות של הליכה בין רחובותיה, הותיקים יותר והותיקים פחות, המשופצים יותר ואלו שפחות, בין כנסיותיה, בין מסגדיה ובין בתי הכנסת שלה (ואפילו יש כנסייה שקוראים לה כנסיית בית הכנסת, מבלבלת אבל שווה ביקור) ובעיקר בין עסקי האוכל שמתחבאים בה, גורמות להנחות הבסיס המוטעות להתפוגג. העושר הקולינרי מכה כבר עם הפסיעות הראשונות ברחובות העיר. ריח המאפים הטריים, טיגון הפלאפלים והמתיקות שאופפת את חנויות הממתקים בונים את נצרת כעיר שגורמת לבטן לקרקר.
שש תחנות קולינריות וקצת מסביב:
ראשית, לפני שטועמים את נצרת, יש לטפס אל הר הקפיצה, המקום ממנו, כך לפי המסורת הנוצרית, ניסו אנשי העיר להשליך את ישו אל מותו, אבל הוא, גיבור ואמיץ, חמק למטה אל הואדי (בקפיצה, ומכאן שמו של ההר) לכיוון עמק יזרעאל והתבור ונמלט מידיהם.
התצפית בקודקודו של ההר, שעובר בשנה האחרונה הכנות אחרונות לקראת הפיכתו הרשמית למוקד
הוריו של עלי נאסר ידעו ליצור סוכריות, דודו היה בעל סוד: כיצד להכין חלבה ללא חומרים משמרים, ללא טעמי לוואי, תוך שמירה על החומרים הטובים ביותר. המשפחה הקימה מפעל פשוט, בית חרושת נצרת קראה לו. השם נשמר מאז הקמת המפעל ב-1980 ועד היום.
בפנים, עמלים אנשי המשפחה על יצירתה של חלבה טרייה וסוגי טחינה שונים, הכל תוך שמירה על טריות ועל שימוש בחומרים טבעיים. אפשר להגיע לסיורים ולראות איך עושים חלבה. מניקוי השומשום ועד הוספת הטעמים שעושים את המאכל הזה לכל כך אהוב על ידי הישראלים וכזה שהולך ותופס תאוצה גם מחוץ לישראל.
באוגוסט 2009 שברו אנשי בית החרושת הקטן את שיא גינס, כשיצרו את תבנית החלבה הגדולה והארוכה בעולם, משקלה היה 3811 ק"ג ואורכה - 206 מטרים בדיוק. את הדרך לשיא גינס אפשר לראות בתמונות המוצגות במפעל ולשמוע מפי העובדים הנחמדים. לאחר הסיור אפשר לרכוש חלבות בטעמים שונים (ביניהם חלבה זנגביל וחלבה משומשום מלא) טחינה (טחינה קצח מומלצת במיוחד) וגם סוכריות.
רחוב 4000, שכונה מזרחית, נצרת.
הסוכה הריקה בחוץ לא מסגירה את מה שמחכה למי שנכנס לפאח'ורה של משפחת מוסמאר, שמייצרת כלי חרס בנצרת מאז שנת 1919.
בני המשפחה מארחים במקום קבוצות ומשפחות שרוצות ללמוד את המלאכה העתיקה, מסבירים בלבביות עצומה על האמנות המשפחתית, מלבישים את הילדים וההורים שמגיעים למקום בתלבושות מסורתיות ועורכים סדנאות עבודה בקרמיקה וחוגים. לצד כל אלו, אפשר לסעוד במקום ולטעום, בהזמנה מראש, אוכל מזרחי משפחתי.
טלפון: 04-6575996, 052-6313775.
נצרת מצטיינת באוכל רחוב, פלאפליות ומסעדות מזרחיות מכסות כל פינה גלמודה, וריח הטיגון מלווה את הסיור בעיר.
ברחוב תאופיק זיאד הסואן, באיזור שעדיין הולך ומשתפץ, נמצא חומוס עפיף סאיג, מסעדה מזרחית משפחתית בה מגישים את התפריט הרגיל - פלאפלים, חומוס ותוספותיו, סלטים ושאר מפוצצי קיבה טעימים.
אבל משהו שונה אצל עפיף סאיג. טועמי חומוס מקצועניים יכריזו בקלות כי מדובר באחד החומוסים הטובים שנטעמו. הטריות והעובדה כי לא נותר על הלשון טעם לוואי חשוד, הותירו אותנו רוצים לבלוס עד שכואב. הפלאפל טרי ונימוח בתוך הפה, מתפוצץ בפנים בתיבול עדין ומדויק. הירקות טריים, החמוצים מלבבים וכל הדברים הקטנים האלו, הכאילו-לא-חשובים, עושים את החומוס של סאיג לשווה ביקור.
חומוס עפיף סאיג, רחוב תאופיק זיאד, נצרת.
אל ממתקי אל מחרום, עסק משפחתי שפועל מאז סוף המאה ה-19, לא חייבים להגיע רק כדי לספק את הרצון למשהו קטן ומתוק. המגוון שמציעה המשפחה, שעדיין מפעילה במקום עובדים שמכינים בקלאוות, כנאפה ושאר ממתקים בשיטות ישנות ולא בפס ייצור מודרני, מאתגר את העין ואת הקיבה. קשה שלא לרצות לטעום מהכל, לקחת הביתה עוגיות ומטעמים מתוקים בשקיות.
סיור במקום עם הדור הצעיר מגלה גאווה משפחתית ענקית שחודרת ללב. אנחנו עולים אל הקומה השנייה בה הכל קורה ורואים את שלל העובדים בליבה של עשייה אמנותית בדרך למאפה המושלם. אחד מותח את הבצק, השני מכין את הגבינה, השלישי מגלגל עוגיות מסוג אחר, הרביעי אחראי על התנור המסורתי.
המשפחה מנסה לרענן את ההיצע עם חידושים שונים, ביניהם בקלאווה בטעם שוקולד, אבל מודה שכולם רוצים את הטעם הישן והטוב.
ממתקי אל מחרום, פאולוס השישי פינת תאופיק זיאד. טלפון: 04-6560214.
בתוך השוק של נצרת, שעמוס בצבעים, ריחות קפה ותבלינים (ואל תשכחו את הקפה של פאהום, דור שביעי בנצרת וניחוחות שקשה לעמוד בפניהם) מחכה אחד, אבו אשרף.
הוא עומד בכניסה למסעדה הקטנה שלו, שקירותיה מכוסות כלי מלאכה, סמוברים ושאר מזכרות עבר שאבו אשרף אוסף כבר שנים, ומזמין בחיוך מתוק לקפה וקטאיף שהוא עושה, טרי טרי, ברגע שבו אתה מתיישב.
קסם המקום, מבנה עתיק שבו התגוררה אשתו של מושל המחוז הטורקי במאה ה-17, הוא קסם המארח, ואבו אשרף, שקם בכל יום והולך לשוק ומוצא שם את המצרכים הכי טריים שאיתם הוא רוקח בכל יום תפריט חדש, הוא איש של סיפורים ומילים וכזה שמתוך עיניו מתגלמות תמונות מפעם.
אבו אשרף הוא סבא חביב ומצחיק, אבל הוא גם יודע לבשל, והבישול הוא אמנות פרטית משלו. אהבה אמיתית שמורגשת בכל ביס.
אין כאן סרט נע של מאכלים ומטעמים אלא מאבק קשה על טריות ועל הכנה במקום. כך מתיישבים, מתמקדים עם המבט על אבו אשרף ועוקבים אחרי הכנת הקטאיף, קינוח מטוגן ומתוק שהוא מכין עם מלית גבינה או מלית אגוזים ומתפצח בפה לצד קפה טוב וחם שאינו מריר מדי ולכן מתאים גם למי שמתקשה עם קפה שחור אסלי.
אני מודה, גם עם בטן מלאה, קשה להיפרד מאבו אשרף, שפניו פני נצרת האמיתית. ההבטחה לבוא ולבקר שוב באה מהלב.
דיוואן אה-סאראייה, כיכר המסגד הלבן, 04-6578697.
מרי אבו ג'אבר תקבל את פניכם עם חיוך גדול בכניסה למסעדת "סודפה", שנמצאת בבניין משוחזר מדהים ביופיו, בעל חצר ובה באר עתיקה, היא אישה שהחוכמה נוטפת לה מהעיניים.
לפני חמש שנים, אחרי קריירה בעיריית נצרת ובגיל 40, היא החליטה, יחד עם חברה טובה, ללכת אחר הגורל והמקריות (פירוש השם סודפה בערבית), ולפתוח מסעדה שתעניק מנוח גם לבטן הרעבה וגם לחובבי התרבות, שיוכלו, לצד טעימה מהתפריט שמשלב בין אוכל איטלקי וערבי-ים תיכוני, גם לשמוע קצת מוזיקה, לראות אמנות מקומית ולהנות ממופעים שונים.
התפריט הוא על טהרת הבשר ומאכלי הים והכל מוגש כאן באהבה ובנעימות. נטעמו סלט הבית הטרי עד כדי קריספיות, סטייק פילה משובח ברוטב שמנת פטריות ואנטריקוט מופלא על הגריל. לקינוח הוגש ממתק מקורי שבבסיסו תמרים לחים, מעליו גלידת וניל נעימה ועליה מפוזרות שיערות חלבה מקומית (כן, זו של בית חרושת נצרת).
הקסם הוא לשבת פה בשעות הערב ולראות נצרת אחרת, רגועה ונעימה. משפחות מכל האיזור מגיעות לשבת בחצר העתיקה ולהנות מאחד מתוך 100 סוגי האלכוהול שמגישה מרי על הבר, לשמוע מוזיקה שקטה ולסיים את היום באווירה משפחתית-יוקרתית.
"סודפה", כיכר המעיין 6083/35, נצרת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם